״האפיפיור האחרון דובר הספרדית נתן לי גישה למקומות שאנשים בדרך כלל לא מגיעים אליהם. חיפשנו את כלי המקדש, בדקנו מסורות עתיקות, והחיפוש עדיין לא נגמר״.
לא בכל יום פותח רב מוכר את סיפור חייו במשפט שנשמע כאילו נלקח מספר מתח היסטורי. אבל ככל שהתקדמה השיחה של הרב מנחם בורשטין עם אלי גוטהלף ב״כיכר FM״, התברר שמבחינתו, המעבר בין מעבדות פוריות, בתי חולים, בתי מדרש, הוותיקן והר הבית הוא כמעט טבעי.
מי שמוכר לציבור בעיקר כראש מכון פוע"ה וכאחד האנשים המזוהים ביותר עם תחום הפוריות בעולם היהודי, הציג בראיון תמונה רחבה בהרבה. תמונה של חיים שנעו תמיד בין שני קטבים: פתרון בעיות מעשיות של אנשים בודדים, לצד עיסוק מתמשך ברעיונות גדולים של גאולה, מקדש ועתידו של העם היהודי.
״אבא שלי אמר: תעשה את מה שאבות אבותינו לא זכו לעשות״
כשבורשטין מנסה להסביר מאיפה הכול התחיל, הוא לא מדבר על לימודים אקדמיים, קריירה או תוכנית חיים מסודרת.
הוא חוזר לבית.
אביו, לדבריו, היה תלמיד ישיבת מיר שניצל מהשואה, עבר דרך שנחאי ולאחר מכן הגיע לאורוגוואי, שם עסק בבניית חיי תורה בקהילה היהודית המקומית.
״גדלנו על המשגיחים של מיר, על רבי ירוחם ועל רבי יחזקאל לוינשטיין. זה היה האוויר שנשמנו בבית״, סיפר.
אבל לצד עולם התורה, היה גם מסר נוסף.
״כשגדלתי, אבא שלי אמר לי: עכשיו אתה צריך לעשות את כל מה שאבות אבותינו לא זכו לעשות. הם לא זכו לעסוק ברפואה והלכה כמו היום. הם לא זכו לעסוק במצוות התלויות בארץ כמו שאנחנו זוכים. הם לא זכו לעסוק בענייני המקדש כפי שאפשר היום. אתה צריך להמשיך משם״.
בורשטין מתאר את המשפט הזה כמעט כקו מנחה לחייו.
במבט לאחור, הוא מזהה בו את נקודת ההתחלה של כל התחומים שבהם בחר לעסוק בהמשך.
המשפחה שעלתה מדרום אמריקה בגלל נדר
אחד הסיפורים המפתיעים ביותר בראיון היה סיפור העלייה של משפחתו לישראל.
אביו, כך סיפר, הקים ישיבה באורוגוואי וזכה למעמד משמעותי בקהילה. אלא שבשלב מסוים קיבל החלטה לא פשוטה.
״הוא נדר שבר המצווה של אחי הגדול תהיה גם מסיבת הפרידה מאורוגוואי״.
לדבריו, היו מי שכעסו על ההחלטה.
״אמרו לו שחסרים רבנים שם. שהוא צריך להישאר. אבל הוא ענה להם: אי אפשר לדבר כל היום על ארץ ישראל ולהישאר בגלות״.
המשפחה עלתה ארצה והתיישבה תחילה במרכז שפירא ולאחר מכן בחדרה, שם הקים האב מוסדות תורה חדשים.
זה היה בית שבו ציונות ואמונה לא היו סיסמאות אלא דרך חיים.
בורשטין סיפר גם על סבו, שפעל בפולין לפני השואה וסייע ליהודים לקבל אישורי עלייה באמצעות הכשרה מקצועית.
״הוא היה מלמד אנשים מקצועות ידניים ונותן להם תעודות. בזכות זה אנשים קיבלו סרטיפיקטים ועלו לארץ. הרבה מאוד אנשים הגיעו לכאן בזכותו״.
מהרב מרדכי אליהו אל כל גדולי ישראל
אחת הדמויות המרכזיות בראיון הייתה הרב מרדכי אליהו.
בורשטין מתאר אותו כאדם ששינה את מסלול חייו.
הקשר ביניהם החל דרך סיוע לרב הראשי דאז בענייני רפואה והלכה, אך התפתח הרבה מעבר לכך.
״הרב אליהו היה מפגיש אותי עם גדולי ישראל מכל הזרמים״.
לדבריו, במשך שנים ארוכות נחשף כך לעולמות שבדרך כלל אינם נפגשים.
חרדים, ציונים דתיים, חסידים, ספרדים וליטאים.
״הבנתי שהתפקיד שלי הוא לאחד. אם זוג מגיע עם שאלה, לא מעניין אותי מאיזה ציבור הוא. אני צריך למצוא לו פתרון לפי הרב שלו ולפי הדרך שלו״.
התפיסה הזאת, לדבריו, היא גם הסיבה לכך שמכון פוע"ה פועל מול פוסקים מכל קצות הקשת.
״אנחנו לא אומרים לאדם את מי לשאול. אנחנו שואלים אותו על מי הוא סומך, ואז הולכים להביא את התשובה מתוך העולם שלו״.
