אחת מכותרות השבוע היא ללא ספק המשט הפרובוקטיבי לעזה בהובלת פעילת האקלים גרטה טונברג. ספינת הסלפי, נעצרה על ידי לוחמי שייטת 13 בסמוך לרצועת עזה.
מעבר להיבטים המשפטיים והדיפלומטיים של האירוע, רגע אחד תפס את תשומת הלב: גרטה טונברג, פעילת האקלים הנלהבת שדחתה טיסות מזהמות וחצתה את האוקיינוס באוניית מפרש, קיבלה מידי חיילי צה"ל סנדוויץ' פסטרמה עטוף בשקית ניילון בתוספת בקבוק מים מפלסטיק חד-פעמי. האירוע עורר תגובות ציניות ברשת והפך, למהלך הסברתי עבור ישראל.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
בואו לצחוק: מבחר ממים ותגובות משעשעות ברשת על גרטה והיאכטה
גם האקדמיה ללשון מיהרה לרתום את התמונה לשירותיה ופרסמה פוסט בו נכתב:
גרטה, גם אנחנו מעדיפים כריכים. הסנדוויץ' נקרא על שמו של ג'ון מונטאגיו, הרוזן הרביעי מסנדוויץ', שהיה מהמר כפייתי. וכדי לא לחדול מהימוריו היה מורה למשרתיו בשעת ארוחת הערב: "שימו בשר בין שתי פרוסות לחם והביאו אותו אליי!"
ומאיפה קיבלנו את הכריך? המילה כָּרִיךְ נוצרה בעברית החדשה בהשראת ה'כורך' של הלל הזקן, המוכר לנו מן ההגדה של פסח: "כן עשה הלל בזמן שבית המקדש היה קיים: היה כורך פסח מצה ומרור ואוכל ביחד".
אבל מעבר לאירוע האקטואלי, הסיפור מזכיר לנו את הפריט הפשוט אך הגאוני – הסנדוויץ'. מי המציא אותו, ואיך קיבל את שמו המוזר?
הרוזן הרעב ושולחן הקלפים
הכל החל מאיש אצולה בריטי מהמאה ה-18: ג'ון מונטגיו, הרוזן הרביעי מסנדוויץ' (1718–1792). הוא היה מדינאי מכובד, שכיהן בשורה של תפקידים פוליטיים וצבאיים חשובים, כולל שר הדואר ושלוש קדנציות שונות כשר הימייה 'הלורד הראשון של האדמירליות (שר הימייה = מונח המתייחס לשמירה על כשרות בתוך הים, בפרט על אניות). עם זאת, המוניטין המתמשך שלו עד להיום קשור לטענה שהוא היה ממציא הסנדוויץ'.
האגדה הפופולרית, המופיעה בספר מסעות משנת 1772 מאת פייר-ז'אן גרוסלי, מספרת שהרוזן היה מהמר נלהב. במהלך מרתון הימורים, שקוע כולו במשחק, הוא לא רצה לעזוב את שולחן הקלפים כדי לאכול. לכן, הוא ביקש ממשרתו להביא לו בשר בין שתי פרוסות לחם. הפתרון הזה אפשר לו לאכול ביד אחת ולהחזיק את הקלפים ביד השנייה, מבלי להתלכלך. חבריו להימורים התרשמו מהרעיון והחלו להזמין "אותו דבר כמו סנדוויץ'!" וכך נולד ה"סנדוויץ'".
אבל הביוגרף של הרוזן, נ.א.מ. רוג'ר, לא היה נלהב מהאגדה הזו - בפרט שהיא קושרת את הגיבור שלו במשחקי הימורים מפוקפקים. לכן טוען ר’וגר שבשנת 1765, השנה שבה גרוסלי ביקר בלונדון, הרוזן היה איש קבינט עסוק מאוד, עם מעט זמן למפגשי הימורים שנמשכו כל הלילה. רוג'ר מציע הסבר אחר, סביר יותר בהתחשב במחויבויותיו הרבות של הרוזן (בתחומי הצי, הפוליטיקה והאמנויות): שהסנדוויץ' הראשון נאכל ככל הנראה בשולחן העבודה שלו. הרוזן היה ידוע באנרגיה חסרת מנוח ובעבודה אינטנסיבית מהשעות המוקדמות. אכילה ביד אחת, מבלי להפסיק לקרוא מסמכים או לכתוב, התאימה בדיוק לאורח החיים הזה.
