הבעל שם טוב הקדוש זכרו יגן עלינו הצביע על בית עני והורה לתלמידיו: "אתם רואים את הבית הזה? שם נישן הלילה". כשהגיעו התלמידים למקום, התגלה בפניהם מחזה של עניות זועקת - בית דל ומטולטל, שבו חיה משפחה במצוקה קשה.
אך מה שקרה בהמשך היה מעבר לכל הבנה. הבעל שם טוב ביקש מגברת הבית להגיש ארוחת צהריים, והיא בלית ברירה לקחה את פרוסות הלחם האחרונות שנותרו לילדיה הרעבים והגישה אותן לבעל שם טוב ותלמידיו. הם אכלו את הלחם עד תום, בעוד הילדים נותרו רעבים.
הדרישה המזעזעת
כשחזר בעל הבית ושמע את בכיות ילדיו הרעבים, הגיעה דרישה נוספת מהבעל שם טוב: "תגשו לבעל הבית ותגידו שיביא לכם 18 מטבעות כסף, ואם לא - אנחנו לא זזים מכאן".
בעל הבית התחנן: "מה תעזבו אותי, אין לי אפילו מטבע אחד". אך התלמידים עמדו על שלהם: "אתה תיתן לנו. אם לא תיתן אנחנו לא נצא מפה".
למחרת, כשראה שהם לא זזים, נאלץ האיש לקחת את הכריות ואת המצעים של המיטות, ללכת לגמ"ח המרכזי, למשכן את הכריות ולקחת הלוואה של שמונה עשרה מטבעות כסף. כשהגיש את הכסף לבעל שם טוב, הורה הצדיק מיד לתלמידיו: "קדימה, אפשר לעזוב, יצאנו".
המשפחה נותרה בייאוש
בעל הבית עם הגברת והילדים ליוו את הבעל שם טוב החוצה, מחכים לראות אולי יחזיר את הכסף שלקח. אך הבעל שם טוב במהירות עלה על הכרכרה עם תלמידיו ונעלמו.
האיש חזר לביתו שבור ורצוץ. הילדים נרדמו על המיטות בלי המצעים, רעבים, והוא הרגיש שהגיע למקום הכי נמוך. כשהגיעה שעת מנחה, ניגש לתפילה - אך זו הייתה תפילה של שברון לב אמיתי.
"הגעתי למקום הכי נמוך", זעק לה' אלוקים, "אין לי מה לתת לילדים שלי לאכול, אין לי אפילו עוד מה למשכן. תושיע אותי!"
הישועה המופלאה
חלפה תקופה, והבעל שם טוב ותלמידיו עברו שוב באותו מקום. אך הפעם הם ראו תמונה שונה לחלוטין - במקום הבית העני ניצב ארמון מפואר, עם חצר ירוקה ומטופחת.
"רגע, בעל שם טוב", שאלו התלמידים בתדהמה, "זה לא העני שהיה גר פה פעם?"
"כן", השיב הבעל שם טוב, "היה פעם גר פה עני, אבל היום זה אותו אדם - רק שהוא עשיר גדול. אני ראיתי שניגזר עליו כבר עשירות לפני כמה שנים".
הסוד שמאחורי המעשה
"אך השם יתברך חיכה לרגע שהוא יזעק אליו ויבקש מקרות ליבו", הסביר הבעל שם טוב. "אבל הוא לא צעק ולא ביקש מהשם, ולכן הוא תמיד היה חי בעניות וגילגל את עצמו".
"ולכן מה שעשיתי - רוששתי אותו מכל וגרמתי לו שברון לב כזה גדול, כדי שיזעק ויזכה לעשירות שהייתה מחכה לו".
הסיפור מלמד על עוצמת התפילה מתוך צרה אמיתית. לפעמים השם יתברך מביא אותנו למקומות נמוכים במיוחד, ואנחנו אומרים "די, עד כאן". אך השם עוד יותר נמוך - עד שאנחנו זועקים באמת: "השם, תושיע אותי מן המצר!"
ואז, כפי שנאמר "מן המצער קראתי יה, ענני במרחב יה" - השם עונה לנו בישועה גדולה. דווקא מתוך הקושי הגדול ביותר צומחת הישועה האמיתית. צפו בסיפור בראשית הכתבה מאת הרב יצחק ישי בנון
0 תגובות