במשך שנים ארוכות הוא העדיף להישאר מאחורי הקלעים. למשוך בחוטים, לייעץ, להקים מסגרות ולשנות מציאות הרחק מאור הזרקורים. אך כעת, אשר פרדי, מספר שתיים ברשימת המפלגה החדשה "הציבור החרדי", יוצא לאור. בריאיון עומק נדיר, בפודקאסט "כיכר FM" מבית "כיכר השבת", הוא מגולל את סיפור חייו, מנתח את המשבר העמוק ביחסי חרדים-צבא, ומציג חזון שעשוי לטלטל את המפה הפוליטית בישראל.
כאשר המראיין, אלי גוטהלף, פותח את השיחה ותוהה איך זה להפוך פתאום ל"איש מסקרן" שעומד בפרונט, פרדי מודה בגילוי לב: "אני מתרכז בעשייה ולא חושב על זה. בשנים האחרונות השתדלתי להיות מאחורי הקלעים, אני פחות אוהב את הפרונט ואת המצלמות. אבל במקום שאין איש – תהיה איש. הגענו להחלטה שצריך לעבור קדימה".
ההחלטה הזו לא התקבלה בחלל הריק. פרדי חושף כי היא לוותה בהתייעצות צמודה עם מורו ורבו, הגאון הרב דוד לייבל, שהעניק לו את ברכת הדרך, ועם משפחתו. "אשתי, שהיא אחות מיילדת, פחות באירוע של הפוליטיקה. יש לנו חמישה ילדים, ברוך השם, כשהגדול בן ה-19 התגייס לאחרונה לחטיבת 'חשמונאים', ועוד ילדים במוסדות שונים. זה עסק לנהל בית כשבעל עובד קשה בחוץ. רק להתאים לה את הרעיון הזה לא היה קל, אבל אנחנו ב'מאני טיים' ואני מקבל סיפוק עצום מהעשייה".
מ'בקהילה' ללשכת שר הביטחון: הצעיר שהקים את מדור שילוב חרדים בצה"ל
כדי להבין את המנוע שדוחף את אשר פרדי, צריך לחזור אחורה אל שורשיו. הוא גדל בבית של הורים בעלי תשובה (אב ממוצא ספרדי ואם מצרפת), וסיפורו האישי משלב עולמות שלעתים נראים מנוגדים במגזר החרדי. לאחר שלמד בישיבת 'מיר', החל את דרכו ככתב בעיתון "בקהילה", ומשם התקדם לתפקיד עוזר פרלמנטרי של ח"כ יעקב מרגי מש"ס, אדם שפרדי מעריך עד היום כ"איש מדהים ומיוחד, היחיד אולי שהביא הישגים אמיתיים בקדנציה האחרונה".
אבל נקודת המפנה הדרמטית בקריירה שלו התרחשה אי שם בסוף שנת 2006. "הגיעה אליי הצעה מאחד היועצים של שר הביטחון דאז. צה"ל החליט שהוא רוצה לפתוח מדור לשילוב חרדים, מעבר למה שעשה האגף הביטחוני-חברתי. הייתי צעיר, בן 21 או 22, בשיא הפריחה הפוליטית שלי וכמעט סיימתי לימודי משפטים בקריה האקדמית אונו. אבל החלטתי לעצור הכל ולהקים את מדור שילוב חרדים הראשון בפיקוד מרכז".
כאשר גוטהלף שואל על רמת ההתנגדות באותם ימים לעומת ימינו, פרדי מספק הצצה היסטורית מרתקת לחדרו של אחד מגדולי הדור. "תמיד הייתה התנגדות, אבל אז מרן הרב שטיינמן תמך במהלך. נכנסתי אליו יחד עם ראש אכ"א, הצגנו לו את הנתונים של נצח יהודה ואת הרצון להציל את הנוער הנושר. הרב אמר בקולו שמי שלא לומד ומי שמסתובב ברחוב – אין לו פריבילגיה להישאר ברחוב והוא צריך להתגייס. הוא היה מנהיג עצום ואמיץ. בעקבות ההצהרה הפומבית שלו, הרבה מהרשויות המקומיות ואנשי קידום נוער שיתפו איתנו פעולה".
היום, לעומת זאת, התמונה שונה. פרדי מצביע על הקצנה דו-צדדית. "יש פה סוג של הקצנה. כשהצד האחד מקצין, הצד השני מקצין יותר. אבל בסופו של דבר, צה"ל, התקשורת ופוליטיקאים מסוימים הרוויחו ביושר את ההתנגדות הזו היום. מעצרים של תלמידי ישיבות זה דבר הזוי שאסור שייעשה. זה פוגע ביחסים בין הצבא למגזר".
