הבעל שם טוב הקדוש רצה להביא את המשיח והוא ראה שהוא נפש של משיח. והאור החיים הקדוש הוא רוח של משיח. ואם הם יתחברו יחד ׳נפש ורוח׳ אז הם יגלו את נשמת משיח ותבוא הגאולה.
לשם כך הוא שלח לגיסו רבי גרשון מקיטוב מכתב שיעיין אם הוא יבוא לארץ ישראל הוא יצליח לפגוש את האור החיים הקדוש. אז השיב לו האור החיים הקדוש שיסתכל בעולמות העליונים ויראה איך הוא רואה אותו, אם הוא את כל איבריו וגופו ודיוקונו.
הבעל שם טוב השיב שהוא רואה את הכל, אבל רק את עקביו הוא לא רואה. אז האור החיים הקדוש השיב חזרה שלא ייסע, כי לשווא תהיה טרחתו.
ואת האגרת האחרונה הבעל שם טוב לא קיבל והוא נסע לכיוון ארץ ישראל ומסר את נפשו והגיע לאיסטנבול בפסח ואז היה צריך לברוח משם מה שהיה והספינה נשברה ואדל ביתו טבעה בים ונשכח ממנו כל המוחין. ואפילו ׳ברוך׳ או ׳אלף בית׳ הוא לא ידע לומר עד שהוא אמר מה בכך אני אסע בור ועם הארץ. העיקר אני אגיע לאור החיים הקדוש ותבוא הגאולה.
לבסוף הוא ראה את כל הגזרות ואין רצונו של השם שהגיע. אז אמר ריבונו של עולם, אני חוזר חזרה לביתי ומיד חזרו אליו המוחין ואחיה השילוני - מורו ורובו התגלה אליו והוא חזר למעזיבוז וכך לא צלחה הפגישה הזאת.
יהי רצון שבעזרת השם נזכה לראות את משיח צדקנו בקרוב. אמן. שבת טוב ובשורות טובות
0 תגובות