רבי נחמן – פרשת כי תבוא
מעשה בשבעה קבצנים – איך מצליחים לשמוח?
צ"ח קללות בפרשה – איזה פחד! למה הקב"ה מזהיר בכאלו קללות?
"תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה ובטוב לבב מרב כל" – מצוות צריך לקיים בשמחה! "ישמח לב מבקשי ה'".
מה לא נותן לאדם לקיים מצוות בשמחה?
השכל שולט ומנהל את האדם, ומשכנע אותו שהוא יודע ומבין הכל, והוא שוכח:
השכל האנושי - מוגבל, ולעולם לא יוכל להבין את - השכל האלוקי!
'נעשה ונשמע' – אם נעשה את רצון ה', לפני שנרצה להבין הכל, נצליח להתחבר לרגע הזה - להווה, ולהרגיש שמחה וחיות פנימית מקיום תורה ומצוות.
השכל הוא 'כלי נשק' שיכול לנצח כל מלחמה, אבל, גם - לנצח אותך! כי הוא: ה'רוצח' השקט של השמחה!
אתה רוצה לשלוט על מה שקורה בחייך, ונראה לך שאתה מבין איך אפשר להיות בשמחה, אבל, רבי נחמן מלמד משהו אחר.
שבעה קבצנים – להוריד את ה'מסכים' מסתירי השמחה
רבי נחמן מספר על מלך שהכתיר את בנו בחייו למלך אחריו, ואמר לו:
אם תהיה בשמחה, גם אני אהיה בשמחה, ואם תהיה בעצבות:
אני אהיה בשמחה, על שאין אתה מלך, כי - אינך ראוי למלוכה!
רבי נחמן מלמד ב'מעשה בשבעה קבצנים' - איך להוריד את 'מסכי' ההסתרה של העולם הזה, עולם – מלשון 'העלם', ולזכות:
לשמחה פנימית אמיתית, 'מעין עולם הבא'...
ואז, תזכה: "ובאו עליך כל הברכות האלה" רבי נחמן מעיד על עצמו:
שאם הגיע לעולם, רק כדי לספר את המעשייה הזאת, היה די לו בזה!
המשפט הזה אומר הכל...
רבי נחמן לא סיים את הסיפור על הקבצן ללא הרגליים, ורבי נתן כתב, שאת הסיפור הזה יספר משיח בן דוד, שיבוא במהרה בימינו, אמן!
השכל מצרך יקר – בשילוב הלב!
השכל - חשוב מאוד, כי הוא 'מפעיל' את כל הגוף, ומביא להצלחה בהווה ע"י ניתוח העבר - מבלי ל'התבוסס' בו, והגעה למסקנה:
איך לפעול בהווה למען - הווה ועתיד מצליח.
במעשייה מסופר על שבעה קבצנים (=בעטלרס), שכל אחד מהם מלמד את בן המלך איך להתמודד עם אויב השמחה – העצבות, ע"י תיקון אחד מאיברי הגוף, ולהגיע לחיים יותר מושלמים - ויותר שמחים.
אבל, הלימוד הכי גדול מהמעשייה הוא, שאין קשר בין תפקוד האיברים לחוסר השמחה, אלא, שחוסר השמחה נובע מכך:
שאיבדנו את החיבור היקר והחשוב - בין השכל ללב.
אם נשים בצד את השכל וההבנה שלנו, ונפעל עפ"י השכל האלוקי – חוקי התורה, נוכל:
לחיות בשמחה ולזכות - לכל הברכות שבתורה, כי – השמחה היא עולם החרות (ליקוטי מוהר"ן, תניינא י').
המעשייה ארוכה, ונביא פרטים מעטים, כ'טעימה' קטנה, ומי שרוצה - שיקרא את המקור ויגלה עולם מלא הפתעות...
שבעה קבצנים – שרק נראים בעלי מומים!
כל קבצן נראה בעל מום באיבר אחר בגוף, ומטרתו ללמד איך האיבר הזה גונב לנו את השמחה, ולכן, הוא משתמש או לא משתמש עם האיבר - אחרת ממה שאנו רגילים...
הקבצן הראשון: עיוור – לחיות את ההווה!
"אתם סבורים שאני עיוור? אין אני עיוור כלל!
רק שכל זמן העולם כולו, אינו עולה אצלי - כהרף עין".
הזמן – גורם מתעתע! אתה חושב ומנתח את העבר, מנסה לנבא את העתיד, ואינך חי בהווה, ושוכח:
העבר אין, העתיד עדין וההווה כהרף עין...
האדם נמצא – היכן שמחשבותיו נמצאות, וודא שמחשבותיך במקום הנכון, כדי שגם אתה תהיה במקום הנכון.
תחיה את ההווה – כאן ועכשיו, תתמקד בחיות ובשמחה של לימוד תורה וקיום מצוות בהווה, כי:
לחיות באמת, זה – לחיות את הרגע הזה! ולהתחבר אליו בשמחה.
החיבור להווה הוא: המפתח לחידוש החיים והחיות האמיתית שלך.
ולכן, הקבצן העיוור ממליץ: להיות עיוור לעבר ולעתיד, ולקבל חיות ושמחה מהפעולה העכשוית שלך, כי היא מביאה לך את השמחה הפנימית האמיתית.
הקבצן השני: חרש, תחריש למה שהקב"ה לא נתן לך
"אתם סבורים שאני חרש? אין אני חרש כלל"!
"רק שכל העולם כולו, אינו עולה אצלי לכלום... ששמח על החיסרון שחסר לו, ונתמלא".
