איך הבעש"ט הקדוש ריפא את החולה?
מעשה בחולה אחד שלא יכל לדבר, ואף הדוקטור היהודי הגדול והמפורסם התייאש מלרפא אותו, והחולה לא יכול לשוב ולדבר.
כאשר הבעל שם טוב הקדוש הגיע לאותו מקום, וקראו לבעל שם טוב הקדוש לבוא לחולה הנ"ל, ואמר הבעל שם טוב הקדוש לבשל לחולה מרק של בשר, ותכף יתחיל החולה לדבר.
ונתנו לחולה לאכול מהמרק ורפא אותו עד שהבריא.
שאל הדוקטור את הבעל שם טוב הקדוש, איך ריפאת אותו?
ידעתי שנתקלקלו הגידין ואותן הגידין שהתקלקלו אי אפשר שיהיה להם רפואה.
אמר לו הבעל שם טוב הקדוש:
אתה השגתה את החולה בגשמיות, ואני השגתי את החולה ברוחניות.
כי יש באדם רמ"ח איברים ושס"ה גידין, כנגדן יש רמ"ח מצוות עשה ושס"ה מצוות לא תעשה.
וכשאדם פוגם חס ושלום, במצות 'עשה' - נתקלקל האיבר או הגיד שכנגדו.
וכשפוגם במצות 'לא תעשה' - מתקלקל הגיד שכנגדו (ראה 'שערי קדושה' לרבי חיים ויטל).
וכשעבר על הרבה מצות 'לא תעשה' נתקלקלו הרבה גידים, והדם אינו נובע בהם והאדם בסכנה.
ודברתי עם הנשמה שתקבל עליה תשובה, וקיבלה עליה תשובה.
ובזה נתקנו כל האיברים והגידין ויכולתי לרפאות אותו.
מאמרותיו של הבעל שם טוב הקדוש 'צידה' לדרך לשבוע טוב ומבורך
אומר הבעל שם טוב הקדוש: "אויבי איש אנשי ביתו" – אלו העוונות שהאדם פעל, ונבראו מהם קליפות, שמתלבשים בבני אדם לא טובים להזיק אותו, כי "מגלגלין חובה ע"י חייב", והם חולקים ולוחמים עליו.
איך ידע האדם מהעונש – על מה נענש?
אם פגם בנפש, דהיינו במעשה - נגרם לו צער מעבדיו ובהמותיו.
אם פגם ברוח, דהיינו בדיבור - נגרם לו שיהיו אנשים שמצערים אותו ומדברים עליו, וכן הצער שיש לו מבן זוגו או בת זוגו.
אם פגם בנשמה, דהיינו במחשבה - שהנשמה שוכנת במוח, נגרם לו צער מבניו, ולאחר שחוזר בתשובה, בטלים המקטרים עליו.
מצוה בורא סנגור וההיפך: "אמר רבי אליעזר בן יעקב, העושה מצוה אחת, קונה לו פרקליט אחד, והעובר עבירה אחת, קונה לו קטגור אחד" (אבות, פרק ד משנה יא) החטא יוצר 'קטגור' – מציאות רוחנית שהולכת לפני האדם ומלפפת אותו.
מהמצוות ועבירות נבראים מלאכים: ממצוה שהאדם עושה נברא 'מלאך קדוש', ומעבירה שאדם עושה נברא 'מלאך משחית', ואותו מלאך המשחית תובע מהקב"ה להיפרע מהחוטא.
מידת הקב"ה - ארך אפיים: אבל, הקב"ה לא מניח למלאך המשחית לבצע את זממו, אלא, מאפשר לאדם לשוב מחטאו כדי שימחל עוונו, ורק לאחר שהקב"ה שופטו, לאחר שחיכה לאדם באריכות אפיים, בורא עולם מאפשר לקטגור שנברא ממעשיו הרעים ח"ו למלא רצונו.
המצוה - משגיחה על האדם ומיטיבה איתו: הזוהר הקדוש מבאר את הדברים (פר' קדושים דף פ"ג ע"ב), ונביא את פירושו של 'בעל סולם':
"כל מצוה עולה ועומדת לפני הקב"ה, ואומרת אני מפלוני שעשה אותי, והקב"ה ממנה אותה לפניו, להשגיח בה בכל יום, להיטיב לאדם בשבילה.
עבר האדם על דברי תורה, העבירה ההיא עולה לפניו, ואומרת אני מפלוני שעשה אותי...".
