השבוע "קבעתי מזוזה" במועדון האופניים החדש שנחנך באקו-פארק בחדרה, "דרך האופניים למטרה" של עמותת "חץ למטרה". בעודי עומד שם, מול חבר'ה צעירים ונמרצים שמתכוננים לצאת למסלול, מצאתי את עצמי מהרהר במטאפורה המופלאה של רכיבת האופניים לחיינו. חוק הפיזיקה פשוט: באופניים, אם אתה לא בתנועה – אתה נופל. התנועה היא זו שמחזיקה אותך יציב, היא זו שמאפשרת את שיווי המשקל.
פרשת השבוע, חוקת. פותחת בדיני פרה אדומה ובהלכות הטומאה החמורה ביותר – טומאת מת, המכונה בלשון חז"ל "אבי אבות הטומאה". ישנם רבדים ועומקים אינסופיים למצוות הללו, ניגע בנקודה מסוימת: מהו בעצם מוות? מוות הוא היעדר תנועה מוחלט. גוף סטטי, קפוא, שחדל מלנוע.
התורה מלמדת אותנו כאן שהתחתית, הסוף והטומאה הגדולה ביותר נמצאת בקיפאון והעמידה במקום. ההיפך המוחלט מזה הם החיים – התנועה וההתקדמות. כל עוד רוח ונשמה באפו של אדם, הוא חייב להיות בתנועה מתמדת – הן גשמית והן רוחנית.
•
הגר"א מוילנא בביאורו לספר משלי (טו,כד) מלמד אותנו את היסוד המופלא, 'אֹרַח חַיִּים לְמַעְלָה לְמַשְׂכִּיל לְמַעַן סוּר מִשְּׁאוֹל מָטָּה', האדם צריך לילך תמיד מדרגה לדרגה, ואם לא יעלה למעלה, ירד מטה מטה חס ושלום, כי בלתי אפשרי שיעמוד בדרגה חדא! האדם אינו יכול לתת לעצמו לעמוד במקום אף פעם, אלא להתקדם ולעלות למעלה, כי עמידה על המקום גורמת בהכרח נסיגה אחורנית ונפילה. כמו חוק הפיזיקה שראינו באופניים, אם אתה לא מתקדם, אתה נופל...
האדם לא נברא כדי לעמוד על איזו "פסגה" קבועה, אלא דווקא כדי לטפס למעלה. השאיפה הפנימית שלנו צריכה להיות יומיומית: בכל בוקר מחדש לשאול את עצמנו איך אנחנו הופכים היום לקצת יותר טובים מאתמול. התקדמות רוחנית אינה חייבת להתבטא במהפכות ענק; היא נמדדת בצעד קטן נוסף, בעוד חסד, בעוד לימוד, בעוד תיקון של מידה או במילה טובה לזולת. העיקר הוא לא לעצור, אלא להתקדם!
•
כשמביטים סביב, מבינים שזהו קוד של הבריאה. התנועה היא שמחזיקה את העולם במקומו. הגלקסיות, הכוכבים, כדור הארץ המסתובב סביב צירו, ואפילו האטומים הקטנים ביותר – הכל נמצא בתנועה מתמדת. אם הכל יפסיק לרגע אחד ויעמוד מלכת, היקום כולו יקרוס. זה כמו לוליין שהולך על חבל דק, או רוכב אופניים במסלול אקסטרים על קיר אנכי – הסכנה הגדולה ביותר עבורם היא העצירה. התנועה מבטאת את החיות.
•
האירוע השבוע באקו-פארק תפס אותי גם בפן המעשי הפשוט של התנועה. כשראיתי את הרוכבים הצעירים מדוושים, תפסתי את עצמי וחשבתי: הנה הזדמנות גם עבורי להתעורר לתנועה, לא רק ברוח אלא גם בחומר. אנחנו חיים בעידן שבו המסכים והמחשבים שואבים אותנו לשעות ארוכות של ישיבה וקיפאון פיזי. חשבתי לקחת מהאירוע הזה כוח לעשות שינוי קטן בעצמי – לנוע יותר בגוף, לקום, להפחית שעות מסך, ולהכניס עוד תנועה וחיות לשגרה היומיומית.
בתקווה שנזכה תמיד לדווש קדימה, בכל יום לפחות במשהו, לא לעצור, אלא להיות בתנועה מתמדת של עשייה וצמיחה.
0 תגובות