מזה חודשים רבים שתושבי בני ברק מוצאים את עצמם נופלים בין הכיסאות, בתווך של ויכוח מתמשך בין עיריית בני ברק לבין משרד התחבורה. בינתיים, בשטח, בכל מוצאי שבת העיר עומדת מלכת. לאחר שרחוב רבי עקיבא - הציר המרכזי והפועם של העיר - הפך בעל כורחו לתחנה מרכזית אחת גדולה עבור כל הקווים הבינעירוניים, כל הצירים המובילים אליו וממנו סובלים גם הם מעומס בלתי סביר לחלוטין.
הריטואל הזה חוזר על עצמו כמעט בכל שבוע: עיריית בני ברק יוצאת בהודעה חריפה נגד משרד התחבורה, ומנגד, משרד התחבורה משיב מלחמה שערה. בתווך, ישנם גורמים שמנסים לסכסך ולהציג את המצב כביכול מדובר בפלגנות לשמה או בסכסוך על רקע פוליטי.
בראיון מקיף לעיתון המודיע, סגן ראש העיר מטעם 'דגל התורה' ומי שנושא בתפקיד מחזיק תיק התחבורה בעיר, הרב מיכאל קקון, מספר את האמת הנמצאת מאחורי הקלעים, ועל רקע מה יצא הקצף. כבר בתחילת הראיון ניתן לחוש בכאב האדיר על גרירת הרגליים - או יותר נכון, שימת הרגליים - לכל רעיון שיכול היה לפתור את הבעיה עוד בתחילתה. למרות זאת, הרב קקון בוחר להתנסח בעדינות ובכבוד: "מלצעוק ולהאשים לא ייצא דבר, אני רוצה להגיע לפתרון. עם טיפה רצון טוב, הפתרון ממש כאן".
מהו בעצם הרקע לוויכוח? האם בני ברק היא העיר היחידה שבה התחבורה הבינעירונית עוברת בתוך השכונות? "על הצפיפות של בני ברק מיותר להרחיב במילים," מסביר הרב קקון, "אבל מה ששונה כאן, שזו עיר שמצד אחד מוציאה כמות אדירה של אוטובוסים בבת אחת, ומהצד השני מקבלת שרשראות של אוטובוסים מכל רחבי הארץ. במיוחד הדבר מורגש במוצאי השבתות של הקיץ, אז בשעות ספורות עוברים כאן אלפי אוטובוסים בלי גוזמה - חלקם מפזרים את האורחים וחלקם מביאים את התושבים שהתארחו בערים אחרות. בחורף, העומס החריג הזה מתנקז לערבי שבתות, כשגם במוצאי שבת העומס לא קל בכלל.
משכך, החלטנו בעצה אחת ובשיתוף פעולה מלא עם ראש העיר, הרב חנוך זייברט, לקרוא לפגישה נוחה ונעימה עם נציגי משרד התחבורה, ויחד להתוות דרך מקצועית לפתרון הבעיה."
"שכרנו חברה חיצונית, מקצועית וותיקה, שעובדת עם משרד התחבורה ונחשבת לבעלת מוניטין בתחום. הטלנו עליה את המשימה למפות את כל הקווים הבינעירוניים שחולפים בעיר, כשהיא יורדת לפרטי פרטים של כל קו בנפרד: כמה נוסעים יש בכל קו? באיזו תחנה הם עולים ויורדים?"
מה העלה הניתוח המקצועי של אותה חברה? "הניתוח המדובר נמשך מספר חודשים, ובסופו קיבלנו שיקוף מדויק של כל קו וקו. כך יכולנו לדעת איזה ציר מועדף על כל אוטובוס, ולפזר את מסלולי הנסיעה כדי שלא יתנקזו כולם לרחוב אחד. יתר על כן, בערים הגדולות שיש להן יותר מקו אחד שמוביל אליהן - דוגמת ירושלים, מודיעין עילית ואשדוד - פיזרנו את המסלול על פני שני צירים ויותר.
עשינו זאת משתי סיבות: ראשית, כדי לדלל את התנועה ולפזר את העומס על פני מספר רחובות, ושנית - כדי לתת לנוסעים יותר אפשרויות להגיע אל יעדם מבלי להיטרק בציר אחד בלבד.
היה כאן גם כיוון מחשבה נוסף. בני ברק של תשפ"ו שונה לחלוטין מבני ברק של לפני עשור. כיום, שכונות רבות בצד השני של ציר ז'בוטינסקי הפכו לחרדיות לחלוטין - כמו פרדס כץ, קריית הרצוג ומתחם הסופרים המאוכלס. עבור אלפי המשפחות המתגוררות שם, ההגעה לתחנת אוטובוס בינעירונית בתוך העיר הפכה למשימה קשה ומתישה. הרעיון להעביר חלק מהקווים ישירות על ציר ז'בוטינסקי מתחילתו ועד סופו, היה אמור להביא להם הקלה עצומה.
