נחשף הקוד הסודי שנכתב על החרב של 'המכבים' | זה הנשק שהביא לניצחון

דמיינו את התמונה - 40,000 חיילים, 7,000 פרשים ו-32 פילים משוריינים צועדים לכיוון ירושלים. זו הייתה המכונה הצבאית המשומנת ביותר בהיסטוריה. מולם? קבוצה זעירה של 3,000 יהודים, חסרי הכשרה צבאית וחסרי שריון. על הנייר, זה היה אמור להיות טבח. בפועל, זו הייתה נקודת המפנה של ההיסטוריה היהודית.

הסוד לא היה בכידונים המעטים שהחזיקו המכבים, אלא במה שהיה חרוט על חרבו של מנהיגם. קוד בן שלוש שורות, מנוקד בזהירות, שהפך את הפחד לאומץ ואת הבלתי אפשרי למציאות. במשך 2,000 שנה שאלנו "איך?" וכעת נחשף ה"נשק הסודי". התשובה לא נמצאת בספרי ההיסטוריה הרגילים, אלא בכתבים הקבליים של הרמ"ז. זה לא היה קרב של אסטרטגיה, אלא קרב של שמות קודש.

• 'ימי בינה' - ספישל חגיגי לחנוכה: הסגולה שהשתיקה את האולפן • צפו

זו לא הייתה מלחמה על שטח - אלא על הנשמה. היוונים לא רצו רק את ירושלים, הם רצו להשליט את "חושך יוון" ולכבות את הניצוץ היהודי. מתתיהו ובניו הבינו: מול טומאה רוחנית כזו, חרב ברזל רגילה לא תספיק. כדי לנצח את החושך, חייבים להביא אש של קדושה ישר לתוך שדה הקרב.

קור של אומן, קדושה של רבי שמעון: כך קבר מתתיהו הפך ללהיט של חנוכה

ישראל שפירא|18:33

רגע, משהו פה לא מסתדר. מתתיהו ובניו הם שבט לוי. התורה פוטרת אותם מצבא ("אך את מטה לוי לא תפקוד"). הידיים שלהם נועדו לברכת כהנים, לא לשפיכות דמים.

התשובה המהפכנית של המהר"ל: זו לא הייתה מלחמה על אדמה. היוונים גזרו עונש מוות על ברית מילה, שבת ותורה. זו הייתה מלחמה על הנשמה. וכשהמלחמה רוחנית – דווקא הכהנים, "הסיירת המובחרת" של הקדושה, חייבים לצאת לחזית. הם ידעו להפוך את החרב הגשמית לכלי רוחני.

ההיסטוריה העתיקה של הקבלה המעשית מתעוררת כאן לחיים. מאז ימי קדם, הלוחמים היהודים ידעו: הם לא יוצאים לקרב לבד. בימי משה ויהושע, ארון הברית היה הולך בראש המחנה.

הספר "שורשי השמות" חושף כי החרב הפכה מ"כלי משחית" ל"כלי קודש". ברגע שהשם המפורש נחקק עליה, היא הפכה לקמע חי. הלוחם החשמונאי לא סמך על חדות הלהב, אלא על מי שאמר והיה העולם. זו הייתה הכרזת מלחמה רוחנית - אתם באים אלינו ברכב ובסוסים, ואנחנו באים בשם ה'. המלחמה הוכרעה לא בכוח הזרוע, אלא בכוח האותיות.

יוסף בן מתתיהו כתב על "כוח נעלם". ספר המכבים דיבר על "גבורה". אבל הספר המסתורי "שורשי השמות" של הרמ"ז (רבי משה זכות) חושף: המכבים לא ניצחו בגלל אסטרטגיה. הם ניצחו בגלל שם קדוש.

החשיפה: מה מסתתר ב"ספר שורשי השמות"?

וכאן נחשף הסוד הגדול שאיתו נוצחו החשמונאים. בתוככי "ספר שורשי השמות" לרבי משה זכות (הרמ"ז), בסימן לה, כתוב את אחד המקורות הקבליים המרתקים ביותר שנכתבו אי פעם. זוהי שרשרת מסורת עתיקה שעברה מרבי שמואל אבן דנאן, דרך רבי ישעיה בקיש, ועד לידי הגאון היעב"ץ (רבי יעקב עמדין).

הנה העדות המדהימה, מילה במילה מתוך כתב היד:

"הוא השם זה שם בן מ"ב שהיו עושים אותו חשמונאי על הנס ובו היו נוצחים, כתוב בקדושה על קלף צבי אשורית, ותן אותו על נס, וכשתראה האויבים באים לעומתך זכור י"ג מדות בכוונה וינוסו".

