מרגש ומטלטל: שורד השבי אלון אהל מספר בהרחבה על רגעי החטיפה, השהיה בשבי חמאס בעזה, והרגע בו פגש חדש את משפחתו. בראיון לחדשות 12 הערב (שני), אהל מספר איך מהרגע הראשון בשבי ההחלטה שקיבל זה שהוא עושה הכל כדי לשרוד ולחזור הבייתה.
על רגעי החטיפה ממסיבת הנובה סיפר: "ברחנו מהמסיבה ברגע שהתחילו ההפגזות, ראינו את היירוטים ואמרנו: 'עפים מפה'. חשבנו לעצור במיגונית ואני ממש רציתי להמשיך איך שנגמרו הטילים. עמדנו במיגונית וזה לא נגמר. יותר מזה - התחלנו לשמוע קלצ'ניקובים. איפה הצבא? אתה פשוט מחכה למוות שלך".
בהמשך הם הגיעו למיגונית, ענר שפירא ז"ל החל להשליך רימונים בזה אחר זה: "אמרתי לו 'אחי, הכול יהיה בסדר'. הוא אפילו לא הסתכל לי בעיניים. הוא היה מטורף. הוא הציל את כולנו. רימון אחרי רימון עד שהורידו גם אותו. אחרי שהוא נרצח, היה רימון שהירש בא לזרוק. הוא היה בדיליי וצרחתי לו: 'תעיף את הרימון'. הוא לא הספיק. הרימון התפוצץ כמה ס"מ ממנו והוא פוצץ לו את היד".
בהמשך הם הגיעו חצו לרצועת עזה: "זרקו אותי כמו שק תפוחי אדמה לתוך הטנדר. הייתי בשוק מכל הדבר הזה, אמרתי 'מה, אני בחלום?'. ראיתי מישהו קופץ מהטנדר ובאותה השנייה מפרקים אותו. אמרתי לעצמי: 'לא משנה מה אני בוחר בחיים".
שורד השבי המשיך לספר על הרגעים הראשונים ברצועה: "מתחילים לנסוע, תוך שניות היינו בעזה, הייתי בשוק. עברנו שער והופ – עזה. אתה אומר איפה חיל האוויר, מה קורה. פשוט חצו גדר. כל השיער היה מלא בבטון של המיגונית ואתה נוטף דם בלי סוף. כאבים מטורפים בראש, בכתף ובעין. אני לא רואה".
על ימי השבי ברצועה סיפר אהל: "מי שלא היה שם, לא יוכל להבין את זה, בחיים לא חוויתם הרעבה, לא הייתם מחוברים לשלשלאות במשך שנה וחצי. אזוק כמו קוף ואוכל כמו כלב. שם אתה לא בן אדם, אתה חיה".
אלון הוסיף ותיאר את הסבל הנורא: "היינו אוכלים פיתה וארבע כפות אפונה ביום. הייתה תקופה שהיינו אוכלים רק תמרים יבשים. ואתה יודע שיש אצלם אוכל. אתה אומר לעצמך 'בסוף מתרגלים לרעב', אבל לא. זה כאבים בכל הגוף – כל הזמן. אתה נראה כמו שלד. אתה מסתכל על עצמך ואתה רואה גופה, וזה עושה להם טוב על הלב".
בהמשך השבי אחרי שמונה חודשים העבירו אותו לדרום רצועת עזה: "פתאום עצרנו, הורידו אותי מהרכב והתחלנו לטייל בעזה. בדיעבד הבנתי שהעבירו אותי צפונה כדי ליצור לחץ על ישראל", במפגש הזה למעשה פוגש שם את גיא גלבוע דלאל.
בהמשך הריאון שהעניק אהל לחדשות 12, הוא תיאר את הרגעים שבהם בישרו להם שהם בדרך החוצה: "עז א-דין אל-חדאד, מפקד חטיבת עזה, מראשי חמאס, נכנס פנימה ומבשר להם: "אתם יוצאים, הבחורה מהצלב האדום לוקחת אותי ואומרת שהיא מצטערת", הוא מספר. "היא הייתה מאוד נבוכה, כי הם לא עשו שום דבר. ארגון ביזיוני. לא שונה מהאו"ם, כן?"
בהמשך עם התקרבותו לשטח ישראל סיפר אהל: "אני מתחיל להסתכל החוצה ואני רואה חיילים. וזה לא ילדים. זה ממש אנשים מבוגרים, עם משפחות וילדים. אתה רואה מי נלחם עליך. אתה רואה חבר'ה מילואימניקים וזה הורג אותך".
בסיום הראיון חשף שורד השבי: "במשך שנתיים הייתי בן-אדם מת, התפללתי לאור הזה, שמישהו יציל אותי. אבל גיליתי שאני חזק. שאני יכול לעשות הכול. אני לא קורבן, אני לא מחפש רחמים עצמיים. עברתי את מה שאני עברתי, ואני לוקח את זה - רק גדל. ממשיך ללמוד ולהתפתח. אני הולך לטרוף את העולם הזה".
0 תגובות