לצערנו, בדור רווי אסונות ומכות כמו בדור שלנו, באיזשהו מקום הפכנו לאדישים מעט. כבר לא מתרגשים מכל צרה או קושי, וגם הכותרות האדומות על 'אסון נורא' ו'טרגדיה מחרידה' נשכחות מהלב כהרף עין, כאשר הצרות החדשות משכיחות את הראשונות. אבל יש זעקה שאי אפשר להתעלם ממנה.
זעקה שבוקעת מלב כואב, גדוש בסבל ובצער, מתוך תהומות של כאב בלתי נתפסות. ואם המילים הללו נראות לכם פומפוזיות ומוגזמות, אתם מוזמנים לקרוא את השורות הבאות, מונולוג מטלטל ומצמרר של אלמן ואב שכול, שבראיון חשוף ל'כיכר השבת' מציף את הכאב וההתמודדות המורכבת של האלמנים, והיחס העקום כלפיהם.
בשיחה כנה ומטלטלת, פותח חיים, תושב הצפון, אלמן קרוב לחמש שנים ואב שכול, את ההתמודדות והקושי של האלמנים, שאינם זוכים ליחס ותמיכה כמו האלמנות, וכן הקשיים של הבנים - היתומים מאם, שאינם מקבלים את התמיכה והפינוקים אותם מקבלים היתומים מאב - ועיניהם רואות וכלות.
במילים פשוטות, חיים דורש "הסתכלות אחרת על האלמנים ובעיקר על היתומים של האלמנים". לדבריו, "משום מה יש בקהל ובארגונים רבים הרגשה שהאלמנות והיתומים של האלמנות הכי מסכנים והאלמנים והיתומים שלהם הכל בסדר מבחינתם, אז קצת לומר מה מרגישים ומה עובר על האלמנים". הקשבנו לו.
ראשית, שאלנו את חיים מדוע החליט לפתוח את העניין דווקא בימים אלה? לדבריו, "זה דבר שהוא מרגיש תקופה ארוכה, אך הדברים התחדדו בעיקר בימי החנוכה". הוא מספר לנו: "ישבתי אתמול בבית בחנוכה בזמן שאני מנסה קצת להעסיק את הבנות הקטנות שלי. והבת שלי מספרת שהחברות שלה היתומות נמצאות עכשיו במתחם סמוך וחוגגות שם עם המון הופעות וגם מקבלות שם דמי חנוכה - והבת שלי משתוקקת גם ללכת ועיניה יוצאות". כאשר לדבריו זה מצטרף לעוד דברים שהוא שומע מהילדים כל השנה.
"לא נראה קורע לב במודעות אבל קשה לא פחות מאלמנות"
האם אתה מרגיש שנעשה עוול לאלמנים והיתומים מאם שאלנו את חיים. הוא מחייך חיוך מריר ואומר לנו: "תראו דוגמא קטנה מהעיתונים. כל המודעות בעיתונים זועקות "מי ידליק עם היתומים המסכנים את החנוכייה" או "מי ילמד עם הילד ב'אבות ובנים'" או "מי ישב איתם בליל הסדר ויאמר להם את ההגדה". אבל לא שמים למשל בעיתונים מודעות "מי יכין איתם סופגניות" או "מי ידאג להם לתחפושת" או "מי ינקה את הבית לפסח".
"וההסבר לזה הוא פשוט מאוד", ממשיך חיים ומסביר, "משום מה נראה לאנשים שברגע שהאמא נפטרה ויש אבא - יהיה מי שידליק את החנוכייה או ילמד באבות ובנים, או יהיה מי שמספר את ההגדה". "אבל זה ממש ממש לא ככה" הוא מסביר, "כי למשל חוץ מלהדליק את החנוכייה. יש גם מישהי שנותנת את האווירה הטובה בבית, והילדות נמצאות איתה במטבח מטגנות לביבות והיא האמא שחסרה". "חנוכה לא מסתכם בהדלקת החנוכייה" הוא אומר.
חיים מוסיף ומסביר: "קחו לדוגמא בליל הסדר, אם האבא באמת 'נטו אבא' הוא יכול לספר את ההגדה בנחת לכל בני המשפחה. אבל אם האבא עסוק להכין לפני החג את התבשילים ותוך כדי ליל הסדר להביא את האוכל מהמטבח או לטפל בתינוק תוך כדי - הוא לא יוכל לספר לאף אחד את ההגדה בנחת".
"וכך גם בשבועות; אמנם אבא רגיל יכול ללמוד עם הבן שלו לא רק שבועות, אבל אבא אלמן שצריך להישאר בבית ולשמור על הקטנים - לא יכול לצאת ללמוד עם הבן בבית הכנסת".
"אני גם אבא וגם אמא" - ההתמודדות הקשה של האלמנים
הבנו שאנחנו לא מבינים את ההתמודדות האמיתית של האלמנים, אבל בא תכניס אותנו להתמודדות והקושי היומיומי שלך, שאלנו.