פרדי חושף כי המנגנון הראשוני שצה"ל ניסה ליישם נועד להיות כירורגי: לשלוח צווים רק למי שיש לו תלוש שכר ולמי שרשום בישיבות נוער נושר אך בפועל אינו לומד. "בחור שיושב ולומד תורה – צריך לשבת ללמוד תורה. אבל יש עשרות אלפים שלא. בואו נתחיל איתם", הוא קובע נחרצות, וחושף כי הזרמים הקיצוניים (הפלג הירושלמי. א"ג) הם אלו שגוררים את כל הציבור למחוזות של חילול השם וחוסר שיתוף פעולה. "היה אפשר לחוקק את חוק יולי אדלשטיין. כל הח"כים החרדים היו חתומים עליו, גם הרב משה הלל הירש והרב דב לנדו הסכימו לחוק. ולצערי, הגיעו גורמים קיצוניים וחסמו את המהלך מתוך פחד של העסקנים".
המהפכה של פתח תקווה: "הציעו לי צ'ק פתוח כדי שנעצור"
השיחה באולפן "כיכר FM" עולה שלב כאשר גוטהלף מבקש להבין מה הייתה נקודת השבר שגרמה לפרדי לצאת למלחמה גלויה נגד הממסד המפלגתי החרדי. התשובה מחזירה אותם אל העיר פתח תקווה.
"ברחתי מבני ברק מתוך מחשבה שבפתח תקווה יש יותר ליברליזם והכלה. הגעתי לעיר גרועה בהרבה מבחינת שליטה עסקנית ופוליטית מוחלטת", משחזר פרדי. יחד עם קבוצת בוגרי ישיבות, בהם נפתלי פרנקל, הם התחילו להתגבש כקהילה סביב שיעור תורה. אך כשרצו למסד את הקהילה, הם נתקלו בקיר בטון. "העסקנים אמרו לנו מפורשות בתוך החדר: 'לא יקרה כזה דבר, אנחנו נילחם בכם'. הם אמרו לנו משפט שלא אשכח: 'עד היום הייתם ספסלים אחוריים בכל בתי הכנסת בעיר... אחוז או שניים במקומות שונים זה בסדר. אבל כשמאה אחוז חושבים יחד במקום אחד – זה מסוכן'".
ההתנגדות הזו, שכללה מלחמות על מבנים ושימושים חורגים, רק ליכדה אותם יותר. הם הקימו את קהילת "בית אבא" ובהמשך מוסדות חינוך מזרם הממ"ח (ממלכתי-חרדי) ששברו את המונופול, בגיבויו המלא של ראש העיר רמי גרינברג ("הוא רואה רק את התושבים, לא מעניין אותו עסקונה").
כאשר גוטהלף שואל האם ניסו לשחד אותו, פרדי מטיל פצצה: "אמרו לי 'תרשום צ'ק פתוח, כמה אתה רוצה בשביל לבוא לצד שלנו?'. השקיעו מאות אלפי שקלים, שכרו יחצ"נים ואסטרטגים כדי להילחם בנו". אך רגעי השפל הגדולים ביותר, לדבריו, נגעו לילדים. "לא קיבלו את הילדים שלנו למוסדות. שזרקו אותנו לקצוות העיר. מה שעשו זה פשוט גזענות: לקחו את ילדי קהילת 'בית אבא' ועשו להם כיתות נפרדות. יש גזענות בין ספרדים לאשכנזים? יש גם גזענות בין חרדים עובדים ללא עובדים. הלכנו לבתי משפט – וניצחנו".
המוסדות שהוקמו שוברים היום שיאים. פרדי מספר בגאווה כיצד מנהל ספרדי מונה לנהל בית ספר ממ"ח למרות מחאות גזעניות ("אמרתי להם: אם מפריע לכם שהסבא שלו נולד במרוקו, תישארו בחיידרים"), וכיצד תלמידי הממ"ח בפתח תקווה זכו לאחרונה במקום הראשון בתחרות טכנולוגיה ארצית, כשהם גוברים על בתי ספר חילוניים ודתיים כאחד.
הסיפור המטלטל מאחורי 'אחוות תורה' והרב דוד לייבל
אי אפשר לדבר על מפלגת "הציבור החרדי" בלי להתייחס למורו ורבו של פרדי, הרב דוד לייבל. גוטהלף תוהה מדוע הרב אינו מופיע בחזית הקמפיין, ופרדי משיב בכנות: "הרב לייבל הוא תלמיד חכם שכל כולו תורה... הוא אמר לי שהמהלך חשוב והוא סומך עליי, הלוואי והיה תומך בפומבי. אבל אני מבין למה הוא מתרחק מפוליטיקה".
פרדי חולק סיפור מרגש שממחיש את משנתו של הרב. "יום אחד ניגש אל הרב לייבל אברך שאמר לו: 'קשה לי, המשכנתא כבדה, אני רוצה לצאת לעבוד'. האברך חשש, כי הרב לייבל הוא תלמיד של הרב שך, אדם ש'לא אוכל באף מקום'. להפתעתו, הרב אמר לו: 'בוודאי! אם אתה לא מסוגל לשבת ללמוד וזה מפריע לך – לך תעבוד ותפרנס בכבוד. זה שולחן ערוך, זה רמב"ם. אבל תבטיח לי שתקבע עתים לתורה לפחות שעתיים ביום'".
