פרק ב': יהודים רבים במזרח אירופה חיו בקרבה יומיומית לנהרות. חלקם עבדו כמנהלי בריכות דגים וחוכרי נהרות במסגרת 'מערכת הארנדה' שהייתה נהוגה אז. תפקידים כאלה דרשו היכרות עם מחזורי החיים של הדגים - מתי הם פעילים, מתי הם מתרבים ומתי כדאי לדוג אותם.
ומה שמעניין הוא שדווקא בחודשי הסתיו - החודשים שבהם חל אלול - דגי המים המתוקים באזורים האלה מפגינים התנהגות חריגה במיוחד. נקבות חופרות קנים בתנועות זנב חזקות היוצרות מערבולות גלויות במים. זכרים נלחמים באגרסיביות על טריטוריה. להקות שלמות נודדות במים רדודים, בצורה שנראית בבירור מגדות הנהר. זו תופעה שכל מי שעבר ליד הנהר בתקופה הזו לא יכול היה שלא להבחין בה.
ישנה השערה שמעלה אותה ידידי הרב מרדכי יעקובוביץ שיהודי העיירה ראו בעיניהם את הדגים מתרכזים בחוף הנהר בתקופה זו של ראש השנה - וכל זה מידי שנה אחר שנה, וככה נפוצה הידיעה הזו מבחינה מציאותית ש"אפילו דגים שבים רועדים".
כלומר, הראשון שאמר זאת יתכן שאמר זאת מתוך קישור הטבע והרוחניות, (ויתכן אף בציניות), ולימים אמרה זו נפוצה ל"אמרת חובה" מידי ראש חודש אלול על מנת לבאר ולהסביר לעם ישראל על חשיבות ראש השנה.
אין כל חדש מתחת השמש, שכן חז"ל הקדושים הביטו בטבע ולמדו ממנו מושגים, ומי לנו החכם מכל אדם שכתב "לֵךְ אֶל נְמָלָה עָצֵל רְאֵה דְרָכֶיהָ וַחֲכָם" (משלי ו ו), ויְהוּדָה בֶּן תֵּימָא שמשמו מובאת האמרה במסכת אבות:
הֱוֵי עַז כַּנָּמֵר וְקַל כַּנֶּשֶׁר וְרָץ כַּצְּבִי וְגִבּוֹר כָּאֲרִי לַעֲשׂוֹת רְצוֹן אָבִיךָ שֶׁבַּשָּׁמַיִם.
בין אם יהודי העיירות אכן צפו בהתנהגות הדגים ובין אם לאו, הם יצרו מטאפורה מבריקה שמתרגמת רעיון תיאולוגי לשפה פיוטית שכל אחד מבין.
ישר כח לידיד נפשי הרב מרדכי יעקובוביץ ששיתף אותי בתובנה זו
- ישראל שפירא - היסטוריון ומרצה בכיר, חוקר ארץ ישראל ומדריך טיולים | מחבר הספרים 'המקומות הנדירים הקדושים והרטובים', 'עזה מאז ולתמיד', 'המקומות הקדושים בלבנון', ו'סודות המכבים' | לתגובות, הערות, לשליחת חומרים ורעיונות ולהזמנת הרצאות, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com
0 תגובות