איזה שליחות קיבל רבי אלכסנדר?
שמעתי מחותני מורנו אלכסנדר שוחט, שהיה שמונה שנים סופר אצל הבעל שם טוב הקדוש ממז'יבוז', לפני הסופר החסיד המפורסם רבי צבי הירש, ואח"כ שניהם היו סופרים אצל הבעל שם טוב הקדוש.
ואח"כ מינה הבעל שם טוב הקדוש את רבי אלכסנדר כשוחט ובודק בק"ק שדה לבן, ואח"כ לשוחט בק"ק ברדיטשוב, כדי שיפרנס כראוי את בני ביתו.
וכשהגיע חמי רבי אלכסנדר לעת זקנותו, נתן לו הבעל שם טוב הקדוש איגרת שיביא לבעל 'תולדות יעקב יוסף' שהיה לרב המאור הגדול בק"ק נמירוב, ונעשה חמי שוחט ובודק בק"ק נמירוב.
שמעתי מ'תולדות יעקב יוסף' שאמר לחמי כמה פעם בסעודה שלישית בדרך מוסר: זכור מה שאמר הבעל שם טוב אליך!
והזכיר מה שאמר הבעל שם טוב הקדוש: פעם אחת הלכתי לגן עדן, והלכו עמי רב מישראל, וכמה שהתקרבתי יותר לגן עדן האנשים התמעטו, עד שבאתי לעץ החיים נשארו עמי מעט מזעיר, וגם אותך סנדריל (רבי אלכסנדר) ראיתי בתוכם, ונשארת עומד מאחור ('הינער שטעליק').
לרבי אלכסנדר לא היה ביד ימין ציפורנים שלמות, כי הציפורן גדלה בשני חלקים, חלק אחד בשורש האצבע, וחלק שני בראש האצבע, וביניהם היה בשר שהפריד, וכאשר גדלה הציפורן העליונה, היה חותך אותה בכל ערב שבת קודש, עד שהציפורן נגמרה, והתחילה לצמוח מהשורש בחזרה.
ואיך קרה לו הדבר הזה? פעם אחת הבעל שם טוב הקדוש מסר לרבי אלכסנדר שם קדוש, כדי שילך להשביע משוגע אחד, כדי שהרוח תצא ממנו.
וכשישן בלילה, הרוח באה להפחידו, ועל כן, רבי אלכסנדר צייר במחשבתו את השמות הקדושים על כל אצבע ואצבע, כמו שראה בספרים הקדושים (מובא בהקדמה לספר 'שפע טל' לרבי שבתי שעפטל הורביץ).
וסטר לרוח על הלחי, והיכה אותה על הכותל, עד שיצא דם מתחת כל ציפורניו, וכל הציפורניים נפלו, והרוח יצאה מהמשוגע, ומאותו היום, הציפורניים גדלו כפי שתואר לעיל, ותיכף בא אליו הבעל שם טוב הקדוש, ואמר לו:
התפחדת? לא תחוש ולא תפחד!
וכיצד לא יפחד האדם? אמר הבעל שם טוב הקדוש לבנו - 'אל תירא ואל תפחד' אף פעם מאף אחד, ותאמר לעצמך: "ממי אירא – הלא ה' עימדי"?
ובכל פעם שנופל עליך פחד:
תצייר את דמותי – ותינצל! וזאת תהיה שמירה עבורך!
כי לצדיק אין מנוחה בעולם הזה, ולא בעולם הבא, כי גדולים צדיקים במיתתן יותר מבחייהם, שגם בעולם הבא עיניהם פקוחה, לשמור ולהציל את כל מי שדבק בהם ולומד את תורתם, והקב"ה נותן כח לצדיקים, כמו שנאמר: "צדיק מושל ביראת אלוקים".
צדיק גוזר והקב"ה מקיים - מהיכן כוחו של הצדיק?
על הצדיק נאמר: "צדיק מושל ביראת אלוקים" – בצדיק יש חלק מנשמת המלך, והוא כמו המשנה למלך, שהמלך נותן לו טבעתו, וכל עוד שחותם המלך בידו:
כבודו של המלך הוא - שאף המלך בעצמו, לא יבטל גזירתו!
על כן, נאמר על הצדיקים: "צדיק גוזר והקב"ה מקיים" (ליקוטי תורה, פר' האזינו).
