שוב זה קורה. שוב הדרכים למירון נחסמות, שוב רעש המחסומים ושאון העימותים מחליפים את צלילי הניגון והריקוד. הבוקר, עם הודעת המשטרה על ביטול ההילולא והפיכת המושבה מירון למתחם צבאי סגור, קשה שלא לשמוע את ההד המהדהד מקצה הדורות, הד דבריו המצמררים של מרנא ה'חתם סופר' זיע"א.
יש מי שממהרים בכל שנה, ובפרט בשנים האחרונות רוויות האסונות והשיבושים, להזכיר את דבריו הקשים של ה'חתם סופר' בפרשת אמור. נדמה שדווקא כעת, כשהעלייה להר מירון הופכת למשימה בלתי אפשרית, המילים הללו צריכות להרעיד כל לב.
"ירושלים נשכחה לגמרי"
בחיבורו על התורה, כותב ה'חתם סופר' דברים שקשה לקרוא מבלי להצטמרר. הוא מתאר את "קנאת ירושלים", העיר שהיא שער השמים, מקום עקידת יצחק, התל שכל פיות פונים אליו, המקום שבו השכינה לא זזה מעולם מהכותל המערבי.
והנה, זועק ה'חתם סופר', "זה מקרוב מאה שנים שמו פניהם לצפת... וירושלים נשכחה לגמרי". הוא מתאר מציאות שבה עולי ארץ ישראל מנזרים רגליהם מהר ה' ומבית אלוקינו, ונוסעים ישירות לקברי הצדיקים בגליל, תוך שהם זונחים את העיר ששם ה' נמצא בה ומצווה לעלות אליה.
ה'חתם סופר' לא עוצר שם; הוא קושר בדבריו בין הזנחת ירושלים לבין אסונות קשים שפקדו את היישוב באותה תקופה. הוא רואה בחוש כיצד ירושלים תובעת את עלבונה מאלו המעדיפים את הציון במירון על פני הציון בציון.
האם ההיסטוריה חוזרת?
בשנים האחרונות, נראה שהדרכים למירון משובשות פעם אחר פעם. פעם זו מגפה עולמית, פעם זה אסון נורא ובלתי נתפס שגבה את חייהם של מ"ה קדושים, ופעם זהו מצב ביטחוני חמור שסוגר את ההר הרמטית.
יש מי שרואים במציאות הזו שקט שלפני הסערה, ויש מי שרואים בכך מסר ברור. האם ייתכן שאנחנו עדים, פעם אחר פעם, לאותה "קנאת ירושלים" עליה דיבר ה'חתם סופר'? האם העובדה שרבבות יהודים מכתתים רגליהם לוואדיות ולשבילים נסתרים כדי להגיע למירון, בעוד הכותל המערבי עומד לעיתים בשיממונו היחסי, היא זו שגורמת לעיכובים הללו?
לא "נגד" הרשב"י, אלא "בעד" השכינה
חשוב להבהיר: אף יהודי מאמין לא יקל ראש בקדושת התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי. הכיסופים למירון הם אש קודש שבוערת בלבבות הדורות. אך דברי ה'חתם סופר' באים להזכיר לנו סדר עדיפויות רוחני.
"וקנאת ירושלים עשתה זאת", הוא כותב. כשירושלים, לב העולם ומקום המקדש, הופכת לתחנת מעבר בדרך לגליל, השכינה תובעת את עלבונה.
האם השנה, כשהשערים במירון ננעלים בפנינו בגלל גזירת המציאות הביטחונית, אולי זהו הזמן של כולנו גם אלו שלא ביקרו שם אף פעם לחזור אל המקור? לעלות לירושלים, להתרפק על אבני הכותל, ולתת לעיר הקודש את הכבוד והמרכזיות שמגיעה לה. אולי אז, כשנשיב לירושלים את כבודה, ייפתחו גם שאר שערי הישועות.
0 תגובות