ישראל במלחמהישראל במלחמה
דיסוננס קוגניטיבי

"חמשת השקרים"; כך אנחנו מצליחים לעבוד על עצמינו

זה מה שמעשן יענה לכם אם תגידו לו ש"לא בריא לעשן" • זה מה שתענו לעצמכם אם אכלתם שוקולד למרות שאתם צריכים דיאטה • מה נענה למצפון על התנהגות שאנו לא רוצים ומה הדרך הנכונה להתמודד עם קונפליקט פנימי ומייסר? (מעניין)

משה מנס | כיכר השבת |
לא בריא, אבל... (צילום: שאטרסטוק)

כמעט כל אחד מאיתנו משתמש ב"חמשת השקרים" כדי להתמודד עם הדיסוננס, קרי: מצב המכיל סתירות, התנהגות או עשייה של דבר למרות שאנו יודעים שהוא לא טוב לנו.

למגזין המלא - הקליקו כאן

אחרי שעסקנו בסיבות לכך שאנשים משכנעים את עצמם לגבי דמות או מציאות מסוימת שהיא נכונה - למרות שהעובדות מוכיחות שזה לא כך, כדוגמת מקרי הקיצון של אנשים שעזבו את משפחתם ונתנו את כל רכושם למנהיגת כת קיצונית - והמשיכו להאמין בה למרות שהם ראו כיצד לא התממשו ההבטחות והאיומים שלה על התאריך בו סוף העולם יגיע, אך אלו לא תמיד מקרי קיצון, שכן לכל אחד מאתנו יש התנהגויות שהוא יודע שהם לא טובות לו ובכל אופן הוא ממשיך לעשות אותם.

זה יכול להיות כאשר אנחנו אוכלים דברים לא בריאים למרות שהמצב הבריאותי שלנו לא תקין, אוכלים אוכל משמין אפילו שאנו חייבים דיאטה, מעשנים למרות שאנחנו יודעים שזה מסוכן או צופים במסכים למרות שאנחנו יודעים שזה בזבוז זמן. זה יכול להיות משהו שאנחנו לא רוצים לעשות גשמית או רוחנית, ובכל זאת עושים.

למציאות הזו קוראים "דיסוננס קוגניטיבי". מצד אחד אנחנו יודעים שזה לא טוב לנו, מצד שני לא עמדנו בפיתוי.

החוקר ליאון פסטינגר הסביר שלכל אדם יש מוטיבציה לשמור על עקביות קוגניטיבית, לחשוב שהוא צודק, צדיק, עושה את הדבר הנכון. כך כאשר ההתנהגות שלנו סותרת את אותה אמונה / גישה. אנחנו "נתקן" ונסדר את זה לעצמינו בראש גם אם זה לא ממש הגיוני.

אלו חמשת השקרים שלנו

1. שינוי הגישה / "זה לא גרוע"

לפעמים על מנת להצדיק את התנהגותנו הלא בריאה / עקבית עם החלטותינו, נשנה את גישתנו לנושא. למשל, גם אם אנחנו שמנים, נשכנע את עצמנו שבעצם אנחנו לא... שאנחנו לא צריכים דיאטה, שאנחנו בעיקרון אוכלים בריא, שאנחנו עולים לפעמים במדרגות וזה ספורט, שהזיהום אוויר של המכוניות הרבה יותר מסוכן ושהרופאים לא דיברו על כמה סיגריות בודדות ביום.

"אני בעיקרון לא מעשן, זה רק עכשיו תקופה של לחץ" / "יהודים הם לא במחקר כי בשבת אנחנו לא מעשנים" / "קופסה אחת ביום לא באמת מזיקה" / "אני מעשן לייט, זה לא מסוכן".

2. שינוי תפיסתנו לגבי ההתנהגות

נפרש באופן שונה את ההתנהגות, כך שתתאים להתנהגותנו. למשל, נאמר לעצמנו שאכילת חבילת שוקולד אחת לא משמינה, שסוכר הוא בכלל חיוני ובריא, שפעם קראנו כתבה על כך ששוקולד עוזר להורדה במשקל, שהעישון חשוב לעיכול, שאנחנו צריכים את המסכים בשביל ללמוד ובגדול החוקרים והמחקרים שלהם זה קשקוש אחד גדול.

3. התאמת המציאות

זיכרון סלקטיבי רק של הדברים הטובים ושכחת הדברים הרעים.

לא אשכח שישבתי שבת אחת בקידוש וראיתי את החבר שישב לידי מחסל צלחות שלמות של בורקסים ורוגלך. כששאלתי אותו לאחר מכן, "איך יהיה לך מקום לאכול בבית גם סעודת שבת?', הוא הסתכל עלי בפליאה, והגיב: "מה כבר אכלתי? אולי איזה 3 רוגלך, בעיקרון לא נגעתי בכלום, אני מקפיד לא לאכול זבל".

4. הקטנת חשיבות הדיסוננס / זה שטויות

ננסח את הקונפליקט באופן שונה - למשל, נאמר לעצמנו שלא אכפת לנו מהמראה שלנו, החיים קצרים מדי. "מה כבר עושה סיגריה אחת?" / "עוד קילו לכאן או לכאן זה לא משנה" / "גם ככה אני לא אוכל בריא, מה השווארמה הזו תשנה?" / "מה אני דוגמן שאני צריך להיות רזה?" / "אני נשוי, מה זה משנה איך אני נראה?" / "תן לי להנות בחיים האלה".

5. הקטנת יכולת הבחירה / זה לא תלוי בי

למשל, נאמר לעצמנו שלא הייתה לנו ברירה, "קיבלתי את השוקולד הזה מתנה מהבוס, לא יכולתי שלא לאכול" / "לא אכלתי כל היום, הייתי חייב לאכול משהו" / "אני מכור לסיגריות".

אז מה כן הדרך להתמודד עם עצת היצר, עם השקרים שאנו מספרים לעצמנו? התשובה טמונה בספרי המוסר וכפי שכתוב ב'שערי תשובה' כי הצעד הראשון הוא ההכרה בחטא והחרטה. "כי השונה בחטאו, תשובתו קשה", כותב רבנו יונה גירונדי, "כי נעשה לו החטא כהיתר", ואולי זה בגלל אותו דיסוננס קוגנטיבי...

הכתבה הייתה מעניינת?

תוכן שאסור לפספס

0 תגובות

אין לשלוח תגובות הכוללות דברי הסתה, לשון הרע ותוכן החורג מגבול הטעם הטוב.

טוען תגובות...
תוכן שאסור לפספס

עכשיו בכותרות
הנקראים ביותר
המדוברים ביותר