מאמרותיו של הבעל שם טוב הקדוש 'צידה' לדרך לשבוע טוב ומבורך
מה מקשה על האדם להתפלל, ומה מרחיק אותו מעבודת ה'? ענווה פסולה!
אומר ה'תולדות יעקב יוסף' בשם הבעל שם טוב הקדוש, שהאדם מרגיש ענווה ושפלות, ואינו מכיר בערך עבודתו, ולכן, אינו מאמין שהוא גורם ע"י:
תפילתו ותורתו השפעת שפע - בכל העולמות העליונים.
וגם המלאכים ניזונים - מתורתו ותפילתו.
ואם האדם היה מאמין בזה, היה עובד את ה' בשמחה וביראה ומרוב כל:
היה נזהר בכל אות ותנועה ומילה - לאומרם כיאות!
והיה נותן אל ליבו לכל מילה שאומר, מה שאומר שלמה המלך:
"אם תשכבון בין שפתיים" – שהקב"ה שומר ושוקד על שפתי האדם לנשקה, כשאומר תורה ותפילה בדחילו ורחימו.
ואם לב האדם היה חושב על כך: מי האיש שלא היתה אוחזת בו רתת וזיע שהמלך גדול ונורא - שומר ושוקד על שפתיים של אדם נבזה וחדל אישים, ובטח שהיה שם ליבו, מה מוציא מפיו.
עיקר התפילה – הרצון וכוונת הלב: לפעמים האדם רוצה להתפלל בכוונה, ומשתדל מאוד להתרכז בתפילה, ולא מצליח, שידע, שאין הדבר מעכב את תפילתו, ותפילתו עולה כ'אשה ריח ניחוח' לה' יתברך, כי "אין הקדוש ברוך הוא בא בטרוניא עם בריותיו" וחפץ ה' יתברך, שהאדם יעשה מה שביכולתו, ויתקרב אליו כפי שיכול, כי אצל הקב"ה העיקר הוא כוונת הלב באמת (ליקוטי הלכות, תפילה ד', אות ז').
לפעמים, מה שגורם לאדם להפסיד את התפילה בדבקות, היא: ענווה פסולה, כמו שאמרו חז"ל: "ענותנותו של רבי זכריה גרם חורבן..." (גיטין נו', א').
אם כן, כיצד האדם יכין עצמו לתפילה?
ממשיך ה'תולדות יעקב יוסף' שראוי האדם לשים לב, ויאמר לעצמו שהוא:
"סולם מוצב ארצה, וראשו מגיע השמיימה" – כל תנועה ודיבור, הילוכו ועסקיו, עושים רושם למעלה למעלה, ומשפיעים על כל העולמות, ואם האדם יחשוב כך, הוא בוודאי יזהר בכל דרכיו ועסקיו שיהיו לשם שמים.
הטעות של האדם שחושב: מה אני כבר פוגם או מתקן למעלה ולמטה, וכי כל עסקי נרשמים למעלה? ובגלל שאינו מאמין, בדברים טהורים וקדושים אלו, הוא הולך בשרירות ליבו, ואומר לעצמו 'אך שלום יהיה לי', ובאמת לא כך פני הדברים.
ויזכור האדם, וישנן היטב לעצמו:
כל מעשה טוב שאני עושה, אני - דבוק בו יתברך ממש!
כמו שכתוב: "והלכת בדרכיו" – ע"י שהאדם רחום, מנהיג למטה מעשיו ברחמנות, הוא מעורר למעלה בכל העולמות את מידת הרחמים.
ועל זה כתוב: "דע מה למעלה ממך – ממך תדע מה קורה בעולמות העליונים. אם אתה רוצה לדעת איזה מידה מתעוררת למעלה, תראה איזה מידה מתעוררת בך, ואותה המידה מתעוררת גם למעלה ופועלת בעולמות העליונים, וזה כמו הצל של האדם.
במידה שהאדם נוהג – נוהגים בעולמות העליונים: אתה יכול להשפיע על כל העולמות העליונים, או רחמים, או אכזריות, או עצבות או חסד, כי אתה מזיז ע"י הנהגתך, את כל העולמות העליונים, והבן ('תולדות יעקב יוסף' פרשת עקב).
יהי רצון שנזכור השבוע שכל מידה שאנו פועלת בה, משפיעה על העולמות העליונים, ופועלת בנו כאור חוזר, וננהג במידות החסד ורחמים, ויזכו כל בית ישראל לרחמים גדולים ומרובים, בשורות טובות ישועות ונחמות, אמן.