פרק 4: אחת התגליות המסעירות והפחות מוכרות בחצר שטרויס נחשפת כאשר יורדים מעבר לקומת המסד, אל התשתית התת-קרקעית של המתחם. מתחת להיכל הישיבה המרכזי משתרע מכלול תת-קרקעי מורכב, החצוב בחלקו בסלע הטבעי ומקושר במעברים מקורים וקשתות אבן מאסיביות. במרחב זה נהגו חכמי המוסר והגאונים הליטאים להתבודד במשך שבועות ארוכים, הרחק מעין רואה, ולשקוד על תורת הסוד וקבלת הגר"א.
- נחשף: מרתף הניסים והישועות של בעלי תנועת המוסר בחצר שטרויס
- "אתחלתא דגאולה" - חכמי ליטא בלב ירושלים
- כשרבי איצ'לה התחמק מלנאום במעמד הראי"ה קוק
סיור שערכתי בליווי הארכיאולוג ד"ר עומרי עבאדי חושף עדות מרתקת לאורח החיים של יושבי החצר בשלהי התקופה העות'מאנית (סוף המאה ה-19). בשטח המכלול שנחשף נראים ממצאים ארכיאולוגיים שמורים היטב: קנקני אגירה ענקיים ("ג'רות"), חלקם מעוטרים בדגמים קלאסיים של התקופה, ששימשו לאחסון ממושך של מזון יבש, קטניות, תמרים ושמן זית; כלי חרס וחלקי פרזול עתיקים, המעידים על שימוש יום-יומי רציף בתקופות של מצור, מתח ביטחוני ומחלות שפקדו את העיר; ומערכת בורות מים מורכבת – בורות חצובים ומטויחים בטיח הידראולי עבה, האוגרים את מי הגשמים שזורמים מגגות החצר.
לדברי ד"ר עבאדי, המכלול התת-קרקעי שימש כערך מוסף קריטי לאחסון וקיום בתקופה שטרם בעידן הקרור המודרני, ומציג תכנון הנדסי מתקדם המאפיין את בנאי היציאה מהחומות – שילוב של פונקציונליות הישרדותית עם דיסקרטיות מבנית. כשביקשתי מד"ר עבאדי לדעת האם הכלים שנמצאים כיום במרתף שימשו בפועל את בעלי המוסר בעת לימודם, השיב: "אין לדעת מי השתמש בכלי מסוים, למעט אם השאיר חותמת שלו. אולם בוודאי שכלים אלו שמשו את יושבי המרתף בתקופת הקמת חצר שטרויס".
עם השנים קיבל החלל התת-קרקעי את השם "מרתף הניסים והישועות". העדויות שנגבו מזקני מוסררה ומצאצאי הלומדים, לצד דיווחים בעיתונות ההיסטורית, מלמדים כי המרתף הפך למוקד עלייה לרגל עבור תושבי השכונה. נשים צדקניות ממוסררה נהגו לרדת לשהות ולתפלל במרתף בעתות מחלה, קשיי לידה או צרה משפחתית, מתוך אמונה כי עשרות השנים של לימוד תורה ברצף, תעניות הדיבור ותפילת הזכה של גדולי המוסר "נספגו" בקירות האבן ופתחו במקום שערי שמיים.
השמועות אצל זקני ירושלים סיפרו שבעלי המוסר ירדו לאותו מרתף למשך שבוע שלם, ולמדו בו תורה בהתמדה. ראש ישיבת "נתיבות אהרן" מספר שבעלי המוסר למדו במרתף אף את תורת קבלת הגר"א.
ממחקר שערכתי לא מצאתי מקור מוקדם ל"מרתף הישועות" מעבר לכתבה בעיתון מעריב משנת תשי"ב (1952), וכתבה נוספת שהתפרסמה בעיתון "יתד נאמן" לפני מספר שנים. נראה כי השמועות על המרתף לא נפוצו בחלל ריק, ורגליים לדבר שמרתף שבו למדו תורה וקבלה נתפס כמסוגל לחולל ניסים וישועות.
המשך יבוא...
מקורות: ספר תולדות רבי יצחק בלאזר ("רבי איצלה פטרבורגר"), שנאסף בידי נכדו הרב מרדכי בלאזר ז"ל ויצא לאור בסיוע ועד "שפתי חכמים", תשע"ד.
- ישראל שפירא - היסטוריון ומרצה בכיר, חוקר ארץ ישראל ומדריך טיולים | מחבר הספרים 'המקומות הנדירים הקדושים והרטובים', 'עזה מאז ולתמיד', 'המקומות הקדושים בלבנון', ו'סודות המכבים' | לתגובות, הערות, לשליחת חומרים ורעיונות ולהזמנת הרצאות, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com
0 תגובות