חיפוש כלי המקדש: בין הרב גץ לוותיקן
בשלב הזה של הראיון השיחה קיבלה תפנית בלתי צפויה.
בורשטין החל לספר על עשרות שנים של עיסוק במקדש.
לא רק בלימוד.
בחיפוש ממשי.
הוא סיפר על מחקרים שערך סביב סממני הקטורת, על ניסיונות לאתר את התכלת המקורית, על גידול פרות אדומות ועל שיתופי פעולה עם חוקרים ואנשי מקצוע.
אבל בעיקר על הניסיונות לאתר שרידים וכלים הקשורים לבית המקדש.
לדבריו, הרב יהודה גץ, רב הכותל המערבי לשעבר, השקיע שנים ארוכות בניסיון להגיע לאזורים מסוימים הסמוכים להר הבית.
״עבדנו הרבה מאוד. היו חפירות. היו ניסיונות. היו גם אכזבות״.
הוא סיפר כי באחד השלבים חשב להפסיק.
״אמרתי לרב מרדכי אליהו שאני מתייאש. הוא גער בי. הוא אמר: מה זאת אומרת? אתה חייב להמשיך לחפש״.
לצד הפעילות בארץ, תיאר גם קשרים שנוצרו לאורך השנים עם גורמים בכירים בעולם הנוצרי.
״האפיפיור האחרון דובר הספרדית היה פתוח מאוד לשיח. דרך קשרים שנוצרו הצלחנו להגיע למקומות שלא תמיד פתוחים בפני אנשים מבחוץ״.
האם הוא מאמין שכלי המקדש אכן קיימים במקום כלשהו?
לפי דבריו, השאלה עצמה פחות חשובה מהחיפוש.
״גם אם לא נמצא אותם מחר בבוקר, עצם העובדה שיהודים במשך אלפיים שנה המשיכו לחפש אותם, זה הסיפור הגדול״.
פרות אדומות, עוברים מסקנדינביה וטיסות מיוחדות
מעטים הנושאים שמציתים את הדמיון היהודי כמו פרה אדומה, ובורשטין סיפר על מעורבות ישירה בתחום.
לדבריו, לפני שנים נוצר קשר עם מגדלים בסקנדינביה שטענו כי בידיהם זנים בעלי פוטנציאל מתאים.
הפתרון היה יצירתי.
עוברים הובאו לישראל והושתלו בפרות מקומיות.
״נולדו כאן פרות אדומות״, סיפר.
בהמשך הגיעו גם פרות מארצות הברית בטיסות מיוחדות.
הפרויקט, לדבריו, נועד לבחון את האפשרות להיערך ליום שבו התנאים ההלכתיים יאפשרו שימוש בפרה אדומה.
הסיפור שמאחורי 104 אלף ילדים
למרות כל הסיפורים על המקדש, נראה שהרגע החזק ביותר בראיון הגיע דווקא כאשר השיחה חזרה לעשייה המזוהה ביותר עם בורשטין.
פוריות.
כשנשאל כמה ילדים נולדו בעקבות פעילות מכון פוע"ה, הוא השיב מיד.
״104 אלף״.
אבל אז הוסיף הסתייגות.
״אלה רק הילדים שרשומים אצלנו״.
לדבריו, המספר האמיתי גבוה בהרבה.
יש זוגות שקיבלו פתרון הלכתי פשוט.
יש אחרים שקיבלו הכוונה רפואית.
יש מי שנזקקו לליווי ארוך של שנים.
״יש המון אנשים שלא מופיעים בשום רשימה, אבל החיים שלהם השתנו בגלל עצה אחת שקיבלו״.
למה הוא מסרב לקחת כסף?
לקראת סוף הראיון שאל אותו גוטהלף שאלה פשוטה.
איך אדם מצליח להחזיק עשרות שנים של פעילות אינטנסיבית כל כך?
בורשטין לא דיבר על מוטיבציה.
לא על חזון.
לא על הצלחות.
במקום זאת הוא חזר שוב לאמו.
״אמא שלי אמרה לי: אתה צריך לעשות חסד כל היום. אבל אסור לך לספר שאתה עושה חסד״.
לדבריו, זו הסיבה שבמשך שנים התנגד להפיכת השירותים של המכון למודל עסקי.
״אמרו לי שאפשר להכניס מיליונים. אבל אם אני אגבה כסף, יהיו אנשים שלא יפנו. אפילו אם זה רק שני אחוזים, אני לא מוכן לזה״.
בנקודה הזאת קשה היה להתעלם מהניגוד שעלה לאורך כל הריאיון.
מצד אחד אדם שמספר על פגישות עם אפיפיורים, מופתים, אדמו"רים, רבנים ראשיים ומנהיגים בינלאומיים.
מצד שני אדם שהרעיון שמניע אותו עדיין פשוט מאוד: לעזור לעוד זוג, לעוד משפחה ולעוד אדם שנמצא במצוקה.
השאלה שנותרת היא האם הסיפור האמיתי של הרב מנחם בורשטין הוא בכלל לא החיפוש אחר כלי המקדש, אלא הניסיון המתמשך למצוא דרך לחבר בין עולמות שברוב הזמן נראים בלתי ניתנים לחיבור.
מגיש: אלי גוטהלף
עורף ומפיק: נריה סעדיה
0 תגובות