ראש הממשלה בנימין נתניהו התארח אמש בתוכנית "הפטריוטים" בערוץ 14, שם הציב בפניו העיתונאי אבישי בן חיים שאלה שהפכה את האולפן לזירת ויכוח היסטורי: האם נתניהו קרוב יותר בתפיסתו לבנימין זאב הרצל, חוזה המדינה, או לזאב ז'בוטינסקי, ממנהיגי הציונות הרוויזיוניסטית?
בן חיים הציג את המחלוקת בינו לבין חבר הפאנל אראל סג"ל, ואמר לראש הממשלה: "אני רוצה שתפתור סכסוך שיש ביני לבין אראל סג"ל. יש לנו ויכוח בין הרצל לבין ז'בוטינסקי. אני טוען שאתה יותר הרצליאני, ואראל טוען שאתה יותר ז'בוטינסקאי".
נתניהו השיב תחילה "אתם עושים לי משפט שלמה" אחר כך הוסיף על הקשר בין שני האישים: "אני אגיד לך קודם כול שז'בוטינסקי היה תלמידו המובהק של הרצל. מי שחידש הכי הרבה זה הרצל".
ראש הממשלה הרחיב על חזונו של הרצל ועל האיום שזיהה על יהודי אירופה. לדבריו, הרצל הבין את הסכנה הנשקפת ליהודים לנוכח האנטישמיות שראה בווינה ובפריז, בעקבות משפט דרייפוס. נתניהו אף טען 'כי היחיד בעולם כולו שחזה את השואה היה זה הרצל וכי הוא כתב על השואה 33 פעמים, והסביר כי החשש לגורל היהודים הוא שעמד ביסוד מאמציו להשיג להם מקלט.'
בהמשך התייחס נתניהו גם לתוכנית אוגנדה, שהציעו הבריטים לתנועה הציונית בראשית המאה העשרים, ולשאלה מדוע הרצל היה מוכן לשקול אותה. לדבריו, הרצל ניסה להשיג אפשרות להקמת בית ליהודים לאחר שלא הצליח לקדם את חזונו בארץ ישראל מול הקייזר הגרמני והסולטאן העות'מאני.
כאן העלה נתניהו סיפור משפחתי הנוגע לסבו, הרב נתן מלקובסקי נתניהו, שהתנגד לתוכנית אוגנדה אף שהעריץ את הרצל. נתניהו סיפר כי אביו, פרופסור בן ציון נתניהו, שאל את סבו מדוע התנגד למהלך בתקיפות כה רבה.
נתניהו סיפר, תשובת הסב הייתה כי התנגד לתוכנית דווקא משום שחשש שהבריטים יקיימו את הבטחתם, והיהודים יישארו באוגנדה במקום להגיע לארץ ישראל.
נתניהו הוסיף כי במבחן ההיסטורי, בין האפשרות לחלץ יהודים מאירופה לבין הסכנה שבהתרחקות מהחזון הציוני בארץ ישראל, הוא סבור כי התנגדותו של סבו הייתה מוצדקת.
לאחר מכן התייחס נתניהו ישירות לז'בוטינסקי והחמיא לתרומתו לעיצוב התפיסה הציונית והמדינית. "ז'בוטינסקי היה באמת תלמיד מובהק של הרצל, תלמיד גאון", אמר. הוא ציין כי ז'בוטינסקי הבין את חשיבות המאבק המדיני ואת הצורך ב"קיר הברזל", והוסיף כי רעיונותיו הניחו יסודות למדיניות שהוא עצמו מקדם כיום.
אלא שבסופו של דבר, נתניהו הכריע לטובת מקומו של הרצל כנקודת המוצא של הציונות המדינית: "אבל בלי הרצל לא היה ז'בוטינסקי".