חיים משתתק לרגע ומשיב: "הקושי הוא לדעת לתפקד גם כאבא וגם כאמא". והוא מסביר: "זה אומר לקום בבוקר לדאוג דבר ראשון לאוכל לכולם, ותוך כדי להלביש ולבדוק שאין קרעים בגרביונים, ואפילו להכין קוקו, ובמקביל לחשוב כל הזמן מה לבשל ומה להכין". "אלה דברים שגבר לא מורגל בהם בכלל" הוא מסביר.
"או למשל, להכין שיעורי בית עם הילדים הקטנים ולשבת איתם בסבלנות שבדרך כלל אין לגבר... או לשבת עם הגדולות ולדעת מושגים באנגלית או מתמטיקה שממש בגדר 'נעלמים' לרוב הגברים", הוא אומר בסרקזם.
"בנוסף, יש דברים שממש קשים לי כאבא, כמו למשל ללכת לאסיפות הורים של הבנות ולהיות שם לבד עם כל האימהות או להסביר לבנות דברים שקשורים לימי הבגרות שלהם".
חיים מנמיך את קולו ומוסיף: "אבל שתדע שבעומק, הקושי העצום הוא לדעת שאני לבד אחראי עליהם כל הזמן, וזה לא מתחלק, הכל אני ואני..", הוא אומר בשקט.
"גם מבחינה כלכלית זה אתגר עצום", הוא אומר, "כיון שאני צריך להיות עם הילדים באופן זמין - אני לא יכול לעבוד עבודה מסודרת. ואם לא די בכך, אני גם צריך לשלם לעוזרת שתבוא ותכבס ותגהץ ותנקה". כשאנחנו מנסים להבין מדוע הוא חייב להחזיק עוזרת - חיים עונה בקול שקט ועוצמתי: "אחד הדברים שקיבלתי על עצמי כשהתאלמנתי זה שהילדים שלי לא ירגישו שהעול נפל עליהם".
הקושי הייחודי ליתומים מאמא
"כמו שלי יש התמודדות שונה מאלמנות, גם לילדיי היתומים מאמא יש התמודדות אחרת מאשר יתומים מאבא" הוא מסביר. לדבריו, "ילדים במשפחה נורמלית, יכולים בתקופת החופש ללכת לבלות או לטייל עם האבא בזמן שהאמא נשארת בבית עם הקטנים או לוקחת אותם למקומות מתאימים. אבל אני תמיד צריך לדאוג שיהיה משהו שיתאים לכולם - כי אין מי שיישאר עם הקטנים בזמן שאני יוצא עם הגדולים", הוא אומר בכאב.
חיים מספר על התמודדות נוספת של הילדים בתחום החינוך: "תמיד הייתי צריך לומר בתחילת שנה לכל מלמד שאומנם אני רוצה שיתייחס אליו 'כמו כל ילד' אבל צריך לזכור שאין לו אמא...".
חיים נותן לנו דוגמא קטנה מתחום החינוך: ילד רגיל שהמלמד אומר לו שאבא יתקשר אליו או שצריך לחתום על פתק, בדרך כלל חושש ולא מגיע ישירות לאבא - אלא הולך קודם לאמא, שעם הלב הרחום תעביר את זה לאבא, ואז האבא כבר ניגש מעצמו לילד... "אבל לילד שלי אין ברירה והוא צריך ללכת ישירות לאבא.. לכן אמרתי לכל המלמדים בתחילת שנה שתמיד יזכרו את זה, והם יהיו בשבילי כמו האמא שיתקשרו ויעדכנו אותי על כך שהילד צריך להביא חתימה... אבל לא תמיד מלמדים זוכרים" הוא מספר.
בחצי סיכום הוא אומר: "אני בתור אבא חייב לדאוג להם לשתי דברים: 1. לדאוג שיהיו מאושרים וירגישו כמה שפחות את החוסר של האמא. 2. לדאוג מעצמי לטיולים ועוד דברים אחרים, להשלים להם את הדברים שהם לא מקבלים כי להם האמא נפטרה ולא האבא".
ארגוני היתומים מתמקדים ביתומים מאבא
נקודה כואבת שעולה במהלך הריאיון עם חיים, היא העובדה שכלל ארגוני היתומים - שעושים עבודת קודש שאין עליה עוררין - מתמקדים בעיקר באלמנות ויתומים מאבא וכמעט ולא באלמנים ויתומים מאמא.
"דבר ראשון", הא פותח, "אני באמת רוצה להודות לכל הארגונים החשובים שחושבים איך לעזור ולסייע כמה שאפשר. אבל יש המון ארגונים שנועדו בעיקר לאלמנות ויתומים מאבא. ואם מסתדר גם שהיתומים מאמא יהיו אז בסדר ואם לא אז לא".
לדבריו, "יש המון המון דברים שעושים בעיקר למשפחות של האלמנות עם היתומים. ושם משמחים את היתומים ממש כמו שצריך ובאמת להצדיע לכל הארגונים האלו אבל הילדות שלי יושבות בבית כי זה נועד ליתומות מאבא בלבד ויוצא להם העיניים"...
