פרק ד': כולנו מכירים את הסצנה: בן ישיבה מחפש מונית ברחובה של עיר, ומברר בעדינות טרם עלייתו האם המונית שומרת שבת. עונה הנהג בלי למצמץ: "אני? אני דתי בלב!".
המשפט הזה מוכר ביותר, החל מסרטי בורקס ישראלי, דרך כוכבי ריאליטי בימינו שמנשקים מזוזה בדרך למסיבה, עד לפוליטיקאים מגוש הימין המתחנפים למצביעים החרדים. הנטייה המיידית היא לפטור זאת כקלישאה ישראלית. אך האמת היא ש"יהודי בלב" אינו המצאה של נהג מונית חילוני שמחפש להתפרנס מהציבור החרדי, זוהי אידיאולוגיה בת כ-500 שנה, ששורשיה טמונים, באופן אירוני ומצמרר, דווקא בתיאולוגיה הנוצרית.
בצל האינקוויזיציה
גירוש ספרד (רנ"ב, 1492) וההטבלה לנצרות הכפויה בפורטוגל (רנ"ז, 1497) יצרו מציאות של מאות אלפי אנוסים. תחת עיניה הפקוחות של האינקוויזיציה, קיום מצוות מעשי הפך לגזר דין מוות. במצב זה הגוף נאלץ להיות נוצרי אך הלב נשאר יהודי.
אם חשבתם שכאשר נוצר מצב שהיה אפשר לאנוס לחזור ליהדותו, הוא רץ ועשה זאת, זהו, שלא.
- היהודי האנוס שקיבל פטור מהאפיפיור לעבוד בשבת והיתר להתפלל במנין
- הרופא היהודי שפיצח את רפואת הנפש והחולה שהאמין שהוא עשוי מזכוכית
- גופת הרופא שחונטה כדי להביאה לקבר ישראל וציור הקבר שעורר הדים
עם השנים התרחש תהליך פסיכולוגי ותיאולוגי שהאנוסים פיתחו "אידיאולוגיה של פנימיות". כדי להצדיק את חייהם הכפולים, הם החלו לטעון שהשתתפותם החיצונית בטקסי הכנסייה חסרת משמעות, משום שפנימה, בתוך ליבם, הם נותרו נאמנים ליהדות. מנטליות זו - אמונה שמספיק להאמין בלב ללא קיום מצוות מעשי - הייתה זרה לחלוטין ליהדות, ואנוסים אלו דווקא קבלו זאת מההגות הנוצרית שנאלצו להאמין בה מספר דורות השמה דגש על אמונה גרידה על חשבון קיום מעשי של הלכות.
במאה הי"ז פתחה הרפובליקה ההולנדית את שעריה ואמסטרדם הפכה לעיר מקלט. חלק מהאנוסים ברחו לאמסטרדם כדי לשוב ליהדות גלויה, אך אחרים, בעלי אמצעים, העדיפו להישאר בספרד ובפורטוגל. הם נהנו ממעמד כלכלי גבוה והמשיכו להצדיק את עצמם בכך שהם "יהודים בלב".
חכם שאול לוי מורטירה, רבה הראשי של הקהילה הפורטוגזית באמסטרדם, וד"ר אליהו מונטלטו, רופא המלך הצרפתי שהצליח לברוח ולחזור ליהדות, ניהלו מלחמת חורמה נגד תפיסה זו.
מונטלטו סירב לקבל את התירוצים. במכתבים נוקבים לקרוב משפחה שדחה את בריחתו מצרפת, כתב כי ההתעקשות להישאר נוצרים כלפי חוץ "יכולה להיות מוסברת רק כחולשת אופי או אופורטוניזם".
חכם מורטירה בדרשותיו ציטט את תירוצי האנוסים ולעג לאלו שאמרו: "רחמנא ליבא בעי, והוא אינו מדקדק במעשים, ולכן מותר לעבוד עבודה זרה ולהתנהג כגוי - כל עוד עובדים את האל בלב בלבד".
חכם מורטירה חשף את המניע האמיתי - נוחות וכסף. הוא זעק: "בגלל כספם הם ממירים את אלוהיהם, ונשארים בארצות אויביהם כדי לטפל בעושרם, בשדותיהם ובבתיהם", ובספרו קבע כי אלו שחושבים שבהיותם בעלי לב טוב עם האל הם יצאו ידי חובתם - מרמים את האל למען אהבת העולם.
המשך יבוא...
- ישראל שפירא - היסטוריון ומרצה בכיר, חוקר ארץ ישראל ומדריך טיולים | מחבר הספרים 'המקומות הנדירים הקדושים והרטובים', 'עזה מאז ולתמיד', 'המקומות הקדושים בלבנון', ו'סודות המכבים' | לתגובות, הערות, לשליחת חומרים ורעיונות ולהזמנת הרצאות, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com
0 תגובות