זו הסיבה שהמים של נחל פרת מוגדרים כ"קדושים"

רבים מקשרים את נחל פרת, עם "נחל כרית" המוזכר בספר מלכים, אליו נשלח אליהו הנביא לאחר קללת הבצורת: "לֵךְ מִזֶּה, וּפָנִיתָ לְּךָ קֵדְמָה וְנִסְתַּרְתָּ בְּנַחַל כְּרִית אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הַיַּרְדֵּן" (מלכים א, פרק יז).

אני חולק על זיהוי זה. נחל כרית, כפי שמתואר בפסוק, הוא נחל "אשר על פני הירדן" – כלומר ממזרח לירדן, בעבר הירדן המזרחי, לא בלב מדבר יהודה ממערב לו. המסורת המקובלת יותר מזהה את נחל כרית עם ואדי יאביס שבעבר הירדן – אזור שמתאים הרבה יותר הן לתיאור הגיאוגרפי בפסוק והן לזיקתו של אליהו, שהיה גלעדי וגדל באזור ההוא. הזיהוי של עין קלט עם נחל כרית הוא בעיקרו מסורת נוצרית מאוחרת, שאינה מתיישבת היטב עם פשט הכתוב.

(בענין זה ראה את שחשפנו את הצעתו של חוקר ארץ ישראל נתנאל אלינסון לזיהוי נחל כרית בוואדי עוג'ה)

המשפט שנועה ארגמני לא תשכח לעולם והמפגש עם הלוחם שהציל את חייה

יאיר טוקר|13:40

נחל פרת המקראי – לעומת זאת – הוא סיפור אחר לגמרי. לדעתי הוא האמור בתנ"ך "פרתה" בנבואות ירמיהו. בעניין זה קיימת מחלוקת בין רבותינו. רש"י, רד"ק ומצודות סברו שמדובר בנהר פרת הגדול שבבבל, אותו הנהר המהווה את גבול ארץ ישראל בתורה ("מִן הַנָּהָר נְהַר פְּרָת", דברים י"א, כד).לפי דעות אלו ירמיהו צעד מאות קילומטרים מענתות עד בבל רק כדי לטמון חגורת פשתים בנקיק סלע – וחזר על המסע פעמיים.

הרמב"ם, במורה נבוכים (חלק ב, פרק מו), סבר שכל הפרשה היא חזון נבואי בלבד ולא מעשה שהתרחש בפועל – "לא יצא ירמיהו מארץ ישראל לבבל, ולא ראה פרת". גם אברבנאל ציטט את הרמב"ם וסבור כמותו.

חכמי ארץ ישראל בדורות האחרונים כגאון רבי יהודה לנדי זצ"ל, הרב יואל אליצור, הרב יואל בן נון ועוד. (ראה ב"דעת מקרא" שם), סבורים שפרת הוא נחל פרת – אותו ואדי קלט הזורם בין נווה יעקב שמצפון לירושלים לבין בקעת יריחו. יצוין ש"פארה" המוזכרת ביהושע (פרק יח) בנחלת שבט בנימין הוא אותו "פרת" של ירמיהו.

כך לפי דעות אלו ירמיהו הנביא "מִן הַכֹּהֲנִים אֲשֶׁר בַּעֲנָתוֹת בְּאֶרֶץ בִּנְיָמִן" (ירמיהו, פרק א), גדל על גדות הנחל הזה. ענתות, עיר מולדתו, יושבת היום בסמיכות לישוב עלמון, ממש מעל לנחל פרת. הוא הילך כאן מילדותו, והכיר המקום היטב. כשהגיע זמנו לשאת נבואה – הקדוש ברוך הוא שלח אותו דווקא הנה, אל המקום שהכיר הכי טוב.

הציווי הראשון מגיע בפרק י"ג: "כֹּה אָמַר ה' אֵלַי, הָלוֹךְ וְקָנִיתָ לְּךָ אֵזוֹר פִּשְׁתִּים, וְשַׂמְתּוֹ עַל מָתְנֶיךָ, וּבַמַּיִם לֹא תְבִאֵהוּ" (ירמיהו, פרק יג). ירמיהו קנה את האזור, חגר אותו על מתניו כפי שנצטווה. ואז, בהמשך אותו פרק: "וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי שֵׁנִית לֵאמֹר: קַח אֶת הָאֵזוֹר אֲשֶׁר קָנִיתָ אֲשֶׁר עַל מָתְנֶיךָ, וְקוּם לֵךְ פְּרָתָה, וְטָמְנֵהוּ שָׁם בִּנְקִיק הַסָּלַע" (ירמיהו, פרק יג). הנביא הלך, מצא נקיק סלע – ואולי, מי יודע, אחד מאותם נקיקים מצוקיים שעוד עומדים כאן היום לאורך נחל פרת – וטמן שם את האזור.

ולא נגמר בכך. אחרי ימים רבים שב דבר ה' אל ירמיהו: "וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים רַבִּים, וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי: קוּם לֵךְ פְּרָתָה, וְקַח מִשָּׁם אֶת הָאֵזוֹר אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לְטָמְנוֹ שָׁם" (ירמיהו, פרק יג). ירמיהו חזר אל אותו נקיק, חיפש את האזור – ומצא אותו "נִשְׁחָת, לֹא יִצְלַח לַכֹּל" (ירמיהו, פרק יג). האזור הרקוב, שהיה אמור להידבק במתני הנביא "כַּאֲשֶׁר יִדְבַּק הָאֵזוֹר אֶל מָתְנֵי אִישׁ" (ירמיהו, פרק יג), הפך לסמל לעם ישראל וליהודה, שהיו אמורים לדבוק בה' – "כֵּן הִדְבַּקְתִּי אֵלַי אֶת כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאֶת כָּל בֵּית יְהוּדָה" (ירמיהו, פרק יג) – ובמקום זאת נרקב ככלי שאין בו תועלת.

הנצרות כפי שכתב הנשר הגדול, באה לחזק לעולם את אמונת התנ"ך, ונזירים בתקופה הביזנטית צעדו לאורו של ירמיהו, והקימו מוקדי התבודדות לאורך נחל פרת שפועלים עד ימינו.

כך שכשטבלתי בעין מבוע לאחר שלוש שנות סגירה, ידעתי שאני טובל במים קדושים שבאמצעותם ירמיהו התנבא לבני ישראל.

אין באמור בכתבה משום המלצה לבצע את מסלול הטיול האמור. הדברים נכתבו כתיאור חוויה של הכותב, ואינם מהווים המלצה על בטיחות המסלול. כל המבקר במקום או מבצע את המסלול, עושה זאת על אחריותו הבלעדית.

כתמיד, נמליץ לגולשים היקרים לציית לשילוט בשטח מטעם הרשויות ולהקפיד על הוראות הבטיחות והוראות החוק. בכל יציאה לטבע מומלץ להתעדכן על מזג האוויר, ולהתייעץ עם הרשויות המוסמכות לכך. בשמורות הטבע חלה חובת תיאום מוקדם באתר רט"ג.

לבירורים אודות כניסה למים וכו':

• מוקד המידע של רשות הטבע והגנים 3639*
• תיאום טיולים מוקד טבע 02-6247955
• קו ליער 1-800-350-550