כשאתם נוסעים היום בכביש 40 לכיוון באר שבע ופונים מערבה בצומת פלוגות לכיוון אשקלון, קשה להאמין שבמקום הזה בדיוק, לפני 76 שנים, התרחש אחד הסיפורים הדרמטיים ביותר של מלחמת העצמאות.
במקום שבו ניצבת היום העיר קריית גת, שכן לפני שלושה רבעי מאה כפר ערבי קטן ששמו - אל-פלוג'ה. ובו היו נצורים במשך ארבעה חודשים וחצי אלפי חיילים מצריים, שביניהם שירת קצין מודיעין צעיר בשם גמאל עבד א-נאצר - שיהפוך בעתיד לנשיא מצרים ולאחד האויבים המושבעים של ישראל.
המצור על כיס פלוג'ה היה כל כך משמעותי, שהוא שינה את פני ההיסטוריה של המזרח התיכון כולו. הקצינים שנצרו שם חזרו הביתה כגיבורים, אך עם תחושת מרירות עמוקה כלפי ההנהגה המצרית שנטשה אותם. בתוך שלוש שנים בלבד, אותם קצינים ביצעו הפיכה צבאית שהדיחה את המלך פארוק והובילה לעליית נאצר לשלטון - עליה שהשפיעה על האזור כולו לעשרות שנים.
• • •
ביום כ"ז בשבט תש"ט (1949), לפני 76 שנים בדיוק, הסתיים המצור הממושך. הצבא המצרי פינה את הכיס ונסוג דרומה. אלפי חיילים מצריים שהיו נצורים במשך ארבעה חודשים וחצי באזור קטן סביב העיירה הערבית אל-פלוג'ה, (סמוך לצומת פלוגות וקריית גת של ימינו), נסוגו סופית דרומה לאחר חתימת הסכם שביתת הנשק.
מהיוצרות הכיס ועד המצור הממושך
הסיפור התחיל במבצע יואב, שהתקיים בין ה-15 ל-22 באוקטובר 1948. בעקבות כיבוש משלטי הצומת באזור, נותרה החטיבה המצרית הרביעית בפיקודו של הקולונל הסודני סייד טהא - שכונה "הנמר הסודני" - נצורה באזור קטן סביב הכפר פלוג'ה ומצודת עיראק סווידאן.
בצה"ל האמינו שבעקבות הכיתור המצרים ייכנעו במהרה. ההערכה התחזקה כאשר ב-27 באוקטובר נסוג עיקר הכח המצרי מאזור אשדוד לרצועת עזה, שכן מצב הנצורים בכיס היה קשה עוד יותר. אולם המציאות הייתה אחרת לגמרי - החיילים המצריים המשיכו להחזיק מעמד בעקשנות מפתיעה.
ניסיון הכניעה שנכשל
ב-10 בנובמבר 1948 שלח מפקד חזית הדרום, יגאל אלון, את שלישו ירוחם כהן ליצור קשר עם מפקדת הכיס. למחרת התקיימה פגישה דרמטית בקיבוץ גת בין אלון לבין סייד טהא. אלון החמיא למפקד המצרי על כושר הלחימה של חייליו, תיאר לו את מצבו הנואש והציע כניעה מכובדת, תוך שהוא מזכיר את דוגמת פרידריך פאולוס בקרב סטלינגרד.
אך סייד טהא, למרות שהודה כי מצבו קשה, הכריז שעליו להציל את כבוד הצבא המצרי ולכן יילחם "עד הכדור האחרון ועד האיש האחרון" - אלא אם יקבל פקודה אחרת מממשלתו. המשא ומתן נכשל, והמצור המדמם נמשך.
תנאי המצור הקשים
המצור הביא את החיילים למחסור חמור במזון, ויטמינים, תרופות, ביגוד חם וחלקי חילוף לנשק. להערכת ישראל, החיילים המצרים ניזונו משעורה ומזון לעופות וסבלו ממחלות הנגרמות מהעדר ויטמינים. ניסיונות להבריח אספקה בשיירות ליליות מעזה וחברון סוכלו ברובם על ידי כוחות צה"ל שהדקו את המצור והפעילו "מצור פעיל" - סיורים אלימים וצליפות מתמשכות.
