איך ראו שהשכינה שורה על הבעש"ט הקדוש?
סיפר בעל 'תולדות יעקב יוסף' שפעם אחת, עמד כלי גדול של מים בשעה שהבעל שם טוב הקדוש היה מתפלל, וראו שהמים נעים ונדים, וממש השראת השכינה היתה עליו, ומזה רעדה הארץ, כמו שכתוב "מפני אשר ירד עליו ה' באש, ויחרד כל ההר מאוד", אך בארץ לא היה ניכר ובמים היה ניכר מאוד.
מאמרותיו של הבעל שם טוב הקדוש 'צידה' לדרך לשבוע טוב ומבורך
אומר הבעל שם טוב הקדוש: "יהיה תמיד בשמחה, ויחשוב ויאמין באמונה שלמה שהשכינה אצלו ושומרת אותו..." (צוואת הריב"ש, סימן קל"ז).
דווקא בימים אלו, שאנו עוד מתאבלים על חורבן בית המקדש, אפשר יותר להשיג את השכינה, מזמן שבית המקדש יבנה, ומסביר זאת הבעל שם טוב הקדוש במשל:
משל למלך שהיה לו ארמון מפואר וגדול, ואחד מאוהביו רצה להזמין את המלך לסעוד בביתו, המלך לא נענה מהר לבקשת אוהבו, וצריך אוהב המלך להמתין שהמלך יענה לבקשתו.
אבל, בזמן שהמלך נוסע בדרכים וצריך ללון בדרכים באיזה מקום, אזי, המלך מחפש מקום נקי ללון בו, ואפילו אכסניא פשוטה בכפר.
הנמשל ברור: בזמן שבית המקדש היה קיים, היתה השכינה הקדושה שורה בבית קודשי הקודשים, והאדם צריך לעשות עבודה כדי שיוכל לשאוב רוח הקודש.
אנו עוד יושבים על הרצפה, והשכינה הקדושה בגלות חסרת בית, ונעה ונדה בארץ, אין לה מקום משכן, ותשוקתה מאוד גדולה למצוא לה מקום דירה - לשכון בה.
השכינה מחפשת לה מקום לדור בו, והיא מוכנה למצוא מנוחתה אף במקום פשוט, רק:
שהשכינה מוכנה לשכון באדם שנקי מעבירות וחטאים, דברי פי חכם חן (עפ"י עבודת ישראל פר' מסעי).
כל אחד מישראל יכול להגיע לדרגה שהשכינה תשרה בו ותשמור אותו מכל פגע רע, וכל אחד צריך להכיר בצערו של מלך העולם, כי:
ביתו של הקב"ה – חרב, ואין לו - בית! או אז, היכן ישכון כבוד ה'?
והשכינה מצטערת כששומעת את שאלתו של מלך העולם:
איה ביתי? איה כבודי? ולמה אמשיך - לשכון לבדי?
תשעה באב כבר כאן, והשכינה נמצאת בהסתרה, ואיה כבודה וכבוד מלכה?
איך אנו חיים ברוגע ושלווה, כשאבינו אינו שוכן ביתו?
אומר ה'אור החיים' הקדוש: "ראוי לכל ירא שמים, שיהא מיצר ודואג על חורבן בית המקדש" (אור החיים, סימן א' סעיף ג')
תהי מיצר ודואג, ואם תקרא מה עושה הקב"ה בכל לילה – יפתח סגור ליבך...
במה חשקה נפשו של רבי חייא? בזוהר הקדוש (בהקדמה, דף ד' ע"א) מסופר על הצער הרב שהיה לרבי חייא מפטירת רשב"י הקדוש.
פעם אחת, לאחר שהשתטח ובכה רבי חייא על ציונו של רשב"י הקדוש, החליט לצום ארבעים, כדאי שיזכה לראות את רשב"י בהקיץ או בחלום, וזכה... לא נאריך, וניתן לראות את המקור.
הזוהר הקדוש מספר, איך שבכל לילה במתיבתא דרקיע, הצדיקים באים ללמוד בישיבתו של מלאך מטטרו"ן...
'וראה את בעל הכנפים, שהוא מלאך מ"ט בעצמו, שהיה בא לישיבת רשב"י עם נשמות הצדיקים, והוא מטטרו"ן נשבע שבועה ששמע מאחורי הפרגוד, בהיכל קודש הקודשים חוץ לפרוכת' - מה השבועה ששמע?
מה קורה במתיבתא דרקיע - בחצות הלילה? אומר הזוהר הקדוש: 'המלך הקב"ה פוקד בכל יום, וזוכר את האילה שהיא השכינה, שהיא - שוכבת בעפר'!
עד שבית המקדש לא נבנה: השכינה הקדושה שוכבת – מתפלשת בעפר!
ההמשך: 'בסוד גלות השכינה, ויורדת לגלות ולברר בירורים – להחיש הגאולה'!
הקב"ה לא חפץ שהשכינה - תמשיך להתפלש בעפר!
מי ירים את שכינת עוזו?
בכל יום, בודקת השכינה - אולי היום היא תצא ממקומה השפל...
