נערה יהודיה עברה לגור עם בדואי בנגב; ההורים מדברים

"זה התחיל בתור משהו כייפי של נעורים וצחוקים, משהו סתמי, גיל הטיפש-עשרה", סיפרה האם בכאב, "אני מקווה שבנות יפתחו את השכל שלהם ויבינו שאין כמו משפחה והורים, אין לזה תחליף בעולם".

האב סיפר: "אני חושב שאני מדבר איתה יותר מכל אבא שמדבר עם ילד שנמצא לידו עשרים וארבע שעות. אני הולך לישון בשעה שתיים בלילה וכותב לה סמס 'אולי את ישנה, אני לא אפריע לך, אבל אני אוהב אותך וחושב עלייך'. על הבוקר, אני כותב לה: 'ביתי אני אוהב אותך, שיהיה לך בוקר טוב'".

האזינו לקטע מהראיון עם ההורים.