חוק השתמטות או חוק גיוס? אי־העברת החוק בקדנציה החולפת מוצגת לא פעם כקומבינה חרדית שנכשלה, אך ייתכן שהיא גם הזדמנות שהתפספסה בינתיים. כך או כך, השינוי מצידה של החברה החרדית כבר החל, והשאלה היא באיזו מהירות הוא יבשיל, ומה יכול לקדם אותו.
כדי להבין אם חוק הגיוס היה מקדם גיוס חרדים לצה"ל או מעכב אותו, יש להכיר לעומק כיצד מתחוללים שינויים בחברה החרדית. העמקה כזו תגלה שבניגוד לניסיונות העבר להביא להשתלבות חרדים בצה"ל, כיום יש לכך פוטנציאל אמיתי. השאלה היא אם המדינה תאפשר לשינוי להצליח.
נתחיל בעמדות ובמציאות הקיימת כבר כיום:
עמדות קיימות
ישנם לא מעט רבנים, מנהיגים וקהילות בחברה החרדית התומכים בהסדרת מעמד בני הישיבות לצד שילוב חרדים בצה"ל באופן מפוקח ואחראי, השומר על אורח חיים תורני שאינו מתפשר. מנהיגים אלו סבורים שזוהי הגישה הנכונה לפתרון הקונפליקט הנוכחי: ככל שצה"ל מצליח להקים מסגרות לחברה החרדית, הרי שאין סיבה להמשיך את המציאות שהייתה עד היום, ויש לאפשר גיוס של חרדים עובדים לצה"ל. לעמדה זו תמיכה רחבה יותר מכפי שמוצג בתקשורת, לא רק בקרב קהילות ליברליות, אלא גם בקרב קהילות שמרניות המקפידות על קלה כבחמורה, ובכל זאת תומכות בשינוי המציאות הקיימת.
בנוסף, לא מעט מגדולי ישראל הסכימו להעברת חוק שהיה מוביל, בסבירות גבוהה, לגיוס משמעותי של חרדים. ייתכן שגדולי ישראל אלו אינם דוגלים בפעולה אקטיבית לשילוב חרדים עובדים בצה"ל. עם זאת, בסופו של יום, קיימת מצידם הסכמה למציאות כזו במקרה של הסדרת מעמד בני הישיבות, ולהסכמה זו יש משקל רב.
מסגרות שכבר קיימות
לא מדובר רק בעמדות, אלא במציאות קיימת. בשנים האחרונות הקים צה"ל, בשיתוף קהילות שמרניות ובעלות משקל מתוככי החברה החרדית, מסגרות מסוימות לציבור החרדי. במסגרות הללו ישנן כבר קבוצות משמעותיות של חרדים המשרתים בצבא באופן מלא. המסגרות פועלות כבר תקופה לא קטנה, ושומרות על אורח חיים חרדי.
זהו שלב משמעותי: אם המציאות הזו תימשך ותתבסס, הרי שעברנו כמה שלבים עיקריים בשביל לאפשר שינוי כללי.
איך שינוי מחלחל בחברה החרדית
כדי להבין מה מתרחש כיום, צריך להכיר את הדרך שבה שינויים נקלטים בחברה החרדית. לרוב הם אינם נוצרים במרכזה של החברה, אלא דווקא ביוזמה של קהילות מגובשות, המקפידות על כללי ההלכה. בהמשך, ככל שמתברר שאכן ניתן ליצור את אותם שינויים תוך שמירה על כללי ההלכה, לרוב השינויים הללו יחלחלו פנימה למרכזה של החברה החרדית.
(תהליך זה חוזר על עצמו בדרך כלל ככל שמתפתח אתגר חדש עבור החברה החרדית. באופן עקבי, באתגר שכזה נוצרים שלושה מחנות בחברה החרדית. האחד – זרם קיצוני שידגול בהתבדלות קיצונית. מולו – זרם מעשי שיזום שינויים מסוימים ויתאים אותם לכללי ההלכה. והמחנה המרכזי בתחילה יטה למחנה הקיצוני, ובהמשך הזמן יתקרב יותר ויותר למחנה המעשי.)
