אתם יושבים מול המסך. קוראים כתבה על ילדים שמסרבים לאכול ירקות, על פוליטיקה, או על טרנד חדש באינסטגרם. בסוף, פוגשים את השאלה המכרעת: “הכתבה עניינה אותך?” - אתם מהססים, חושבים, ואז לוחצים… “לא”.
אבל רגע. האם באמת הכתבה לא עניינה אתכם? או שמא היא רק עצבנה אתכם, גרמה לכם להתווכח עם הכותב בראשכם, או אולי… הייתה כל כך קולעת שזה גרם לכם להרגיש משהו?
ברוכים הבאים לעולם שבו הקלקה אחת יכולה להיות שקרית ומפתיעה, אבל גם לגמרי אנושית.
אנחנו קוראים, אבל שופטים יותר:
מחקרים בפסיכולוגיה מצאו שאנשים לא תמיד מבדילים בין עניין לבין חיבה או הסכמה. אם כתבה גרמה לכם לכעוס, זה לא אומר שלא עניינה אתכם - אלא שהרגש שלכם הפך למדד.
דוגמה: כתבה על מזון בריא עשויה לגרום לכם להרגיש: “מה? אני אמור לוותר על פיצה?!” -אתם מסמנים 'לא', אבל בעצם עוקבים אחרי כל המלצה… בפנים חייכתם.
ניסוי קטן שלנו:
בחנו 10 חברים עם כתבה שנויה במחלוקת. התוצאה?
4 סימנו 'כן' - אהבו, באמת נהנו.
3 סימנו 'לא' - התלוננו על הכותב, קראו עד הסוף, התמקדו בכל מילה וטענו טענות כרימון.
3 סימנו 'לא' - אבל סיפרו אחר כך: “וואי, הכתבה הזו שמה לי את האצבע על משהו שאני מרגיש כל הזמן”.
המסקנה: רובנו 'מסמנים' לא כשאנחנו בעצם חשים עניין, רק שלא אהבנו את הדרך שבה הוצג או שאנו חלוקים על הכתבה.
מה זה אומר על כולנו?
אנחנו לא רק קוראים - אנחנו: שופטים, מעריכים, כועסים, מתמוגגים.
הקלקה אחת בסוף כתבה היא לא רק אכן מדד עניין, אלא חלון קטן לנפש שלנו. זה מראה מי אנחנו, איך אנחנו חושבים, ואפילו איך אנחנו מרגישים מול העולם.
איך אתרים משתמשים בזה?
כל התשובות מאפשרות לעורכים להבין איזה סגנון כתיבה עובד, מה גורם למעורבות, ומה פשוט מעצבן.
גם אם אתם חושבים שזה “לא עניין אותי”, הנתון הזה משדר למערכת משהו על רגש הקהל.
אז פעם הבאה שתיתקלו בשאלה “הכתבה עניינה אותך?” - עצרו לרגע. אולי היא כן עניינה אתכם, אבל בדרך שהכעס או הספק השתלטו עליכם, אתם לא שמתם לב.
ואם זה קרה לכם - ברוכים הבאים לעולם האנושי, שבו כולנו טועים, צוחקים, וכמובן - לוחצים על “לא” כשהלב שלנו אמר “וואו” או "אוף".
0 תגובות