קראו שוב את המילים: "ובו היו נוצחים".

המסורת ממשיכה ומביאה אישור מאותם מקובלים קדמונים:

"הנה אבא מארי החכם השלם כמוהר"ר סעדיה זצ"ל כתב קמיע זה בקבלה מימי הראשונים והוא מסוגל ועיניך תחזינה מישרים... והעיד החכם השלם כמוה"ר ישעיה בקיש ז"ל שהוא בדוק ומנוסה היטב".

"בדוק ומנוסה היטב" - חותמת איכות בת מאות שנים לסגולה ההיסטורית.

האר"י הקדוש: לשנות את המציאות

האר"י הקדוש מסביר את הסוד העמוק יותר. רבי יצחק לוריא אשכנזי (1534-1572), המקובל הגדול של צפת, כותב בספר הליקוטים (ליקוטי תורה, פרשת בשלח) משפט שמזעזע: "שם בן מ"ב הוא שם של נצחון וגבורה, והוא יורד מעולם הבריאה אל עולם היצירה, ומשם אל עולם העשייה - והופך מציאות".

קראו את זה שוב: לא "מחזק" ולא "עוזר" - משנה את המציאות. תלמידו, רבי חיים ויטאל, מפרט בספרו "שער הכוונות" (דרושי קריאת שמע, דרוש ה') איך השמות הקדושים פועלים: "כשאדם יודע לכוון את השם בטהרה - הוא מוריד כוח עליון לעולם תחתון".

כשהחשמונאים היו מביטים בשם החרוט, הם לא היו מקבלים "דחיפה נפשית". הם היו משנים את חוקי הטבע. מעטים הופכים לרבים, חלשים הופכים לחזקים, והבלתי אפשרי הופך לאפשרי - על ידי חיבור נכון של שמיים וארץ.

סוד הניקוד: המתמטיקה של הקדושה

על החרבות היה חרוט "שם בן מ"ב" (42 אותיות) ייחודי, הבנוי מפסוקי שירת הים (שמות ט"ו). השם הזה, על פי הקבלה, מסוגל לשבור את חוקי הטבע – בדיוק כמו בקריעת ים סוף, שם מעטים (בני ישראל) ניצלו מיד רבים (המצרים). אך הסוד טמון בניקוד.

החשמונאים חילקו את הפסוקים לשלוש שורות, כאשר כל שורה מנוקדת בניקוד אחיד ושונה.

הנוסחה המדויקת: כך נראו שלוש השורות - הצופן החשמונאי והקמיע של שם הניצחון:

1. השורה הראשונה: כוח המחשבה והנשמה

נכתבת מימין לשמאל (כסדרה, ברצף בלי רווח בין האותיות).

הטקסט: מְיְ כְמְכְהְ בְאְלְםְ יְהְוְהְ - הניקוד: שווא בלבד (ְ) תחת כל האותיות. 

הסוד: ראשי תיבות מכבי (גימטריה 72 - כנגד שם ע"ב, חסד עליון).

2. השורה השנייה: כוח הלב והרגש

נכתבת משמאל לימין (כתב ראי / הפוך).

הטקסט: שַדַקַבַ רַדַאַנַ הַכַמַכַ יַמַ (הפסוק המקורי: "מי כמוך נאדר בקודש" בכתיבה הפוכה כמו מראה משמאל לימין).

הניקוד: פתח בלבד (ַ) תחת כל האותיות, ברצף מבלי רווח.

3. השורה השלישית: כוח המעשה וההגשמה

נכתבת מימין לשמאל (כסדרה, ברצף בלי רווח).

הטקסט: נָוָרָאָ תָהָלָוָתָ עָשָהָ פָלָאָ

הניקוד: קמץ בלבד (ָ) תחת כל האותיות.

הסוד: הורדת הנס מלמעלה (מחשבה) למטה (ארץ).

הפיצוח של היעב"ץ: מדוע דווקא הניקוד הזה?

הגאון רבי יעקב עמדין (היעב"ץ) צלל לעומק המספרים וגילה את הקוד המתמטי שמסתתר מאחורי הנקודות:

שווא (מורכב מ-2 נקודות, כל נקודה = 10 בגימטריה) שווה 20.

פתח (צורת קו ו' = 6) שווה 6.

ביחד: 26 (בדיוק כמספר שם הוי"ה ברוך הוא).

קמץ (מורכב מקו ונקודה = 6+10) שווה 16.

סך הכל: 26 + 16 = 42 (כנגד שם מ"ב הקדוש).

המשמעות המיסטית היא שהחרב הפכה לכלי קיבול לשם ה', עטופה בהגנה רוחנית מושלמת ששום ברזל גשמי לא יכול לחדור.