החטא - תובע לייסר את האדם: רש"י מפרש על הפסוק: "תְּיַסְּרֵךְ רָעָתֵךְ וּמְשֻׁבוֹתַיִךְ תּוֹכִחֻךְ" - הסוף שרעתך מביא יסורין על האדם.
החטא שבגללו נברא "מלאך משחית" שהוא עצמו תובע לייסר את החוטא על מעשיו, ודהיינו, העוון מוליד חולי וייסורים, כי: "אין מיתה בלא חטא ואין יסורים בלא עוון" (שבת, נה', א').
ובעל תשובה זוכה - שיתבטל מעליו המלאך המשחית שקיטרג עליו.
המשחית בא לקב"ה לבקש שיפרנסהו: תאור מרטיט שמסביר מה קורה איך המקטרג שנברא מעבירה, הולך לבקש הזנה מבורא עולם, שהרי, כל בריה ובריה מתקיימת בעולם משפעו של הקב"ה, ולכן, המלאך המשחית שנברא מהעבירה עומד לפני בורא עולם, ואומר פלוני עשאני, ומבקש מהקב"ה שיפרנס אותו.
מה הקב"ה עונה למלאך המשחית? עונה לו בורא עולם שהוא אינו זן אותו, ושילך אל מי שעשאו שיתפרנס ממנו: "והיה המשחית יורד מיד ונוטל נשמתו, או כורתו, או נענש עליו כפי עונשו עד שיתבטל המשחית ההוא" מה עושה המלאך המשחית? דואג לפרנסתו בשתי אפשרויות:
אפשרות ראשונה - נכנס באדם בדמות חולי ומייסר את האדם, והכאב היסורין של האדם הם פרנסתו של המשחית, שכולו רוע והשחתה.
אפשרות שניה - המשחית נכנס באנשים, כגון: חבריו, בני משפחתו, או ילדיו ומייסר את האדם דרך שליחים אלו, והרוע והצער שהם גורמים לאדם הם פרנסתו, ומזה הוא שבע וממלא רצונו.
מידתו של הקב"ה - "נושא עוון": הקב"ה ממתין לאדם, ו'נושא' את עוון המשחית, ולא נותן לו לבצע את זממו. בורא עולם לא נותן למלאך להזיק ולפגוע בו, וזה בסוד 'נֹשֵׂא עָוֹן'.
ורק לאחר שהקב"ה ממתין לאדם ואינו שב, הוא שופט את האדם, ובאים המקטרגים שהאדם ברא, ומזיקים לו, וזה: "תְּיַסְּרֵךְ רָעָתֵךְ" (ירמיה ב, יט).
ללמוד ממידת הסבלנות של הקב"ה: יש לקב"ה מידת סבלנות גדולה, והוא מחכה לאדם עד שישוב, ובזמן זה הוא זן ומפרנס בריה רעה שהחוטא ברא, כך מסביר ב'תומר דבורה' שהאדם צריך ללמוד מדרכי הבורא, וללמוד להיות סבלן לרעות שעשה לו חברו, עד שחברו יתקן את העוול, או שהעוול יתוקן מאליו.
תשובה – מבטלת את המקטרגים – "ברצות השם דרכי איש גם אויביו ישלים איתו": כשאדם מתקן דרכיו וחוזר בתשובה, הוא מברר את הניצוצות שהתפזרו מחמת חטאו, ובטלים הקליפות.
וזה "גם אויביו ישלים איתו" – בתכלית השלמות, שהם הניצוצין שלו, ונעשה שלום גמור (דגל מחנה אפרים, פר' בחוקותי).
סגולה לביטול השונאים: אומר הבעל שם טוב הקדוש שסגולה לביטול השונאים - שיתפלל עליהם, ולא יזכיר את שמם, ולא ידבר עליהם, ולא יקללם, כי זיכרון שמם מוסיף בהם כוח ואומץ, ואם רוצה שיכלו ויאבדו שונאיו, לא ידבר מהם כלום.
החוזר בתשובה מתבטל ה"מלאך המשחית" שנברא מהעבירה, ועל ידי זה מתקדש שם שמים.
ואין ישראל נגאלין - אלא בתשובה: וגם גאולת הפרט תלויה בתשובה שיעשה, והקב"ה מצפה מהאדם שיפתח פתח כחודו של מחט, והוא יפתח עבורו פתח כפיתחו של אולם, ויזכה לשנה טובה ומבורכת ושפע בכל תחומי חייו, אמן כן יהי רצון.
שבוע טוב ומבורך לכלל ישראל, רפואה ופרנסה, שפע ברכות וישועות, וכתיבה וחתימה טובה, אמן.
0 תגובות