כך גם בקונפליקט הנוכחי. ככל שיוסדר מעמד בני הישיבות, וככל שיתברר לאורך זמן שהצבא אכן שומר על המסגרות באופן מותאם לחברה החרדית, בסבירות גבוהה, ההתנגדות לגיוס חרדים עובדים תתרכך בהדרגה בכלל החברה החרדית. כשקהילות משמעותיות מובילות שינוי ומוכיחות שאפשר לשמור על ההלכה, הוא נוטה להמשיך הלאה. נכון שבשונה מאתגרים אחרים, כאן נדרשת מסגרת חוקית ושיתוף פעולה רחב יותר מצד הציבור החרדי. עם זאת, בניגוד לניסיונות העבר לשילוב חרדים, כיום הקרקע מוכנה לשינוי.
מי הם המפסידים מאי־העברת חוק הגיוס?
המפסידים אינם רק בני הישיבות, אלא גם חיילי המילואים. ראשית, סביר להניח שהציבור החרדי היה עומד ביעדי החוק שהוסכם עליו, ולא היה נקלע למציאות של סנקציות המעוגנות בחוק שהיה עובר בהסכמתו, מה שהיה מוביל לשינוי משמעותי שלא ניתן לזלזל בו. שנית, גם אם היעדים לא היו מושגים במלואם, ככל הנראה היינו נמצאים כיום בשלב מתקדם יותר של שילוב חרדים בצה"ל, וההקלה על חיילי המילואים הייתה מגיעה מהר יותר.
לעומת זאת, העימות בין הציבור החרדי למערכות האכיפה מעכב ומכשיל את התהליך. כשהמדינה פועלת נגד החברה החרדית ונלחמת בעקרונותיה הבסיסיים ביותר, נוצרת מציאות הפוכה של הקצנה והתבדלות, וזה וודאי אינו מעודד גיוס לצה"ל.
לסיכום
השינוי כבר התחיל, והמציאות כיום שונה מאוד מניסיונות העבר להביא לשילוב חרדים בצה"ל, משתי סיבות מרכזיות. ראשית, העובדה שיש כיום תנועה גוברת מתוככי הציבור החרדי, הפועלת באופן מעשי לשילוב חרדים בצה"ל. שנית, העובדה שישנה הפנמה והסכמה בקרב חלקים נרחבים בציבור החרדי שלא ניתן יותר להתעקש על אי גיוס חרדים עובדים לצה"ל, ככל שישנן מסגרות מותאמות, וככל שיוסדר מעמד בני הישיבות.
בסופו של יום, הדרך המעשית ביותר להביא לשינוי אמיתי היא בשותפות עם הציבור החרדי. שינוי שנכפה בלי להתחשב בעקרונות הציבור החרדי יתקדם לאט הרבה יותר, אם בכלל.
דעה שונה אינה בהכרח דעה שבאה להרוס.
המחלוקת סביב האופן שבו צריך לפתור את הקונפליקט הנוכחי מעוררת באופן טבעי לא מעט מתחים בין עמדה אחת לשנייה. יש כאלה הרואים בקידום עמדה של הסדרת מעמד בני הישיבות לצד שילוב חרדים בצה"ל עמדה שנועדה לפגוע בעקרונות של החברה החרדית. זו שגיאה והסתכלות לא נכונה. בוא ננסה לחדד מעט את הדברים.
הציבור החרדי מושתת על היותו ציבור המקפיד על קיום גדרי ההלכה והשולחן ערוך בצורה שאינה מתפשרת, כאשר הערך העליון הוא לימוד התורה וקיום המצוות. זוהי מהותו של הציבור החרדי. כאשר מדובר בדברים שהם הלכות ברורות, הרי שאין מקום לוויכוח ולדעות שונות (כמובן, מעבר למחלוקת הפוסקים ומנהגי העדות). עם זאת, כאשר מדובר בדברים ואתגרים הסובבים את ההלכה, דברים שאינם הלכות פסוקות, הרי שאפשרי וטבעי שיהיו דעות שונות ביחס לאיך צריך להתנהל מול אותם אתגרים, ודעה שונה היא לאו דווקא דעה פשרנית יותר. בהחלט יכול להיות שיהיו כאלה שיסברו שבשביל לשמור על העקרונות צריך לפעול בצורה כזאת, ויהיו כאלה שיסברו שצריך לפעול בהתנהלות בדיוק הפוכה, כאשר מטרתם היא אותה מטרה: לשמור על העקרונות בצורה הטובה ביותר.
