מנחם נאמן, שורד שואה מרומניה, נשא אמש (שני) את תפילת "אל מלא רחמים" בעצרת הפתיחה הממלכתית ליום הזיכרון לשואה ולגבורה תשפ"ו.
מנחם נולד ב־1938 בבריאזה וגדל בקימפולונג מולדובנסק שברומניה, בן זקונים לפרידה ולמשה נוימן, ולו שני אחים ושתי אחיות.
אחיו הבכור יעקב נשלח בגיל שתים־עשרה לסבתא בהונגריה ונרצח איתה באושוויץ ב־1944. האב היה שוחט ומורה.
"יהודי אחד פינה לנו חדר בביתו", סיפר מנחם לאתצר 'יד ושם': "משם הועברנו לצריפים. גרנו עשרים איש בחדר, אחרי הרעב בשואה, עד היום אין שום דבר שאני לא אוכל".
מנחם הוסיף ושחזר: "העיסוק בשעות הפנאי היה לפלות כינים. כל הזמן. לאבא היו 41 מעלות ואמא ניחמה אותו שאחד ישרוד מהמשפחה. היא התכוונה לבן הגדול. התחושה היתה שאף אחד לא יישאר. כולנו חלינו, זה אחר זה. לא היה שום טיפול.
"כל יום ולילה נפטרו. הזיכרון הראשון שיש לי משם, זה גוויות שהוציאו מהצריפים לאחר שנפטרו מהטיפוס והגיעה עגלה כדי לקחת אותן לקבורה. בַּבֹּקֶר תֹּאמַר מִי יִתֵּן עֶרֶב וּבָעֶרֶב תֹּאמַר מִי יִתֵּן בֹּקֶר (דברים כח, סז) – זה התקיים מילה במילה. שם היינו כמעט שלוש שנים".
השופט ציין כי: "אבא הלך כל בוקר לעבודת כפייה. הוא נדרש להוציא מהאדמה תפוחי אדמה וסלק. היה אסור לקחת שום דבר, והוא בכל זאת הביא לפת וסלק. תפסו אותו והוא קיבל מלקות".
בשנת 1944 שוחררו מנחם ומשפחתו בידי הצבא האדום. הם שבו למוגילב וב־1949 עלתה המשפחה לישראל.
0 תגובות