בחפירות חשאיות שערך קצין המטה לארכיאולוגיה של צה"ל, בשטח שבין שכונת רמת שלמה לשכונת רמות, בירושלים, נחשף שבר ממכסה של ארון קבורה ועליו חרות באותיות עבריות ברורות "בן הכהן הגדול". מהבוקר מוצג הממצא המרשים הזה, המביא לנו דרישת שלום חיה מתקופת בית המקדש השני, במרכז דוידסון שבסמוך לכותל המערבי בירושלים, יחד עם תערוכה חדשה ויפה של מטבעות מתקופת בית שני שנחשפו באזור הר הבית במהלך השנים האחרונות.
הקדמנו להיות שם עם פתיחת התצוגה והנה התמונות הראשונות הנחשפות מן הממצא.
מדובר בתגלית ייחודית מתוך החפירות הנערכות בימים אלו מצפון לירושלים: לא בכל יום מוצאים שבר מכסה של סרקופג (ארון קבורה), ועליו כתובת בכתב מרובע, המאפיין את ימי הבית השני. שבר המכסה - 0.60 מ' אורכו ו- 0.48 מ' רוחבו, עשוי מאבן גיר קשה, מעוצב היטב, ועליו חרותה כתובת וזו לשונה: "....בן הכהן הגדול...". סביר להניח שבחלק הראשון של שבר המכסה היה רשום שמו של הכהן הגדול בו מדובר ושם הבן. אך אנו נשארנו רק עם החלק האחרון של המכסה ועם המילים "בן הכהן הגדול".
בשלהי הבית השני שרתו במקדש כוהנים גדולים רבים, ואין לדעת במי מהכוהנים הגדולים מדובר. נראה, כי יש לזהותו עם אחד הכוהנים שמשמשים בפרק הזמן שבין השנים 70-30 לספירה. בין הכוהנים הגדולים הידועים בשלהי הבית השני, היו הכהן כייפא, תיאופילוס (ידידיה) בן חנן, שמעון בן ביתוס, חנן בן חנן, ואחרים.
החפירות במקום נערכו בידי יחידת קצין מטה ארכיאולוגיה של המנהל האזרחי ביהודה ושומרון, בניהולם של נפתלי איזיק ובנימין הראבן, במסגרת חפירות ההצלה של קו התפר, שנערכות במימון משרד הבטחון.
במהלך החפירה, נתגלו מבני ציבור ומגורים, מתקנים חקלאיים, ברכות ובורות מים, המתוארכים משלהי ימי הבית השני ועד התקופה המוסלמית הקדומה.
"אזור 'ארץ בנימין' מוכר כמקום מושבם של הכוהנים, עוד מימי הבית השני. ניתן להקביל את אזור זה ליישובי הפריפריה של ירושלים היום, שם גרה אוכלוסיה אמידה, שהתפרנסה ופעלה בעיר המרכזית ירושלים. האתר שנחשף הוא בית אחוזה של אחד הכוהנים הגדולים של המקדש בירושלים, אשר שירת בקודש.
סביר להניח, שבנו של הכהן הגדול נפטר מסיבות כלשהן בעת שאביו שירת עדיין ככהן הגדול בירושלים. עוד מניחים, שכהן גדול זה, וכן שאר בני משפחתו, נקברו באותה אחוזה שמצפון לירושלים, ואולם טרם נמצאו ממצאים נוספים המאששים את ההשערה. יש לציין, כי שבר המכסה לא התגלה באחוזה עצמה, אלא בשפכים של השרידים המאוחרים. נראה שהשבר נשדד ממקומו המקורי כבר לפני כ-1,000 שנים, ושימש לצרכי בניה במבנה המוסלמי המאוחר, שקם על חורבות הבתים מתקופת הבית השני.