חזרה לקונפליקט הגיוס. עיקר ההתנגדות לגיוס מצד הציבור החרדי, גם של אלה שאין תורתם אומנותם, אינו בגלל עצם השירות בצבא, אלא בעיקר בגלל המעטפת הצה"לית שיצרה לא פעם מכשולים הלכתיים חמורים וירידה רוחנית עבור רבים מהמתגייסים. ככל שהדבר משתנה, אפשרי ולגיטימי שיהיו כאלה שיסברו שיש לשלב חרדים בצה"ל, לצד שמירה אדוקה על עקרונות ההלכה. עמדה כזו לא נועדה לפגוע בעקרונות הציבור החרדי, אלא לשמור עליהם. גישה זו תאפשר להגיע במהירות רבה יותר לפתרון מוסכם מול המדינה. לעומת זאת, עמדה המתנגדת לכל פתרון אפשרי מסכנת את הציבור החרדי ויוצרת סבל מיותר עבור בני הישיבות.
בנוסף, העובדה שהציבור החרדי נזקק לצבא וצורך את שירותי הצבא, הן ברמה הכללית והן ברמה הפרטית, גם היא מחזקת את העמדה הזו, מכיוון שבסופו של יום המציאות הקיימת כיום, גם אם היא הכרחית, עדיין היא אינה הופכת למוצדקת, ולכן שומה עלינו למצוא דרכים לשנותה באופן שלא יפגע בעקרונות החברה החרדית.
על עקרונות ההלכה לא ניתן לחלוק.
כפי שחודד, על גדרי ההלכה אכן אין מקום למחלוקת בתוך ציבור האמון על שמירת גדרי ההלכה.
אין ספק שאפשרי שיהיו כאלה שיתנגדו לכל פתרון, וזכותם לפעול על פי עמדתם. עם זאת, על כללי ההלכה אין מקום למחלוקת ודיון, ולכן תמוה ביותר כיצד ייתכן שקבוצות מתוך אלה המתנגדים לכל פתרון פועלות באופן הנוגד את עקרונות ההלכה.
ראשית, ביחס לחסימות כבישים לכשעצמן, לא ברור מה ההיתר ההלכתי לכך. חסימות אלו יוצרות עגמת נפש גדולה לכלל הציבור, וכן נזקים כספיים עבור רבים מהנחסמים, כמו איבוד שעות עבודה וכדומה. פעולות יזומות היוצרות נזקים כספיים, גם אם הנזקים נוצרים בצורה עקיפה, אסורות על פי ההלכה, ולכן גם אם חסימות כבישים היו מותרות על פי חוק, לא ברור אם הן מותרות על פי ההלכה.
ומה שוודאי אסור, ואין על כך מקום לדיון, הוא פגיעה ברכוש של אחרים: ניקוב צמיגים, ניפוץ חלונות ופגיעה בבתים של אנשים אחרים הם דברים האסורים בתכלית. מעבר לכך שעל פי ההלכה ישנה חובת תשלום על גרימת נזק, הרי שישנו איסור ברור להזיק, יהיה המניע אשר יהיה. ובוודאי שלא ייתכן שמאבק למען התורה יתנהל בצורה הנוגדת את התורה.
לסיום, חכמינו לימדונו: "הרואה יסורים באים עליו, יפשפש במעשיו". כיהודים מאמינים אנו יודעים שאין סבל שבא לאדם או לציבור מסוים אם הוא לא נגזר עליו מן השמים. אין ספק שהמצוקה שאליה נקלענו כחברה צריכה לעורר אותנו לבדוק האם גם לנו יש מה לתקן. נכון שהמציאות של רדיפת לומדי התורה בארץ ישראל היא מציאות בלתי נתפסת, אולם זה אינו בהכרח בידינו לתקן, ומשכך ייתכן שישנם דברים שמצפים מאיתנו לתקן ולשנות. ובכך נזכה לחזות בהתגשמות מאמר חכמינו "תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם".