היום לפני 84 שנים בדיוק, בי"ט בתמוז תש"א (14 יולי 1941), התרחש אירוע היסטורי חשוב בעכו שסיים פרק דרמטי במלחמת העולם השנייה.
במחנה הבריטי "סידני סמית'" (ליד עכו) נחתם הסכם הכניעה של כוחות צרפת וישי, שסיים חמישה שבועות של קרבות עזים בסוריה ובלבנון.
• • •
הקרבות התחילו כשכוחות בריטים, אוסטרלים ולוחמי צרפת החופשית פלשו לסוריה ולבנון שהיו בשליטת משטר וישי הצרפתי המשתף פעולה עם הנאצים.
החיילים הצרפתיים (וישי) התנגדו ולא הניחו נשקם, וחיסלו 1500 מכוחות הבריטים.
הגנרל אנרי דנץ, שהנהיג את כוחות וישי באזור, מצא עצמו במצב אירוני: אותו קצין שלפני שנה חתם על מסירת פריז לגרמנים, נאלץ כעת לחתום על כניעה נוספת - הפעם לבריטים (שלחמו נגד הגרמנים).
השתתפות ישראלית במבצע
למבצע שזכה לכינוי "מבצע אקספורטר" התלווה כוח יהודי מארץ ישראל שהיה לו משמעות גדולה הרבה יותר ממספר הלוחמים בו.
המחלקה הסורית של ההגנה פעלה כיחידת המסתערבים הראשונה, במסגרת הפלמ"ח שהוקם רק חודש קודם לכן - ב-15 במאי 1941.
למעשה השתתפו במבצע רק תשע חוליות שמנו סך הכול 40 מראשוני הפלמ"ח. הם באו משתי פלוגות בלבד - פלוגה א' בפיקוד יגאל פייקוביץ (אלון) שבסיסה בכפר גלעדי, ופלוגה ב' בפיקוד משה דיין שבסיסה בחניתה.
לוחמי הפלמ"ח שימשו כמורי דרך וסיירים לכוחות הבריטים והאוסטרלים. אל החוליות צורפו מורי דרך מקומיים - שלושה ערבים, צ'רקסי אחד ויהודי אחד חבר קיבוץ דן.
באחת הפעולות המפורסמות, העביר כוח סיירים בראשות משה דיין כיתת לוחמים אוסטרלית אל עורף העמדות הצרפתיות מצפון לראש הנקרה. חוליה אחרת בפיקוד יגאל אלון תפסה את גשרי הליטני והחזיקה בהם למעלה מיממה.
בין לוחמי הפלמ"ח שהשתתפו במבצע היו רמטכ"לים ואלופים עתידים: משה דיין, יצחק רבין, יגאל אלון ואסף שמחוני.
פעולתן של תשע חוליות הפלמ"ח, על אף שהשתתפו בה לוחמים ספורים, הייתה בעלת חשיבות רבה וגרמה לעיצוב הזהות של כח הפלמ"ח כלוחם מהולל.
הצלחת הפעולה היוותה בסיס לשיתוף פעולה עם הבריטים, שנזקקו לכוח ההגנה העברי הסדיר לתוכניות ההגנה על ארץ ישראל. שיתוף פעולה זה כלל הן תוכניות הגנה למקרה שהגרמנים היו מצליחים להפגיש את שתי זרועות המלקחיים - האחת בהתקדמות קורפוס אפריקה של רומל, והשנייה בתנועת דיוויזיות גרמניות דרך הקווקז.
במסגרת זו הוקמה המחלקה הסורית של הפלמ"ח שפעלה פעולות חשאיות בסוריה ובלבנון. רק לאחר קרב אל עלמיין, בו הוסרה הסכנה הגרמנית, הסתיים שיתוף פעולה זה, והיחסים נעכרו. משנת 1943 ראו הבריטים את הפלמ"ח לא כשותף אסטרטגי, אלא כתנועת מחתרת.
הדיונים על הכניעה התקיימו באולם הקצינים של מחנה "סידני סמית'", מתקן צבאי בריטי שקרוי על שם האדמירל הבריטי המפורסם מתקופת נפוליאון. המחנה שימש כמרכז פיקוד ומגורים לקצונה הבכירה של שלטונות המנדט בצפון הארץ.
בטקס החתימה השתתף הבריגדיר גנרל ג'וזף דה ורדיאק, שהגיע לעכו בליווי כוחות אבטחה אוסטרליים. ההסכם קבע שהבריטים לא יעבירו את השטחים הכבושים לצרפת החופשית, אלא יקימו בהם ממשל מקומי שיוביל לעצמאות עתידית.
בעקבות ההסכם פונו מהאזור אלפי חיילים צרפתיים, והקשרים שנרקמו עם אנשי צרפת החופשית היו לימים יקרי ערך. כאשר הוקמה מדינת ישראל, אישים שהיו פעילים בתנועת צרפת החופשית כמו פייר קניג, ריימון שמיטלן וז'אק סוסטל שימשו בעמדות מפתח, וישראל נזקקה לצרפת כבעל ברית אסטרטגי וספקית נשק (ראה בספר "עזה מאז ולתמיד" (יפה נוף תשפ"ה), שבמבצע סיני/קדש 1956 כלל מדינות העולם ערכו אמברגו צבאי על ישראל זולת צרפת שספקה למדינה הצעירה כלי נשק למכביר).
המערכה הביאה גם שיפורים תשתיתיים לארץ ישראל: הבריטים הקימו שדות תעופה רבים, כולל המנחת ברמת דוד ושדה תעופה בעקיר (בסיס תל נוף כיום), ואפשרו המשכת קווי הרכבת מראש הנקרה צפונה.
היום, במקום המחנה הצבאי הבריטי מתנוסס מושב בוסתן הגליל. האירוע שהתרחש לפני 84 שנים בעכו היה אבן דרך שפתחה את הדרך לעצמאותן של סוריה ולבנון, ובמקביל הניח את היסודות לכוח הצבאי העברי המאורגן.
0 תגובות