המשפיע הרב מנחם מנדל מוסקוביץ, רב קהילת 'אזמרה' בצפת, מוכר כמי שמקרב לבבות ישראל לאביהם שבשמים, בנו חביבו של הרבי משאץ, ניצל באורח ניסי מפציעה אנושה באסון הנורא שהתרחש בל"ג בעומר במירון.
הרב מוסקוביץ, נסע למירון יחד עם בנו - וכאשר נדחקו בעומס האנשים, נאלץ לעזוב את ידו, כשאך פסע מפריד בינו לבין המוות. כעת, בשיחה עם 'כיכר השבת' הוא משחזר את כל מה שאירע בהר מירון.
"סיימתי את ההדלקה בבויאן, עצרתי בצד להגיד קצת פרקי תהילים, עד שיתחיל ההדלקה בתולדות אהרון. בתחילת ההדלקה בתולדות אהרון היה מספיק מקום. מקום מרווח מקום שאפשר לראות, שמחתי", פותח הרב מוסקוביץ את סיפורו. "לאט לאט המקום נהיה עמוס מאוד מאוד. אמרתי לפחות נחכה לפחות עד שהרב'ה יתחיל את ההדלקה, הרב'ה ידליק את האש ואני אצא. הרב'ה הדליק את האש, אבל כבר לא יכולנו להישאר שם, היה שם עומס מטורף. אז אמרתי לבן שלי, בוא נצא".
אחרי שיצאו מההדלקה, העומס היה כבר כבד מדי. "היו שם דחיפות נוראיות - באותו שביל. אמרתי לבן שלי, חשבון מאוד פשוט, איפה שהיינו גם נדחסנו, עכשיו - גם נדחסים, אבל חמש דקות אחרי זה אנחנו בחוץ, באוויר הפתוח".
"לבורא עולם הרחמן ואהוב היו תכניות אחרות בשבילי ובשביל עוד עשרות אחרים", סיפר. "כשאנחנו נדחפים לרדת מהרמפה, אנחנו שומעים צעקה: 'אנשים נופלים', 'אנשים נופלים, זהירות'. אני לא ידעתי מה זה אומר, אבל אין לי גם אופציה ולא דרך לא לחזור אחורה, לא ימינה לא שמאלה...".
תוך כדי שאין להם לאן לברוח, מוצא את עצמו הרב מוסקוביץ על הרצפה. "מפה לשם, כשאני מחזיק את היד של הבן שלי אני בתוך המפולת הזאת. אני נופל על אנשים. ברגע שאני נופל אני עוזב את היד של הבן שלי, אני מנסה לקום, אני רואה שעל פי דרך הטבע אין לי דרך לקום".
אחרי שניסה לקום, שמע האב את צעקות בנו המצמררות. "הבן שלי נותן לי את הצעקה הזאת 'טעטי גיינישט! - אבא, אל תלך!!, אל תלך!' הוא ראה כבר... ראיתי שאני לא יכול לקום, הסתובבתי, ראיתי שם איזה איש מבוגר עומד לידו, אמרתי לו, אם לא אני, לפחות הוא. תציל את הילד הזה".
בשלב מסוים, חשב הרב כי הסוף הנורא מכל הגיע. "אני שכבתי ליד איזה בחור שאני לא הכרתי אותו, אחרי זה נודע לי מי זה... קראתי קריאת שמע גם עם הבחור שהיה לידי, לצערי הוא סיים קריאת שמע, ושם נפסקו חייו, הוא לא זכה להמשיך את קריאת שמע".
אותו בחור היה יוסף דוד אלחדד, שגם אחיו השיב את נשמתו לבורא באסון הנורא. "בחור מתוק מדבש, חדור באמונה, משהו לא מהעולם הזה", הוא מתאר.
"אני שוכב שם בלי יכולת לנשום בלי יכולת לזוז, עד שאזכה בשמחה רבה, למרבה האירוניה, למסור את הנשמה במקום הכי קדוש - אצל רבי שמעון בר יוחאי", הוא מתאר, "אבל תנאי התנתי עם רבי שמעון. אמרתי, רבי שמעון הצדיק, הדבר הזה קרה במשמרת שלך, אתה אמור לקחת אחריות על האלמנה והיתומים שלי. אני מוכן לעלות לבורא עולם, אבל מה הם אשמים? רבי שמעון אתה תיקח אחריות".
