גל אנטישמיות חדש בימין האמריקני: ״אנחנו לא על המגרש״
כתבת חדשות 13 בארצות הברית, נריה קראוס, תיארה בשידור גל אנטישמיות חריף שמגיע הפעם דווקא מהימין האמריקני - מטקר קרלסון, דרך קנדס אוונס ועד ניק פואנטס.
קראוס הסבירה כי אם האנטישמיות מהשמאל הרדיקלי אחרי 7 באוקטובר הייתה צפויה, הרי שהעומק והעוצמה של האנטישמיות בימין כיום הם כבר ״אנטישמיות מהספרים העתיקים״: האשמת יהודים בעבדות, ״היהודים אשמים בהכל״ ותיאוריות קונספירציה מופרכות על ישראל והעולם היהודי. לדבריה, ככל שהמסרים קיצוניים יותר כך הצפיות, השיתופים והכסף גדלים.
לטאקר קרלסון, היא מזכירה, יש השפעה עצומה בארצות הברית, הרבה מעבר למה שמדמיינים בישראל. קנדס אוונס, ״הכוכבת העולה״ של הימין, מפיצה בפרקים שלה תיאוריות אנטישמיות מובהקות, זוכה למיליוני צפיות ותמיכה כלכלית ישירה מהקהל.
הבעיה, מדגישה קראוס, אינה רק הקיצונים עצמם אלא ההיעדר הכמעט מוחלט של ניתוק מהם מצד המיינסטרים הרפובליקני. טראמפ אינו מתנער מקרלסון, ואפילו אלון מאסק מחזק לעיתים תכנים עם מסרים אנטישמיים. בן שפירו, טד קרוז ועוד קומץ בודד ניצבים מולם, אבל רחוק מגינוי גורף.
מנקודת המבט שלה כשליחה באמריקה, קראוס מציבה אבחנה קשה: ״ישראל לא קיימת הסברתית בארצות הברית. אנחנו פשוט לא על המגרש״. בזמן שהאנטישמיות מתפשטת ברשתות בקנה מידה היסטורי, ישראל הרשמית כמעט לא נוכחת בשיח. לדבריה, המשימה הראשונה היא להכיר בכך שיש אירוע, להבין את התופעה לעומק, ורק אז לבנות תגובה שיטתית ולא לתת לשיח האנטישמי להתנהל בלי מענה.
הפלג הירושלמי מתפצל: מי באמת חוסם כבישים ומי מנהל אסטרטגיה
אחרי אמריקה, גוטהלף עבר לבלאגן הפנימי בעולם החרדי: ההפגנות האחרונות של הפלג הירושלמי בעקבות מעצרו של בן ישיבה. יהודה גליקמן, איש תקשורת ועורך ב״כיכר השבת״, ניסה לעשות סדר בסלט.
לדבריו, צריך להבדיל בין שני עולמות בתוך הפלג הירושלמי עצמו: מצד אחד ״הפלג הגדול״ - הנהגה מסודרת יותר, בראשות רבנים כמו הגאון רבי עזריאל אוירבך ורבני ישיבות נוספים, שמתכנסת, שוקלת מהלכים ומחליטה מתי, איך ועל מה יוצאים לרחוב. הם יודעים להשתמש במחאה ככלי, לא כאינסטינקט אוטומטי: לפעמים חוסמים, לפעמים מתמקדים ליד בית קצין מסוים, לפעמים מארגנים קבלות פנים לעצורים - אבל יש חשיבה.
מולם עומד ״הפלג הקיצוני״, שלדברי גליקמן עובד בצורה פשוטה: נעצר בחור ישיבה, לא משנה מי, מתי ולמה - יוצאים ישר לכביש, חוסמים צירים, שורפים צווי גיוס ולא ממש מתעניינים בהשלכות או באסטרטגיה. מבחינתם, עצם המעצר הוא הכרזת מלחמה על עולם התורה, והתגובה חייבת להיות מקסימלית.
לציבור הכללי, מסביר גליקמן, כל הדקויות האלה לא קיימות: ״מבחוץ רואים רק חרדים שחוסמים כביש״. התוצאה היא שכל הציבור החרדי משלם מחיר תדמיתי וכואב, לעיתים גם חילול ה׳, על מעשים של קבוצת מיעוט.