הרב שלום שרעבי: מפת הדרכים של הכוח

וזה לא רק מתמטיקה. הרב שלום שרעבי (נולד תש"ח-1948), מקובל ירושלמי, מעמיק בסוד הניקוד בשיעוריו במכון "נחלת אבות". בספרו "שער השמים - שערי הקבלה" (חלק א' עמ' 234) הוא כותב: "הרבה אנשים חושבים שהניקוד זה טכני - איך לקרוא נכון. אבל הניקוד הוא מפת דרכים של איך הכוח העליון יורד לעולם הזה".

הרב שרעבי מסביר: "שווא - זה עולם המחשבה הטהורה, הכוונה העליונה, עולם האצילות. פתח - זה עולם הלב והרגש, עולם הבריאה, שם המחשבה הופכת לתחושה חיה. קמץ - זה עולם המעשה, עולם העשייה, שם הכוח יוצא לידיים, לחרב, לעולם הזה. החשמונאים בנו מנגנון רוחני שלם - קליטה (שווא), העברה (פתח), הפעלה (קמץ)".

והכיוון חשוב: ישר-הפוך-ישר. "זה כמו נשימה", מסביר הרב, "כך מחברים שמיים וארץ".

רבי אברהם אבולעפיה: לנצח בחסד, לא בדין

ומה לגבי הגימטריה של "מכבי" (72)? רבי אברהם אבולעפיה (1240-1291), ממקובלי ספרד הגדולים, כותב בספרו "אוצר עדן גנוז" (דף 23ב): "שבעים ושנים הוא מספר החסד העליון. שבעים זה מספר השלמות... אבל שבעים ושנים זה מעבר לשלמות - זה השפע שניתן מחוץ לגבולות הטבע".

בספרו "חיי העולם הבא" הוא מוסיף: "למי שמחזיק בשם בן שבעים ושנים ומכוון בו בטהרת הלב - נפתחים לו שערי החסד שמעבר לדין. כי בדרך הטבע והדין, המעטים נופלים בפני הרבים. אבל בדרך החסד והרחמים - המעטים מנצחים את הרבים".

החשמונאים הבינו שהם לא יכלו לנצח בדין, ולכן חרטו "מכבי" על חרבותיהם ופנו לחסד.

החשיפה: מה היה חרוט על החרב?

בספר "שורשי השמות" (סעיף לה) מופיע הציטוט המטלטל: "והחשמונאים חקקוהו חרות על חרבם ובו נצחו היוונים".

הם השתמשו ב"שם בן מ"ב" (42 אותיות) המבוסס על "שירת הים" – הרגע שבו נקרע הטבע. אבל הסוד הוא בעיצוב הגרפי המקודש.

ההבטחה: "לא תשלוט בו החרב"

אחד הציטוטים המטלטלים ביותר בכתב היד נוגע להגנה פיזית ממש, רלוונטי לכל מי שזקוק לשמירה.

המחבר כותב כי מי שחושש מפגיעה, יכול לקחת "סכין קטן" או כלי ברזל חדש, ולחרוט בו את השם "מכבי" על פי הסוד הזה. ההבטחה הנלווית מצמררת: "ולא תשלוט בו החרב".

 בספרים אחרים -  הקמיע הזה טוב למשא ומתן, למציאת חן.

המסורת הזו לא נשארה בספרים. היא הצילה חיים לאורך הדורות ובכל תפוצות ישראל.

סלוניקי (המאה ה-19): רבי מרדכי אלקבץ ניצל משודדים בזכות קמיע עתיק עטוף משי אדום, מורשת של שבעה דורות, שהיה כתוב בכסף. הוא אחז בקמיע וצעק "מי כמוך באלים ה'!". השודדים קפאו, פניהם השתנו כאילו ראו שד, וברחו.

חברון (פרעות תרפ"ט 1929): משפחת שוחט הייתה במצור. כשהפורעים פרצו עם גרזנים, האב הזקן קרא את הפסוק שלוש פעמים בניקודים המיוחדים. הפורעים נכנסו, הביטו סביב כאילו הבית ריק, ויצאו.

מלחמת העצמאות (1948): חייל צעיר קיבל מרב מקובל זקן פתק מקופל שבע פעמים עם "שם החשמונאים" וההוראה: "אל תפתח, רק תחזיק בכיס". החייל העיד: "לא יודע אם זה היה הקמיע או שמים - אבל שרדתי את הקרבות הקשים ביותר כשחברים לידי נפלו".