לאחר דקות ארוכות, הגיעו לחלץ את הפצועים. "אני הייתי דיי מעורפל, אבל הייתי בהכרה, שמעתי אנשים... לא ראיתי כלום. לאחר דקות ארוכות התחילו לפנות אנשים מעליי, ואז אני שומע את כוחות הביטחון אומרים 'זהירות לא לדרוך על גופות'".
"אז אני אומר לעצמי 'ריבונו של עולם, איפה הילד שלי...', בסופו של דבר הם הגיעו אליי גם, ברוך ה'. נס נוסף שהיה לי, בבדיקה הראשונית שהם עשו לבחינת הפציעה שלי אני סומנתי כבר מינן רחמנא לצלן מבין המתים", מספר הרב מוסקוביץ ומתאר כי בהתחלה לא היו בטוחים אם הוא בכלל חי. "הם בהתחלה ניסו לעשות משהו, אני לא זוכר מה. ניסו לעשות משהו, ואו שלא היה שיתוף פעולה או שלא היה דופק... אני רק יודע שהכניסו אותי למקום קר... הצלחתי להזיז את היד, ואז הם ראו שאני עדיין חי ב"ה אז הם חזרו לטפל בי, הם ראו שאני חי התחילו להנשים אותי ולעשות כל מיני טיפולים שאני לא מבין בזה".
עם כל הקושי, מספר הרב על ניסיון נוסף, "אחרי כמה דקות פינו אותי באלונקה, רגלית, זה אני זוכר, לעבר אמבולנס מסוים, לכיוון בית החולים זיו, ה' יתברך רצה בדרך, רצה לעשות לי עוד ניסיון באמונה, עד כמה אני חזק. הוא החליט שבאמצע הדרך, הבלון חמצן הסתיים, ושהמסכה עדיין תישאר עליי. אם היה לי אפשרות לנשום קצת מהמזגן של האמבולנס - גם את זה לא היה לי". לבסוף, באורח נס, הצליח להוריד את המסכה: "בסייעתא דשמיא, בגלל הקפיצות של הדרך, ידי התרוממה למסכה והעיפה את המסכה ואז הם שמו לב שהבלון בעצם ריק".
כשהרב מנדל מוסקוביץ שרוי במצב אנוש ומתקשה לדבר, הוא ביקש דף ועט בכדי לשאול את הצוות שאלה. "שאלתי אותם בדף, הבן שלי עדיין חי?- הם אמרו כן ודאי".
לאחר הדיווחים על האסון, התחילו בני משפחתו המודאגים בחיפוש אחריו. "לבית חולים זיו הגעתי בתור אלמוני, בני המשפחה... קיבלו דרישת שלום שאני בזיו, ושכשהם פנו לזיו, אמרו שאין להם מישהו בשם מוסקוביץ. אין להם. הרי נרשמתי כאלמוני.
"הם התחילו לחפש בכל בתי החולים, אולי אני שם. אחרי זה שמעו שהטיסו ממישהו במצב אנוש, לירושלים. שלחו את התמונה שלי להדסה, ומי שהלך לבדוק את זה ראה שעל פי התמונה אני לא דומה בכלל, בגלל שהייתי מאוד פצוע, מכל האנשים שנפלו עליי".
כשהצליח להתאושש מעט, הוא הצליח לתת לצוות הרפואי את פרטי הקשר של משפחתו. "מיד אחרי שהתעוררתי, נתתי להם את מספר הטלפון של הבית, ככה הם יכלו לעדכן בבית שאני במצב קשה, במצב אנוש".
הרב מנדל מוסקוביץ מסכם את האירועים בהודאה לבורא עולם, למרות כל הניסיונות. "במהלך השבת התחלתי להתאושש, אבל בתובנה שאני פגוע מוח ועם בעיות בכליות. אבל בורא עולם החליט אחרת, בורא עולם החליט שאני אשאר חי, והכליות יישארו שלמות והצלעות לא נשברו", הוא מסכם ברגש.
"נס מהלך, ניסים מהלכים אחד אחרי השני שלמעלה מהשגתנו אין לנו שום מושג מה קורה", הוא חותם באמונה גדולה בבורא עולם.