העולם בוכה, הדמעות זולגות מאיליהן, איך אפשר לעכל טרגדיה כזו נוראה? בחור ישיבה צעיר, עלם חמודות, כולו משדר רוך ותמימות, שנקטף באבחת רגע, בקושי שנה לאחר בר המצווה.
אבל במקום לנסות לעכל את האסון הכבד שפקד אותנו, להבין בכלל מה היה פה ומה הפסדנו, גיבורי מקלדות ולוחמי רשת מתוך המגזר החרדי ומחוצה לו - פצחו במופע מביש של הטחת האשמות הדדיות. כל מי שרק ניתן לקשור לאירוע הפך לאשם המרכזי, כל צייצן עם חלב על לשונו כבר מחזיק בדעה סדורה מי הקרבן ומי האשם - והבוץ מושלך באוויר.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
אז מי היה לנו במצעד הנאשמים?
הנהג: טוב זה קל, ברור שהוא אשם והוא אחראי, השאלות שצריכות להיבדק הן: האם הוא דהר קדימה אל תוך קבוצת המפגינים בשוגג או בכוונה, הם הוא ידע שיש לכוד מתחת לאוטובוס, ומדוע לא עצר כשזעקו לעברו. אבל זה מבחינתם 'פיצוחים' - חייבים למצוא אשמים יותר 'כבדים'.
המשטרה: כשהיא בשטח זה סיבה למחאה - וכשהיא לא בשטח היא תמיד אשמה. הנהג הדורס טען שהתקשר למשטרה לפני האירוע - נו ברור, המשטרה תמיד מזלזלת בחיי החרדים - יאללה זה זמן טוב לסגור איתם חשבונות.
המפגינים: גם עמדו באמצע הכביש, גם התקהלו סביב האוטובוס, ומיעוטם אפילו הצית פחים באזור. אין אף מילה טובה לומר על ההתנהגות המבישה, ואך טבעי שההאשמה תופנה כלפיהם.
החינוך הקיצוני: ז'אנר שהוא ספק צדקנות ספק טהרנות מעושה: "מחנכים את הילדים שאפשר לעשות הכל (בהפגנה, ש.צ) - וזו התוצאה" אומרים המצקצקים. בכל הכבוד, בכל מקום יש שוליים, ובכל בית יש פח אשפה - ואי אפשר להאשים את כל המגזר.
מה גם, שהנער ז"ל לא שכב על הכביש, לא התפרע וירק, לא זרק אבנים וקילל, אלא שהה באזור כמצוות רבותיו עם עוד עשרות אלפים כמחאה לגיטימית נגד גיוס בני הישיבות.
ההסתה נגד החרדים: מה יותר קל מאשר להאשים את אלה שמסיתים נגדנו? סימנו את האויב ואנחנו משליכים אליו את החיצים. זה פותר אותנו מלשאול שאלות נוקבות ולערוך תחקיר עומק פנימי.
הפוליטיקאים החרדים: אוהה, אין יותר אשמים מהם: גם לא העבירו חוק גיוס, גם שותקים מול המעצרים, גם לא קנו לנו אייס קפה בפיצוציה הקרובה - אה התבלבלנו לרגע. עם כל האחריות הכבידה של הנציגים החרדים בכנסת - זה כבר פתטי להאשים אותם בכל דבר. אין דבר יותר משומש מזה.
'נמות ולא נתגייס': ז'אנר חדש שהחל לפרוח לאחר האסון, מאשימים את המוחים שהם הפכו למחנכים ג'יהאדיסטים, המקדשים את המוות כאחרוני הדאעשיסטים. זו רמה נמוכה לטעון שסיסמה נואלת ככל שתהיה - היא זו שהובילה לאסון, כביכול המפגינים מחכים שאוטובוס מזדמן ישסף את גרונם במחאה נגד הגיוס. נו באמת.
לא ברור אם מדובר בחיסול חשבונות מגזרי או ניסיונות להתחמק מאחריות, או סתם ניסיון להרגיש בעל דעה בזירה מדממת שכזו, אך דבר אחד ברור: הדרך למניעת האסון הבא לא עוברת בהטחת האשמות!
במקום לעסוק בשאלה 'איך נמנע את האסון הבא', עסוקים רק בהשוואות לקפלן, הגזענות כלפי הנהגים הערביים ואפילו בסיסמת הפלג הנואלת 'נמות ולא נתגייס' - כאילו שהיא מקור האסון (מבלי לזלזל בחורת משפט שכזה, וכידוע 'ברית כרותה לשפתיים').
הדוגמא הטובה לכך, היא חקירת הטבח בשמחת תורה. במקום לעסוק בשאלת המסקנות ומניעת 'שבעה באוקטובר 2', במשך שנתיים עסוקה התקשורת והמערכת הפוליטית במופע מרהיב של הטחות בוץ הדדיות.
אם היו משקיעים את אותו הכוח והמרץ והזמן בשאלה הכי קריטית: איך מונעים את הטבח הבא, אולי היה כאן יותר ביטחון. לצערנו כלל הנוגעים בדבר עסוקים בשאלת האחריות והאשמה (או בבריחה מהם) - וככה זה נראה.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
הכאב גדול, המוות המיותר הזה יכול היה להימנע, אבל אם נהיה עסוקים רק בהטחת ההאשמות - אנחנו מפספסים את העיקר לטובת דיון עקר.
0 תגובות