הקב"ה מביא לכל אחד מה שהוא צריך לצורך תפקידו ויעודו בעולם, אבל, השכל מכניס אותנו לעצבות, ע"י שהוא מספר לנו, שרק אם יושלם מה שחסר לנו... היינו שמחים.
"אין אדם יוצא מן העולם, וחצי תאוותו בידו" העולם הזה – מתעתע...
יש בעולם הזה הרבה חידושים והמצאות, ואם הם יהיו עבורך 'כלי' לעבודת ה', הקב"ה כבר ידאג לזמן לך אותם, אז: תשמח במה שיש לך...
תזכור, איך החיים נגמרים, אפילו גרביים לא לוקחים...
הקבצן השלישי: כבד פה – עוזרת להתחבר ללב
"ואתם סבורים שאני כבד פה? אין אני כבד פה כלל!
רק שהדיבורים של העולם, שאינם שבחים לה' יתברך, אין בהם שלמות"!!!
לומדי התורה עסוקים בחלק השכלי של התורה, משנה, גמרא, ראשונים ואחרונים, תילי תילים של פלפולים:
איך צריך להתנהג לפי התורה, לא להרגיש.
תורת החסידות הביאה את החיבור:
בין השכל אל הלב ואל - תורת הנפש.
עבודת ה' בכוונה ובתמימות, תפילה וקריאת פרקי תהילים הם עבודת ה' מתוך לב חם, ומחברים את האדם לקב"ה.
אומר רבי נחמן: "ונתתי לכם לב בשר", לב בשר – נוטריקון: ברסלב.
לעתיד לבוא – כולם יעבדו את הקב"ה בחיבור של ראש ולב, חז"ל מתייחסים לבית המקדש כאל 'צוואר' שמחבר את הראש, עם שאר חלקי הגוף, ואל:
הלב – האיבר השני בגוף האדם, שבלעדיו – אין חיים!
לאחר שנחרב בית המקדש, השכל והלב הפסיקו לתקשר, והשכל עובד ללא הלב, ומאבד את:
האמונה שהיא הקשר האמיתי לקב"ה, שמגיע:
מחיבור בין השכל לרגשות הלב, וזה נעשה: ע"י דיבור הפה.
הדיבור מחבר את אנרגיית הלב לשכל, אבל, קצת מפחיד להבין מה יש בלב, ולכן אנשים נמנעים מלהבין מה קורה בליבם, ושמים ללב:
כיסויים, כמו 'קליפות' הגנה, ורק למי שיש אומץ, הוא מוכן לגלות את מה שיש בליבו, והוא מגלה את החיבור האמיתי, וזה נקרא:
"לדבר אל הלב" – וזה צריך אומץ, כי זה קצת מפחיד...
הלב אוהב אותנטיות ומשמעות אמיתית, לא תפרגן לו את זה?
הקב"ה אוהב אותך, ומוכן להקשיב לכל רחשי ליבך, ככה, במילים פשוטות, תישא עיניים לשמים, ובלי שום מחסומים, תאמר מה שעולה על ליבך...
זאת הדרך לחבר מחדש את השכל ללב, אם יש לך קצת אומץ, אתה יכול לקרוא לזה - התבודדות...
הלב מעלה דברים ומרגיש הקלה, כאילו הוא מפרק 'מטענים' מיותרים, וללב מגיעות 'תובנות' שיוצרות חיבור וריפוי ללב:
ומביאות לו - שמחה פנימית אמיתית, והלב השמח מאפשר לפה – להודות ולהלל.
מה מלמדים שאר הקבצנים?
הארכנו במאמר, ונאמר רק בשתי מילים:
הקבצן הרביעי - בעל הצוואר העקום: מלמד 'מעומקא דליבא' שיש בלב פנימה איזה צעקה שממתינה לשחרור אמיתי - היא רוצה לצאת, אבל:
צעקה מעומק הלב – יכולה לצאת אם מסכימים להרדים את השכל לכמה שניות!
הניגון הוא גם סוג של צעקת הלב – הוא מבטא את הרגשת הלב, לפעמים עד דמעות.
הקבצן החמישי – בעל החטוטרת: מלמד ש'מעט מחזיר את המרובה', בעולם הזה מסתכלים על החיצוניות, אבל, דווקא הגיבנת מוכיחה שיש לאדם כתפיים רחבות, שיכולות להחזיק את הגיבנת... אם תדון לכף זכות תגלה דברים נפלאים, רוצה לנסות?
הקבצן השישי – ללא הידיים: מלמד שיש בחירה מה לעשות עם הידיים:
"ויהי ידיו אמונה" – לפני שאתה מתחיל לעבוד עם הידיים, תישא תפילה שהקב"ה יצליח דרכך.
"כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה" – מי שנושא תפילה למרומים, לא מתבלבל מההצלחה בעולם הזה, ויודע שהכל בגזרת עליון, והוא מחוייב רק לעשות השתדלות, ושומר כוח להצלחות בעניני העולם הבא, שיביאו לו 'פירות' ששכרם 'נצח נצחים'.
והקבצן השביעי – ללא הרגליים: המשיח ימשיך את הסיפור...
אהבת את המעשייה? פנה למקור - יש בו המון תובנות מצילות חיים:
'מעשה בשבעה בעטלרס' - מלמד איך להיות שמחים...
"תחת אשר לא עבדת את ה' בשמחה..." – לא מכוון אליך, אתה כבר יודע:
איך אפשר לשמוח – בהצלחה!