ניסיון ישראלי לכבוש את הכיס במבצע "חיסול", שהתקיים ב-28 בדצמבר 1948 בהוראת בן-גוריון, הסתיים בכישלון טרגי ובמותם של 87 חיילים ישראלים, לאחר שפלוגה שלמה כותרה וחוסלה.
הפינוי
כיתור כיס פלוג'ה היה הגורם העיקרי שהביא את מצרים לשולחן המשא ומתן. הנושא הראשון שהעלו המצרים היה פינוי הכיס, אך ישראל התעקשה שהוא יפונה רק עם חתימת הסכם שביתת הנשק.
ב-24 בפברואר 1949 נחתם ההסכם, ושלושה ימים לאחר מכן, בכ"ז בשבט, פינו המצרים את הכיס.
יחד עם החיילים היו בכיס כ-3,140 אזרחים ערבים. רובם נשארו בתחילה בהתאם להתחייבות ישראלית בהסכם, אך מספר ימים לאחר מכן "גרמו" יחידות צה"ל למנוסתם של אלפי תושבים.
קצינים שינו את פני המזרח התיכון
הקרב בכיס פלוג'ה נחשב לאחד משני הקרבות היחידים במלחמת העצמאות שבהם הערבים שמרו על כבודם הצבאי. מגיני הכיס הפכו גיבורים לאומיים במצרים, אך חזרו הביתה עם מרירות עמוקה כלפי ההנהגה המלכותית שנטשה אותם במצור ולא עשתה מספיק כדי לחלצם.
אותו קצין מודיעין צעיר, גמאל עבד א-נאצר, שהיה בדרגת מייג'ור בזמן המצור, נפגש אף הוא עם שליחו של יגאל אלון ב-10 בנובמבר 1948, כאשר ירוחם כהן הגיע עם דגלים לבנים לנהל משא ומתן.
בינואר 1949, כאשר הרבצ"ר שלמה גורן נכנס לכיס כדי לזהות חללים ישראלים, דווקא נאצר ליווה אותו ואף הצדיע לו בכבוד, למרות שהיה נמוך ממנו בדרגה.
המרירות שהצטברה אצל אותם קצינים צעירים הובילה, תוך שלוש שנים בלבד, למרד הקצינים שהדיח את פארוק, מלך מצרים, ב-1952. נאצר עצמו עלה לשלטון ב-1954 והפך לאחד ממנהיגי העולם הערבי הבולטים - ולאויב מושבע של ישראל עד יום מותו ב-1970.
כאשר פרצה מלחמת עיראק ב-2003, הוזכרה עמידתם האיתנה של המצרים בכיס פלוג'ה בהקבלה להתקוממות העיראקית בעיר פלוג'ה שבעיראק - עיר ששמה הדומה איננו מקרי - נגד כוחות ארצות הברית. גם שם, כמו בפלוג'ה הישראלית, התנהלה לחימה עקשנית ומתישה.
מורשת הכיס
המצור על כיס פלוג'ה נחרט בזיכרון שני העמים. בן-גוריון כתב ביומנו כבר ב-6 בינואר 1949: "פלוג'ה נהפכה לתל-חי מצרי". יגאל אלון כתב שעמידת המצרים "ראויה להיחשב כגילוי מזהיר בהתגוננות המצרים".
כיום, במקום העיירה הערבית אל-פלוג'ה שוכנת העיר קריית גת, וצומת פלוגות ממשיך לשאת את שמה. בכל פעם שאתם עוברים בצומת הזה, זכרו - כאן התרחש לפני 76 שנים מאבק שלא רק סיים את מעורבות מצרים במלחמת העצמאות, אלא גם שינה את פני המזרח התיכון כולו לדורות הבאים.
- ישראל שפירא - היסטוריון ומרצה בכיר, חוקר ארץ ישראל ומדריך טיולים | מחבר הספרים 'המקומות הנדירים הקדושים והרטובים', 'עזה מאז ולתמיד', 'המקומות הקדושים בלבנון', ו'סודות המכבים' | לתגובות, הערות, לשליחת חומרים ורעיונות ולהזמנת הרצאות, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com
0 תגובות