סנדוויץ' - הזכויות שמורות לנו
יהיו הנסיבות אשר יהיו, המילה "סנדוויץ'" השתרשה בשפה במהירות מדהימה. התיעוד הידוע הראשון של השימוש במילה מגיע מיומנו של ההיסטוריון אדוארד גיבון (מחבר "שקיעת האימפריה הרומית") מ-24 בנובמבר 1762. הוא מתאר בילוי בבית קפה בלונדון, שם ג'נטלמנים אכלו "פיסת בשר קר, או סנדוויץ'". העובדה שהמילה הופיעה ביומן ב-1762 מעידה שהיא כבר הייתה בשימוש מסוים בחוגי האצולה הלונדונית.
אבל האם הרוזן באמת "המציא" את הרעיון? כמובן שלא. הרעיון הפשוט של הנחת מזון כלשהו בין שתי פיסות לחם הוא ככל הנראה עתיק כמעט כמו הלחם עצמו. ההיסטוריה הקולינרית מלאה בדוגמאות לפריטים דומים, כמו למשל ה"כורך" של הלל הזקן, שנאכל בפסח מזה אלפיים שנה. הלל הזקן לימד לכרוך עשבי מרור, בשר קרבן פסח ומצות ב"כריכה" אחת. כורך מלשון כריכה – לעטוף או להקיף. ומכאן ‘הכריך’.
אז מה בכל זאת היה מיוחד כל כך בסנדוויץ' של הרוזן שזיכה אותו בשמו? ההצעה היא שחידושו של ג'ון מונטגיו לא היה באכילת הפריט עצמו, אלא בכך שהוא הזמין אותו מוכן מראש. בעוד אינספור אנשים פשוט בנו לעצמם סנדוויץ' ממרכיבים שהיו בהישג יד, הרוזן, שרצה להמשיך לעבוד או לשחק ללא הפרעה, דרש שהלחם והמילוי יורכבו עבורו מראש. בכך, הוא שידרג את הפריט הפשוט הזה למזון נוחות, ולמעשה הפך אותו, לפחות בהתחלה, למעמד של מותרות עבור מי ש"ידו הייתה משגת" להזמין אותו.
הרוזן צועד על קיבתו
אבל כמו הרבה אנשים חשובים, ההיסטוריה תמיד נטפלת לזוטות - כך גם הרוזן סנדוויץ' היה דמות משפיעה בתקופתו, הרבה מעבר לקולינריה. כאמור, הוא כיהן בתפקידים בכירים באדמירליות, והיה תומך נלהב בחוקר הימים קפטן ג'יימס קוק. כשר הימייה, אישר מימון למסעותיו השניים והשלישי של קוק באוקיינוס השקט.
כהוקרה, קוק קרא למספר איים על שמו: איי סנדוויץ' (כיום הוואי), איי דרום סנדוויץ' ואי מונטגיו. הרוזן הוא היה איש אשכולות שאהב גם מוזיקה וקריקט.
למרות הביקורת על תפקודו המקצועי פתגם בריטי ידוע טען כלפיו ש"מעטים החזיקו במשרות רבות כל כך והשיגו מעט כל כך", אך לפחות הוא הוריש לבניו עיסוק מניב - נכדו המרוחק, הרוזן ה-11 מסנדוויץ' הנוכחי, ממשיך את המורשת המשפחתית בתחום הקולינרי עם רשת המסעדות "ארל אוף סנדוויץ'".