חיים הכאוב מהנושא נוקב בשורה ארוכה של דוגמאות: "למשל אם יש כנסים של אלמנות לילדות. הילדות שלי מגיעות לבד לבד לכנסים ואין להם שם אמא שתדאג לה למשל לראות את הסרט מקרוב - כמו היתומה השנייה שהגיעה עם האמא האלמנה".
"או שיש ארגונים שנותנים חונכים בעיקר לילדים שאין להם אבא.. (כי משום מה חושבים שלאלמן יש מלא מלא זמן ללמוד עם הבן) וכשיש טיול מטעם הארגון הם מגיעים לבד בלי החונך - בזמן שכל הילדים האחרים מגיעים ביחד עם מישהו שמכירים".
חיים מוסיף ומביא דוגמאות כואבות: "יש ארגונים שנותנים שהות במלון לכל החג לאלמנות עם הילדים שלהם, אבל מטעמי צניעות אי אפשר להביא גם את האלמנים. זה כמובן הכי מובן בעולם, אבל מה שקורה הוא אבסורדי: מציעים להביא את הילדים להיות שם לבד בחג - וזה הזוי שהאלמן יהיה כל החג לבדו ללא המשפחה והילדים הקטנים יהיו שם במקום לבד בלי אמא ובלי אבא בזמן שכולם שם יושבים עם האימהות שלהם!!" הוא חותם בקול.
הגיע הזמן שמישהו ירים את הכפפה
חיים נחרץ בדבריו: "הגיע הזמן שיקום מישהו שידע באמת לדאוג לכל היתומים ויבין מה עובר גם על האלמנים וירים את הכפפה ויקים ארגון שיחשוב בעיקר על הקושי היומיומי של האלמן".
מה האלמנים צריכים? לחיים יש רשימת דוגמאות ארוכה: כגון למשל לתת עזרה בחונך גם לבנים של האלמנים, או חונכת לילדות שתלווה אותם ותעזור בדברים שהאבא לא יכול. או לתת לילדים חוגים שיעסיק אותם בצהרים. כמו למשל לארגן חגים שכל האלמנים עם הילדים שלהם במקום נפרד רק של אלמנים.
או לסייע לאלמן בהכנת הארוחות ולהודיע לו "בשבוע הקרוב אתה משוחרר מהארוחות של השבוע או השבת. או למשל לדאוג שפעם בתקופה מגיעה מטפלת לבית והאלמן יכול לצאת מהבית בלב רגוע בלי טלפון כל דקה. או עוזרת למשק בית שתבוא לנקות לכבס. ואפילו לארגן חוגים לאלמנים על בישול ותסרוקות וכל מה שהאמא עושה בבית.
בתחום היתומות המתבגרות, לארגן כנסים למשל לבנות בוגרות לדבר איתם שיחות אישיות על תקופת הבגרות ועוד דברים שקשורים לדברים שמיועדים לאשה ולהסביר לה, דברים שלפעמים לאלמן יש קושי לדבר עם הבת שלו בנושא הזה או באופן פרטני.
הציפייה מהציבור
שאלנו את חיים האם יש לו ציפייה מהציבור או מארגוני התמיכה? "בוודאי", הוא אומר, "דבר ראשון אני מצפה מהציבור שיבינו שגם האלמנים מתמודדים יומיומי". "בנוסף, הרבה בציבור אוהבים לתת עצות לאלמן: שיתחתן ויפטור לעצמו את הבעיות או שהאלמן יעבוד ויביא עוזרת שתכבס כי התפקיד של הגבר לעבוד, - אלה דברים שלא חושבים על האלמנות, למה למשל שלא תתחתן ותביא מישהו שיפרנס? אלא מבינים שלא תמיד צריך לחשוב על פתרונות לחיים שלהם אלא לעזור להם עכשיו במצב שהם קיימים".
מסר לציבור
לסיום, חיים בורר את מילותיו ומסכם: "דבר ראשון באמת רוצה להודות לציבור, החברים שלי משתדלים כמה שיותר לעזור לי במה שיכולים, או לקחת לפעמים את הילדות הקטנות לאחר הצהרים, או לשמור עליהם בקבלת שבת כשאני בתפילה"
"אני מצפה מהציבור להבין גם את הקושי העצום של האלמנים, שאמנם זה לא נראה קורע לב במודעות אבל זה קושי לא פחות מאלמנות, ובאמת הגיע הזמן שהציבור יפנים את זה ויוכלו להקים ארגונים שמתאימים בעיקר רק לאלמנים", הוא חותם בדמעות.
עד כאן המונולוג המטלטל של חיים, אם גם אתם מזדהים את הדברים ויש לכם את הרצון והיכולת לעזור בעניין, אתם מוזמנים לכתוב לנו בתגובות - ויחד נעזור לאלמנים הקדושים.
0 תגובות