וממשיך: 'ואפילו שאין יחוד עתה בגלות, אלו שקמים בחצות לילה:
גורמים סעד וסמך לשכינה, כי הגאולה יכול לבוא בכל יום'!
אשרי מי שקם בחצות הליל, חוט של חסד - נמשך עליו!
מה הקב"ה בודק בכל לילה? בכל לילה בשעת חצות, הקב"ה בא לראות:
האם התקיימו תנאי הגאולה? היגאל עמי ישראל – ואני עימם?
'והקב"ה בועט בעיטות, הרומז בסוד המשכת הדין, באותה שעה של חצות לילה, בשלוש מאות ותשעים רקיעים, כמספר 'שמי"ם', והם הרקיעים שבעולם הבריאה למעלה מהיכל ק"ק' (אם לא היה כתוב, לא היינו יכולים לכתוב).
ובכל לילה, מבטא הקב"ה - צערו! על שאין עמו - ראוי להיגאל!
מי יבין את הצער הנוראי, שיש לקב"ה – בחצות הליל?
כשבודק, אולי היום יהיה ראוי להביא את הגואל?
ומה מגלה? שלא! שהיום ביתו – עדיין לא נבנה!
וממשיך הזוהר הקדוש 'וכולם רועדים ומפחדים לפניו, כי יורד עליהם יראה ופחד':
והקב"ה מוריד דמעות – על גלות השכינה, שהם בחינת - נצח והוד.
הם בחינת דינים, ונופלות דמעות אלו, שרותחות – כאש מתוקף וחוזק הדין, לתוך הים הגדול שהיא המלכות, ומאותן הדמעות, כלומר:
מכח הדין שנקרא דמעות, עומד אותו ממונה על הים, שהוא היסוד, הממונה על המלכות בסוד' - "הקימותי את בריתי" (זאת הבטחה!).
'ומתקיים, כי עתה נמתק הדין, ומתקדש שמו של המלך הקדוש שהוא: 'סוד הקדושה לקבל השפע'...
בכל לילה – הקב"ה מצטער מחדש! ובכל לילה מתפלשת השכינה בעפר, נודדת היא ממקום למקום, ומחפשת לה בית שבו:
משבחים ומפארים מלכו של עולם, כי רק שם מנוחתה, כי שם היא מתייחדת עם דודה.
בכל דור שלא נבנה בית המקדש - כאילו נחרב...
הקב"ה בודק בכל לילה – אולי יוכל לגלות אלוקותו?
האם היום בניו יעשו תשובה?
אף אחד מאיתנו, אינו מצער את אבינו שבשמים בכוונה, אך:
איך נמשיך לתת לאבינו מלכנו, להמשיך בכל לילה להוריד דמעותיו?
ידועה תפילתו של ה'אור החיים' הקדוש, שפותחת במילים:
"יהי רצון אבינו מלכנו, אלוקינו, ידידות, אור נפשינו, רוחנו ונשמתנו".
כך מתבטא ילד יקיר, שיודע שרק אביו:
יאיר עליו אורו – ב'נפשו, רוחו ונשמתו'.
אנו צריכים לדרוש בתוקף, שיאיר עלינו אור אמיתי - אור פני אלוקים חיים.
חסר לנו את טעם החיים עם - קורבנות ולווים!
מתחנן ה'אור החיים' הקדוש:
"...זכור אהבתנו וחיבתנו, והשב שכינתך לבית קדשינו, ותחזור להשתעשע בנו כימי קדם" – תזכור ותשיב את השכינה, תחזור להשתעשע בנו...
אנו בניך ואתה אבינו, לעולם לא נטשת אותנו... ואל תשכחנו!
ה'אור החיים' הקדוש מתאר את כאב הפרידה מבית המקדש:
"כי קשה פרידתך ממנו, כפרידת נפשינו מגופינו"!
זה כמו - מוות בשבילנו! כמו שנשמתו - נפרדה מגופנו!
"המו מעינו – וכלתה נפשנו! על גאולת שכינתך מעון קדשך".
ריבונו של עולם, רחם על בניך אהובך, ושוב להיכלך...
תשעה באב... נעצום עיניים, ונדמיין ונרגיש את צערו של הקב"ה, את צערה של השכינה הקדושה...
תתעורר! תעיר את השכינה עימך - יבוא משיח, תבוא הגאולה.
קודשא בריך הוא ושכינתא, מייחלים להגיע ל'ייחוד':
לשכון בבית מקדשו, כחתן וכלה - ביום חופתם.
זה בידך! כן, אתה - בכוחך להשפיע! כי בכל מעשה ומעשה:
אתה יכול להוזיז - עולמות עליונים:
תרומם את הגשמיות, ותזכה להעלות - שכינה למרומים!
בידך כל אחד ואחד מאיתנו - הכח להשפיע!
האם יבוא משיח, ובית המקדש יופיע?
שבוע טוב ומבורך לכלל ישראל בריאות ופרנסה, ברכה וישועה, ונשמרתם מאוד לנפשותיכם, משיח ברחמים, אמן!
0 תגובות