ענת בנזימן מאיר, אלמנתו של גיבור ישראל, רב סרן דוד חיים מאיר הי"ד, לוחם סיירת מטכ"ל שנפל במהלך הקרבות בבוקר מתקפת הפתע בשמחת תורה לפני שנתיים, יצאה נגד ציון יום הטבח בתאריך הלועזי, שהשנה נפל גם על יום טוב ראשון של חג סוכות.
הפוסט המלא של ענת בנזימן מאיר, אלמנתו של רב סרן דוד חיים מאיר הי"ד:
"מאז שדוד נהרג בשמחת תורה בקרבות בבארי, אני נוהגת לשתף "כאבי גוגל" וזיכרונות "לועזיים", מה היה לפני שנתיים או ארבע ב 1.5 או 25.8... והמחשבות מה עוד יכולנו לחוות יחד עם שקד הקטן שלנו, מכאיבות ולא מרפות. אני חיה על פי לוח השנה העברי והלועזי כאחד. קובעת פגישה לדצמבר, וטיול למאי...
ומהאישי ללאומי. 7.10 הוא תאריך שחרוט עמוק בלב של כולנו. אצל חלקנו גם על המצבה. ככל שהוא קרב, הלב מתכווץ, הדמעות עומדות בגרון, והרגשות מציפים. כשחמאס בחרו את יום הטבח, הם לא "נפלו" על תאריך רנדומלי שיצא במקרה בשבעה לאוקטובר, הם בחרו באופן מודע ומכוון ביום הקדוש לעם היהודי, בשמחת תורה.
בימים האחרונים פורסמה יוזמה לעמוד דקה דומיה ב 7.10 לזכרם של נרצחי הטבח. האם מישהו מבעלי היוזמה לקח בחשבון ש - 7.10.25 "נופל" ממש בבוקרו של חג ראשון של סוכות? כמו כן הוחלט לקיים את טקס "המשפחות" במוצאי החג הראשון זמן שבמסורת ישראל נחגגה בו שמחת בית השואבה, ובתוך חג הסוכות שנחגג במלואו במשך 7 ימים.
יום העצמאות נקבע לה' באייר, יום ירושלים לכ"ח באייר ויום השואה לכ"ז בניסן. אירועים טקסיים וימי זכרון במדינת היהודים – נקבעו מאז ומעולם בתאריך העברי.
הבחירה של משפחות לקיים טקס אלטרנטיבי ולא לקחת חלק בטקסים הלאומיים מובנת, אני מכבדת אותה גם אם איני מזדהה איתה. יש פער עצום בין הבחירה להפריד בין מוסדות המדינה לטקסי ההנצחה והזכרון, לבין הפרדות מהזהות שלנו- עם יהודי בארצו. בשם הזהות הזאת מנסים להשמיד אותנו, והיכולת להתאחד סביבה, היא זו שתקבע את העתיד שלנו. "עם שאינו יודע את עברו, ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל"
במשפחת השכול הכאב מפלח כל הזמן, החסר לא מרפה, הגעגוע צורב. כל אירוע משפחתי, ובטח חגי ישראל הם ימים קשים, עוצמת הכאב גדלה, הכל רגיש והיכולת לקיים את "ושמחת בחגך", לשמוח בלב שלם פוגשת אתגר גדול.
אבל אנחנו כחלק מעם ישראל בוחרים לחגוג את חגי ישראל, לנצור אירועים מכוננים בהיסטוריה היהודית. אנחנו עומדים ערב החג, יחד עם בני המשפחה, נשיר שירי חג, נשמח בשמחתו ונכאב את האובדן והחסר, נתגעגע למי שאיננו.
גם בשמחת תורה לא נקיים יום אבל לאומי, האבל ימתין לאחרי החג, הזיכרון והכאב ישולבו בליבותיהם של המקיפים והרוקדים בבתי הכנסת.
יש משהו כמעט אירוני בכך שתאריך לועזי- אקראי, מנותק מהקצב הפנימי של העם- הופך לציר מרכזי של זכרון.
ואילו לוח השנה העברי, זה שנצרב בנו כבר אלפי שנים, ממשיך לפעום בקצב של עונות, חגים, משמעות.
חגי ישראל אינם "נופלים על התאריך" הם אלו שקובעים אותו. הם המייצרים קצב חיים, זכרון וזהות".
0 תגובות