אלא שאחרי שנתיים, כשהרב שאל את אותו אברך היכן הוא לומד, האברך פרץ בבכי. "הוא ניסה להתקבל לכולל ערב מקומי, אך סירבו. לא נתנו לו עליות לתורה, הוא היה 'מוקצה' כי הוא עובד. הוא אפילו שקל לעזוב את העיר". התגובה של הרב לייבל הייתה מיידית והיסטורית: "הרב אמר לו: 'אני פותח לך כולל ערב. תביא עוד אדם אחד, אני משלם על הכל, על מגיד השיעור והכיבוד, מכספי האישי'". כך, חושף פרדי, נולדה רשת "אחוות תורה", המונה כיום קהילות רבות ברחבי הארץ.
על העמידה האיתנה הזו, משלם הרב לייבל מחיר יקר. "מה שעשו לרב לייבל זה נורא", זועם פרדי באולפן. "טיפסו לו לבית, חתכו לו את ארבעת הגלגלים ברכב שוב ושוב. עבריינים של הפלג. איך אפשר להשחית רכוש? זו התורה שלכם?".
פוליטיקה, שורפים קולות ופזילה למשרד החינוך
חלקו האחרון של הריאיון ב"כיכר FM" מוקדש לאלקטורט של המפלגה החדשה ולשאלת שריפת הקולות. גוטהלף, מתוך ניתוח פוליטי חד, מעמת את פרדי עם העובדה שהסקרים מחמיאים (אזור ה-2.5 מנדטים) אך לא חוצים את אחוז החסימה בביטחה.
"אנחנו רואים סחף אדיר בשטח", משיב פרדי בביטחון מלא. "יש אלפים בציבור האמריקאי, יש ציבור מיינסטרים אדיר, אברכים שבאים אלינו בדוכנים ואומרים: 'די, שבענו, אנחנו רוצים שינוי'. הבעיה היחידה היא אנשים שאומרים 'אנחנו תומכים בכם אבל לא רוצים לשרוף קול'. אם אותם אנשים ישנו דיסקט בראש ויבינו שהצבעת מחאה היא קריטית – אנחנו לא נביא ארבעה מנדטים, אנחנו נביא שישה מנדטים!".
הוא מתייחס בביטול לאמירתו של ח"כ יצחק פינדרוס, שאמר כי מי שרוצה אנגלית שיצביע למפלגת העבודה. "בשונה מהם, שרוצים לייצג רק את הגרעין שחושב כמותם מקצה לקצה, אנחנו רוצים לייצג את כלל המגזר החרדי. אנחנו לא נסגור חיידרים, אבל ניתן זכות בחירה. למה שתלמיד שרוצה ללמוד בישיבה תיכונית ישלם 6,000 שקל בחודש, בעוד בציונות הדתית משלמים אלף שקל? כי העסקנים החרדים חסמו את זה".
גוטהלף מאתגר את פרדי עם תרחיש חלומי: המפלגה הפכה להפתעת הבחירות, לשון המאזניים של הקמת הממשלה. איזה תיק הוא דורש? פרדי לא ממצמץ: "שר החינוך. וואלה, שר החינוך. אני רוצה לעשות בכל הארץ את מה שעשינו בפתח תקווה. ולא רק לחרדים – אני רוצה לראות את ילדי הפריפריה, בבאר שבע ובדימונה, מגיעים ליחידות הסייבר ולהייטק, ולא משתכרים שכר זעום". הוא גם אינו שולל ישיבה בממשלת אחדות רחבה: "בלי הקצוות, בלי יאיר גולן ובלי ערבים, אבל נחתור לממשלת אחדות. אי אפשר שכל ממשלה תייצג רק חצי מהעם".
לקראת סיום השיחה המרתקת, הנושא הופך אישי. בנו של פרדי, כאמור, נמצא כעת בשירות קרבי עמוק בתוך סערת המלחמה. לשאלתו של גוטהלף כיצד זה מרגיש לשלוח בן לקרבי, פרדי עונה באמונה יוקדת: "זו הבחירה שלו, הוא בחר בחשמונאים ואני גאה בו. גם כשילד הולך לבית ספר ברגל עלול לקרות לו משהו. הקב"ה מחליט מי בקיצו ומי לא. אנחנו צריכים לעשות את הטוב ביותר למען עם ישראל, ואם הוא בחר להיות קרבי – אני אתמוך, אסייע ואדחף".
ולגבי איומים על חייו שלו בעקבות הדרך שבחר? פרדי מחייך בביטול: "מכירים אותי בשכונה ויודעים שזה לא עובד עליי. היו איומים, פנצ'רו לי גלגלים, היו שיחות מאיימות – אבל זה רק נותן לי אדרנלין. אני מזמין כל אחד מהם לכוס קפה. אין לי שום פחד, וזו בדיוק הסיבה שאני יושב היום על הכיסא הזה".