מעשר למאה
מה שהתחיל כארוחה מהירה לאיש עסוק או מהמר, הפך במהרה לפריט מזון פופולרי בכל שכבות האוכלוסייה, מאצילים ועד פשוטי עם. הוא היה אידיאלי לנסיעות ברכבת, להפסקות בתיאטרון, לפיקניקים (שבהם הוא "הראשון שעולה על הדעת") ולארוחת צהריים מהירה בעבודה.
הסנדוויץ' הבריטי המוקדם תואר לרוב כפרוסות לחם דקות כמעט שקופות עם מעט בשר קר. סנדוויצ'ים של תה אחר הצהריים בחברה הגבוהה הפכו עם הזמן לעדינים וחסרי קרום, עם מילויים מורכבים וקצוצים דק. לעומת זאת, מעמד הפועלים נהנה ממה שכונה פרסות "משקופי דלת" עבים עם מילוי בסיסי כמו שומן בשר או ריבה, שנמכרו בזול ברחוב. המילויים התפתחו והשתנו באופן דרמטי לאורך השנים, והאמת היא שכל מזון אפשרי היה יכול להיכנס בין שתי פרוסות לחם ולהיקרא סנדוויץ'.
אוכל מהיר
עם המעבר למזון תעשייתי ומהיר, הסנדוויץ' עבר שינויים נוספים. לחם פרוס ורך שיוצר בייצור המוני הפך לנורמה, וסנדוויצ'ים מוכנים מראש ב"משולשים" (sand-wedges) הפכו פופולריים. למרות שהם הציעו מגוון עצום של מילויים, הם ספגו ביקורת על היותם לרוב לחים, לא מהותיים, לפעמים עם מרכיבים שלא עמדו בתקן. עם זאת, הסנדוויץ' המודרני עדיין נתפס כארוחה מאוזנת שיכולה לשלב חלבון, פחמימות וירקות. הוא הוליד תעשייה שלמה של ממרחים, כלים ואביזרים ייעודיים.
סנדוויצ'ים רבי קומות – מאכל בינלאומי
הסנדוויץ' גם "היגר" לארצות הברית, שם הפך למשהו אחר לגמרי: בבואתם של בניינים גבוהים של מילויים. הסנדוויץ' האמריקאי מתאפיין בגרסאות כמו ה"קלאב סנדוויץ'" הרב-שכבתי, "הוגי" או "סאב" עצומים ממולאים בבשרים קרים וסלטים ובמגוון עצום של שמות ייחודיים. הוא הפך גם לכלי לביטוי אינדיבידואליות, עם אפשרויות בחירה אינסופיות של לחמים, מילויים ותוספות. רשתות בינלאומיות אימצו את המודל הזה והפיצו אותו ברחבי העולם.
השפעתו של הסנדוויץ' ניכרת גם במטבחים שלא התבססו באופן מסורתי על לחם, כמו באסיה. בווייטנאם, ה"באן מִי" - בגט צרפתי ממולא בשרים וירקות מקומיים - הוא דוגמה מצוינת למפגש תרבויות שיצר סנדוויץ' איקוני.
יפן וקוריאה, שבהן האורז הוא המקור העיקרי לפחמימות, אימצו גם הן את הסנדוויץ' המערבי. אפילו במדינות כמו דנמרק או רוסיה, שבהן "סנדוויצ'ים פתוחים" היו נורמה מסורתית, גלובליזציה והשינויים באורח החיים דוחפים יותר אנשים לכיוון ה"סנדוויץ' האנגלו-סקסי" הסגור והנייד יותר. ואיטליה תרמה את ה"פניני" המחומם, שהפך לתופעה עולמית הנמצאת כיום בכל מקום.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
הסנדוויץ' עבר כברת דרך ארוכה מאז שהוגש לראשונה לרוזן סנדוויץ' בשולחן הקלפים. והפך לפריט מזון אוניברסלי, ששינה צורה, וסיפק נוחות וניידות אפילו לחייל קומנדו בשייטת שביד אחד אוחז רובה זיג MCX וָואסָח למהדרין, וביד שניה סנדוויץ'.
בתאבון גרטה.
0 תגובות