בכוונה תחילה לא אכנס כעת למספר הצירים המדויק, אבל מה שברור הוא שהרעיון של הפיזור התקבל בברכה מצד כלל הגורמים, כולל נציגי משרד התחבורה שהיו שותפים מלאים בקבלת ההחלטות. לקח חודש ומשהו עד לקבלת האישור הרשמי, ואז נדהמנו לגלות את ה'אישור' שהתקבל בפועל: רק חלק קטן מכל ההצעות אושר, כשלזה נוספה השורה המקוממת ש'זוהי ההחלטה ואי אפשר לערער עליה'.
אני זוכר היטב את אותו היום. הרגשנו כאילו פטיש של חמישה קילוגרמים נפל לנו על הראש. אנחנו יושבים יחד, משקיעים מכספי העירייה ובהסכמת משרד התחבורה חברה מקצועית, בונים תוכנית ייעודית שמקיפה את כל הצרכים – ובסוף מה? כלום? ואין לך רשות לערער?"
היו מי שניסו לטעון שהעירייה העדיפה קווים מסוימים על פני אחרים מטעמים פוליטיים או דאגה למקורבים. הרב קקון מחייך בביטול: "איזו טענה מגוחכת. מי שבנה ואישר את התוכנית הזו הוא הממונה על התחבורה, שאינו נמנה על מפלגתו הרשמית של ראש העיר, ודי למבין. טענו, למשל, שהעיר אופקים מופלית לרעה בגלל רקע התושבים שם. הבלים לחלוטין! אני בעצמי מגיע משם, וכל המשפחה שלי מתגוררת שם. אז אני אפלה לרעה את אופקים על פני קריית גת?
מי שקבע איזה קו יעבור באיזה מסלול היו אך ורק הכללים המקצועיים והנוקשים שהנחנו בהתחלה, ולא שום שיקול זר. ואז מגיעים אנשי משרד התחבורה ומנסים לשנות את כל המבנה ללא שום הסבר הגיוני."
ואין שום דרך להליץ עליהם זכות? אולי השיקולים שלהם נובעים מטובת הנוסעים שמגיעים מחוץ לעיר?
"לא אמרנו שהתוכנית שלנו חסינה מטעויות, אבל היא קרובה מאוד לשלמות. אם נרצה להליץ זכות על משרד התחבורה, אולי אפשר לומר שהם נתנו עדיפות מוחלטת לדרישות הנוסעים מהערים האחרות על פני השיקול של תושבי בני ברק. אבל על כך אני טוען: התפקיד והעדיפות שלי הם לדרוש קודם כל את טובת התושבים שלי, שסובלים מהעומס הזה יום-יום, ולא רק באים לביקור.
יותר מכך, רק לאחרונה פנה אליי תושב מחסידות מובהקת המתגורר בעיר מרוחקת, ואמר לי בעצמו: 'למה אחרי נסיעה של שעתיים בכביש הבינעירוני, אני צריך לנסוע עוד שעה וחצי בתוך בני ברק? תוריד אותי בקצה העיר ומשם אסתדר באוטובוס פנימי'. גם האורחים מבינים שהתנועה בעיר חייבת לזרום, גם אם זה אומר שלא תהיה תחנה בכל מטר וחצי ולא בכל רחוב קטן."
האם יש עמק שווה שניתן לברך עליו כבר עכשיו? "אכן כן. ביקשנו ממשרד התחבורה שלכל הפחות נשיק בשלב זה את אותם הקווים שיש לגביהם הסכמה משותפת. ואז קיבלנו תשובה: 'בסדר, אבל צריך עוד חודש של היערכות'. לא הבנו מה הסיבה לעיכוב; הרי את הפרסום לציבור אנחנו עושים, את השינויים הפיזיים בתחנות אנחנו נבצע, מה פשר ההתעקשות הזו על חודש נוסף? הדבר נשגב מבינתנו.
למרות זאת, אנו שמחים לבשר לציבור כי השגנו התקדמות: חלק מהקווים אכן עומדים להשתנות ולזוז בעזרת ה' כבר ביום ראשון, כ' בתמוז. אנו קוראים לציבור לעקוב מקרוב אחר הפרסומים הרשמיים בעניין. ההמשך, כך אנו מקווים, יבוא בקרוב. אנחנו ודאי יכולים לטעות, וביקשנו שוב ושוב לשבת סביב שולחן עגול יחד עם משרד התחבורה והמפעילים. בינתיים אין נכונות בצד השני, ולכן נאלצנו בעל כורחנו להוציא את הוויכוח החוצה - דבר שלא עושה טוב לאף אחד מהצדדים.
היד שלנו עדיין מושטת וממתינה, השולחן פנוי ואנחנו מוכנים לעשות הכל כדי להגיע לעמק השווה לטובת התושבים והאורחים כאחד. בעזרת ה', הציבור עוד יכיר בני ברק שונה לחלוטין - בני ברק שהכבישים בה זורמים. זה נשמע כרגע כמו דמיון, אבל זה בהחלט בהישג יד".
0 תגובות