גוטהלף הקשה על נקודה אחת כואבת: מדוע התקשורת החרדית כמעט לא מגנה ישירות את אותם קיצוניים? מדוע לא נשמעת הכרזה ברורה ש״נמות ולא נתגייס״ איננה סיסמה שמייצגת את הכלל?
גליקמן השיב בכנות: גם מי שמתנער מהשיטה של הפלג הקיצוני, במעמקי הלב מבין את הכאב ואת המצוקה, ואולי גם נהנה - שלא במודע - מכך שמישהו ״עושה בשבילו את העבודה השחורה״ מול מקבלי ההחלטות. כל עוד אין מנהיגות שמסדירה את השיח ומבדילה באופן חד וברור בין המחנות, כל החרדים ימשיכו לשלם את המחיר.
מחירי הטיסות בדרך למטה: כך תיראה שנת 2026 בתעופה
לקינוח, ניסה גוטהלף לתת למאזינים קצת תקווה מעולם התיירות. שירלי כהן עורקבי, סמנכ״לית חברת ״אשת טורס״, ציירה תמונה זהירה אך מעודדת לקראת 2026.
לפני הקורונה, הזכירה, הטיסות הפכו כמעט למוצר מדף: מחירים נמוכים, לואוקוסט אגרסיבי ויעדים פתוחים בכל כיוון. הקורונה סגרה את השמים ברחבי העולם, והמלחמה בישראל חיסלה כמעט בן לילה את פעילותן של רוב החברות הזרות בנתב״ג. במקום כ־150 חברות תעופה שפעלו לפני המלחמה, כיום פועלות כ־70 בלבד.
למרות זאת, שירלי מעריכה שב־2026 נראה שוב פריחה: החברות הישראליות מילאו חלק מהחלל, רכשו מטוסים נוספים, פתחו יעדים חדשים, והחברות האמריקאיות כבר חוזרות בקצב מהיר יותר מהחברות מהמזרח הרחוק. כאשר היצע הטיסות גדל והתחרות מתחדשת, המחירים מתחילים לזוז כלפי מטה.
אלעל, היא מבהירה, לא תישאר מנותקת מהשוק: ככל שהתחרות תגבר, גם היא תידרש להתיישר עם המחירים. בטיסות למזרח הרחוק אלעל עדיין שחקנית דומיננטית, אבל חברות ישראליות נוספות כבר מתכוננות להיכנס לזירה עם מטוסים רחבי גוף וקווים לווייטנאם, תאילנד ועוד.
ומה עם טיסות לארצות הברית? גוטהלף שיתף שהצליח לטוס לפני המלחמה ב־450 דולר בטיסה לא ישירה, ושאל אם יש סיכוי שנחזור לשם. שירלי מצננת ציפיות: 450 דולר לארצות הברית נשמע היום כמו מחיר אירופאי חלומי, אבל היא כן צופה ירידה משמעותית ביחס לשנים האחרונות, במיוחד למי שמוכן לטוס עם קונקשן, לעצור לכמה שעות או אפילו להרוויח יעד נוסף בדרך.
גם תיירות הפנים בארץ צפויה להיות מושפעת. ככל שיוזלו הטיסות לחו״ל ויחזרו בהדרגה תיירים מחו״ל לישראל, לחץ השוק על בתי המלון המקומיים יגדל, וייתכן שנראה התאמת מחירים כאן בבית. הציבור הדתי והחרדי, שמטעמי כשרות ושבת בכל מקרה ימשיך לחפש חופשות בארץ, ימצא את עצמו בשוק גמיש יותר.
ולמי שמחפש חוויות אחרות, שירלי מצביעה על מגמה ברורה: קרוזים. לדבריה, הביקוש לקרוזים חוזר לעלות, והישראלים מגלים מחדש את היתרון שבחופשה שבה ״פורקים מזוודה פעם אחת״, מבקרים בכמה מדינות, נהנים מאוכל, בידור וים פתוח. פתרונות מאדרין מלאים עדיין מורכבים, אבל ברגע שהביקוש החרדי יגדל, גם הפתרונות יגיעו.
בסיום השידור, בין אנטישמיות בימין האמריקני, כאב פנימי במגזר החרדי והבטחות לעתיד זול יותר בנתב״ג, גוטהלף נפרד מהמאזינים עם תקווה כפולה: להמשיך את העלייה הרוחנית מחנוכה, ולהתחיל להוריד לאט לאט את הסופגניות מהבטן - אולי בדרך לקרוז הבא.
מפיק ועורך: נריה סעדיה
0 תגובות