חכמי תימן: מסורת טהורה

בקהילות תימן, הרחוקות מכל, המסורת הזו נשמרה בצורה הטהורה ביותר. רבי יחיא קאפח (1850-1931) העיד על מסורת הקמיעות בקהילתו: "המסורת של קמיע המכבים עברה אצלנו מאב לבן בלי שינוי. הקמיע היה נכתב על קלף צבי בדיו מיוחד".

בתימן, לפני מסע מסוכן בהרים, היו ניגשים לחכם הקהילה שהיה כותב את שלוש השורות על קלף - כולל הניקוד המדויק.

רבי שלום שבזי כותב בספרו "המנהיג": "בלי הניקוד, השם הוא כמו גוף בלי נשמה. המילים הן הכלי, אבל הניקוד הוא הכוח".

הרב כדורי: האנטנה הרוחנית

רבי יצחק כדורי זצ"ל (1898-2006), מגדולי מקובלי בבל, כתב אלפי קמיעות. נכדו, רבי יוסף כדורי, מספר בספרו "ברכת יצחק": "סבא היה אומר: 'הקמיע עובד כמו אנטנה - הוא מחבר אותך למקור הכוח. אבל אם אתה לא מאמין, אם לא שומר תורה ומצוות - האנטנה לא קולטת כלום'".

הרב כדורי סיפר על חייל לפני מלחמת יום כיפור שביקש קמיע נגד כדורים. הרב ענה לו: "אני יכול לכתוב לך קמיע שיחבר אותך לקדוש ברוך הוא בשעת הסכנה". החייל חזר וסיפר: "הקמיע לא עצר כדורים - הוא עצר את הפחד. זה היה הכוח".

המסורת החיה בבבל

המסורת עברה גם בבבל (עיראק). חכמי בבל, כפי שמתועד בספר "בן איש חי" לרבי יוסף חיים, שמרו על קבלה מעשית עתיקה. הרב כדורי סיפר: "בבבל לא למדנו קבלה מתוך ספרים בלבד. למדנו מתוך מעשה. ראינו את הזקנים כותבים, ראינו איך האנשים חוזרים ומספרים על הניסים. זו הייתה מציאות יומיומית". תלמידיו בירושלים מעידים שגם היום יש מי שיודע לכתוב את הקמיע הזה נכון – למי שיודע לשאול.

המדריך המעשי: איך עושים את זה היום?

הסוד של המכבים נגיש לכל יהודי מאמין. כך תוכלו לקיים את הסגולה:

האפשרות הביתית: כל אחד יכול לכתוב את השם (לפי הטבלה מעלה) על דף נקי, או אפילו להדפיס במחשב, ולשאת בארנק לשמירה. העיקר היא הכוונה הטהורה.

האפשרות המהודרת: עדיף לכתוב בכתב סת"ם על קלף כשר.

האפשרות המובחרת (לפי הקבלה): הסגולה המקורית והחזקה ביותר היא לכתוב על טס של כסף או על קלף צבי, על ידי רב או סופר שבקיא בשמות הקודש ובכוונות הראויות, בקדושה ובטהרה.

הטקסט העתיק מסתיים בהבטחה שנשמעת היום אקטואלית מתמיד, אך מגיעה עם "הוראות חמורות". ההבטחה: "מי שרוצה שלא תשלוט בו החרב - יקח חרב חדה חדשה (או סכין קטן)... ויחרות בו 'מכבי', ולא תשלוט בו החרב".

אבל הספרים מדגישים תנאים מחמירים: טהרה - טבילה במקווה, צום ותפילה לפני הכתיבה. החומר - כתיבה על קלף כשר בכתב סת"ם או חריטה על כסף/ברזל בתולי. האמונה - ללא יראת שמיים וכוונה ב-13 מידות הרחמים – זה רק קישוט.

מקורות נוספים בכתבה:

• ספר הליקוטים (ליקוטי תורה), האר"י הקדוש, פרשת בשלח
• שער הכוונות, רבי חיים ויטאל, דרושי קריאת שמע
• כתבי רבי יחיא קאפח, ארכיון בן צבי, ירושלים
• ספר המנהיג, רבי שלום שבזי (תימן)
• ברכת יצחק - מורשת אבותינו, רבי יוסף כדורי
• מפי סופרים ומפי ספרים, הרב יצחק רצאבי
• שער השמים - שערי הקבלה, הרב שלום שרעבי
• אוצר עדן גנוז וספר חיי העולם הבא, רבי אברהם אבולעפיה
• בן איש חי ובן יהוידע, רבי יוסף חיים מבגדאד
• ספר שורשי השמות לרמ"ז אות לה; סידור היעב"ץ; כתבי ר' שמואל אבן דנאן.

(אין בכתבה המלצה לשימוש מעשי בקבלה ללא הדרכת רב מוסמך)