ושוב זה קורה: הפעם זאת מלחמה עם איראן!
המערכה החלה בשבת זכור. תוך שעות, דמיינו, שיפלו בכל רחבי הארץ אין-ספור טילים שיזרעו הרס וישביתו לנו את כל המערכות: החשמל, המים, הביוב. ה' ירחם.
להפתעתנו, בסייעתא דשמיא אין פני הדברים כך. אמנם אירעו אסונות ונזקים קשים וכואבים. אבל התשתיות קיימות. באזורים מסויימים בארץ יש אזעקה אחת או שתים ליום ומגמת ירי הטילים באזורים רבים פוחתת.
אבל, מערכת אחת חשובה מאד כבר נפגעת קשות – מערכת החינוך!
זה קרה במלחמת 12 הימים בחודש סיון אשתקד וכעת שוב: ברגע שפורצת מלחמה, מערכת החינוך נסגרת לחלוטין עד להודעה חדשה.
הטעם להחלטה לסגור את מערכת החינוך אינה מובנת והגיונית!
למה?
תחילה אקדים ואומר, משמש אני כמורה וכעוזר ביטחון מוסמך (עב"ט) בתלמוד תורה כבר שנים רבות. בהתאם לכך אפרט עובדות:
משרד החינוך משקיע תקציבי עתק להכין מוסדות חינוך לתפקוד בשעת חירום. בכל מוסד אמור להיות מרחב מוגן מותאם לאוכלוסיית המוסד, יש אדם המקבל תשלום לרכז את נושא הבטיחון במוסד. בכל מוסד אמורה להיות "תוכנית הפגה לזמן השהות במרחב המוגן".
וכמובן צוותות החינוך והתלמידים מתרגלים כניסה למרחב מוגן כמה פעמים בשנה.
להלן סדר התרגילים הרשמי על פי חוזר מנכ"ל משרד החינוך:
בשבוע הראשון של תחילת שנת לימודים, יש לערוך בכל מוסד 2 תרגילי חרום:
תרגיל 1: יציאה למרחב פתוח - למקרה של רעידת אדמה.
תרגיל 2: כניסה למרחב מוגן - למקרה של ירי טילים.
לאחר מכן, באמצע השנה, יש "שבוע חירום לאומי במוסדות חינוך". במהלכו מתדרכים ומתרגלים את הצוותות והתלמידים שוב על תרחישי סכנה שונים.
השנה 'שבוע החירום' חל לפני 3 שבועות - בתחילת חודש אדר.
לא די בכך, שבוע לפני שבוע החירום, יש תרגיל מקדים לתרגילים אלו.
בנוסף, לכל אורך השנה מתנהלת במוסד "שגרת ביטחון ובטיחות". כחלק משגרה זו, על העב"ט ומנהל המוסד לוודא שהממ"דים תקניים וריקים, שישנם רשימת שמות תלמידים בכל ממ"ד, להכשיר סורקים וסדרנים, לתקף את תיקי עזרה ראשונה ועוד ועוד פרטים שהמכנה המשותף להם הינו, להיות ערוכים לזמן חרום אמיתי, אזי המוסד החינוכי יוכל להתנהל במיטבו כפי שתורגל.
הסיבה לכך שמשרד החינוך הבין את הצורך בפעולות הללו הינה משום שגם בעתות מלחמה תוכל מערכת החינוך החשובה להמשיך במלאכה החשובה של חינוך הילדים. השבתה של מערכת הלימודים היא בעייתית גם בשל יצירת פער לימודי וגם גורמת לחרדות ולבטלה של התלמידים.
אם חלילה היו אזעקות רציפות ותוצאות מרות חס וחלילה, היה הדבר אולי מובן למה מערכת החינוך סגורה לחלוטין. אבל המצב איננו כך!
הייתי מציע שיאפשרו בימים אלו, לפתוח מוסד מגיל מוסכם בו הילדים בוגרים יותר ועצמאיים.
אותם תלמידים יבואו למוסד, ילמדו כבשגרה. ובמקרה של אזעקה, יכנסו למרחב המוגן כפי שתרגלו שנים רבות. יחכו את הזמן הנדרש, יקבלו הנחיה ממנהל המוסד לצאת ממנו כשהסביבה בטוחה וימשיכו ללמוד.
אותם מפקחים שמסתובבים ונותנים דו"חות על קיום לימודים במוסדות, יהיו בתפקיד ערכי ומשמעותי אחר:
הם יבואו למוסדות לוודא שהממ"דים תקניים והתלמידים והצוות החינוכי יודעים את כללי ההתגוננות.
חייבים לזעוק זאת: כל יום שאין למידה זה הרס וחורבן חינוכי וודאי!
התפיסה אמורה להיות שעובדי ההוראה הם עובדים חיוניים בהווה ותלמידיהם הם העובדים החיוניים של העתיד! אסור להשבית מערכת זו כל כך הרבה פעמים לכל כך הרבה זמן.
0 תגובות