כיכר FM
מפגשים אקראיים מסתירים לעיתים את התוכניות הגדולות של ההשגחה הפרטית. כך בדיוק הרגיש אלי גוטהלף כשפגש במסדרונות האולפן את מרים דיקשטיין. היא הגיעה להתראיין בכלל לתוכנית אחרת, אך השם "דיקשטיין" זרק אותו באחת לחודשיה הראשונים של מלחמת 'חרבות ברזל', אל אחד הסיפורים המרגשים והאישיים שחווה במסגרת החמ"ל של 'כיכר השבת'.
סג"מ עברי דיקשטיין הי"ד, מפקד מחלקה בגדוד 51 של חטיבת גולני, נפל בקרב בדרום לבנון. אך הרבה לפני שנפל, הוא היה מפקד שראה את חייליו בעין טובה, כזו שחוצה מגזרים. כעת, בערב יום הזיכרון, אלי גוטהלף התיישב עם אלמנתו, מרים, לשיחה על אמונה, על נצח ישראל, ועל החיים שממשיכים לפעום גם מתוך השכול.
מבצע "טלפונים כשרים" בדרך לעזה
החיבור של גוטהלף עם עברי החל בשיחת טלפון יוצאת דופן. "עברי פנה אליי בתחילת המלחמה, רגע לפני שהם נכנסים לתמרן בעזה", שחזרתי בפני מרים באולפן. "הוא חיפש טלפונים כשרים לחיילים שלו. טלפונים 'טיפשים', פלסטיק פשוט שלא ניתן לאתר, כדי שהלוחמים הנשואים יוכלו לשמור על קשר עם הנשים והבית בלי לסכן את הכוח".
מרים מחייכת מבעד לכאב. "וואו, אני זוכרת את זה. עברי עבד על זה קשה. היה לו ממש חשוב שהלוחמים שלו ייכנסו עם הטלפונים האלה. הוא ידע שחייל שאשתו מתפללת עליו ויודעת שהוא בסדר, זה חייל שהעורף שלו חזק, והוא לוחם בראש שקט. נסענו להביא להם את המכשירים באישון לילה, רגע לפני שנכנסו".
אותו מבצע לילי, שדרש גיוס תרומות מחו"ל באישון לילה, הוביל גם למפגש פנים מול פנים. "נסענו לעשות להם על האש באחת ההפוגות שלהם", נזכר אלי בשידור. "שם פגשתי את עברי לראשונה. ראיתי ילד בן 21, אבל גבר שבגברים. כריזמה שקטה, בלי טיפת מניירות. עמדתי בצד וראיתי איך הוא דואג קודם כל שלכל חייל יש אוכל, ורק אז ניגש לשבת איתך."
קרב הגבורה בדרום לבנון
עברי גדל ביישוב עלי, למד בישיבת 'שבי חברון', והתגייס לגולני. מתוך בית שחי את הנתינה לעם ישראל (אביו, אלוף משנה בקבע; אמו, אחות בבית חולים), הוא ינק את תחושת השליחות.
בספטמבר האחרון, במסגרת התמרון הקרקעי בלבנון, עברי נכנס שוב ושוב עם חייליו. "בכניסה האחרונה שלהם, בכפר טיר חרפא, הם נכנסו לטהר מבנה", מספרת מרים. "הם טיהרו חדר ראשון, חדר שני. בחדר השלישי, עברי הבין שיש סכנה. הוא אמר לנגביסט שלו (חייל עם כוח אש מסיבי) ללכת אחורה, ונכנס ראשון. מאחורי ארון גדול הסתתרה חוליה של חמישה מחבלים. עברי נהרג במקום".
איך מקבלים את הבשורה הנוראה מכל? "לא קיבלתי דפיקות בדלת", היא משתפת. "הייתי בבסיס שבו שירתתי, התכוונתי לסגור שבת. המפקד קרא לי למשרד והודיע לי. ברגע אחד הקרקע נשמטת. הכל נעלם. אבל גם ברגעים האלה, מה שהחזיק אותי זו ההבנה שיש בורא לעולם, והשייכות לנצח ישראל. אנחנו לא סתם כאן, אנחנו חלק משרשרת ומסיפור גדול יותר. פתאום, בבהירות מופלאה, את מבינה שאת של הכלל. אני כבר לא רק מרים, ועברי הוא לא רק עברי".
הזר שהמתין בצומת: "תרימי את הראש"
אחד הרגעים המצמררים בראיון חושף סיפור שנשמע כאילו נלקח מספר. עברי נהג לשלוח למרים פרחים בכל שבת שבה סגרה בבסיס או שהוא היה בתמרון. הוא נהרג ביום חמישי, והלוויה נערכה ביום שישי בבוקר.
"אחרי הלוויה, קצינות הנפגעים ניגשו אליי ואמרו שמגיע אליי משלוח לחפ"ק", מספרת מרים. "ביקשתי שישלחו אותו לכיוון אלי, היינו בדרך הביתה. בצומת עופרה, עולה לאוטובוס הרב אוהד טהרלב (אב שכול ששכל גם הוא את בנו אל-חי הי"ד), ומגיש לי זר עם שוקולד ופתק.
"אני חוזרת מהלוויה של בעלי, ומקבלת ממנו פרחים. זה הרגיש כמו חיבוק מעברי שאומר 'אני עדיין כאן'. בפתק הוא כתב: 'אשתי היקרה, כותב לך שוב מהצפון הרחוק, מקווה בפעם האחרונה. אני כאן שמח ועושה משהו משמעותי עבור העם שלנו. אני בסדר, לא לדאוג לי. תהני מהשוקולד ותתפנקי מיופיו של הזר'".
הפרחים האלה, ששומרו באפוקסי, עומדים היום מעל הש"ס של עברי בסלון ביתה של מרים.
לעצור, לזכור, להתאחד: המסר לציבור החרדי
לקראת סוף הראיון, עבר השיח אל המקום המחבר ביותר, דווקא בערב יום הזיכרון. למרים היה חשוב להגיע לאולפן 'כיכר השבת' מסיבה ברורה: "יש פה הזדמנות לחצות קהלים שאנחנו לא דורכים בהם בדרך כלל. להכיר צדדים אחרים בעם. הסיפור של עברי הוא לא רק שלי, הוא סיפור כללי של הדור שקם ונלחם בשמחת תורה".
אלי ניצל את הבמה כדי לפנות למאזינים והקוראים שלנו: יום הזיכרון אינו איום על החרדיות שלנו. לעצור, להגיד פרק תהילים או קדיש לעילוי נשמת מי שהקריבו את חייהם למעננו – זו חובה מוסרית. כפי שענה פעם הגאון ר' שלמה זלמן אוירבך זצ"ל למי שביקש לנסוע לקברי צדיקים: "למה לנסוע רחוק? לך להר הרצל, קבורים שם מספיק צדיקים שאפשר להתפלל על קברם".
"אם יש משהו אחד שהלוואי ומישהו ייקח מהשיחה הזאת", מסכמת מרים בעוצמה, "זה שזה ייגע בו בקצת. אנחנו לא באים לחנך, אבל יש פה דור של תקומה שאנחנו זוכים לקחת בו חלק. הלוואי שכל אחד ייקח משהו קטן וירגיש שבזה הוא עושה את העולם ואת העם שלנו לטובים יותר".
את סיפור חייהם המשותף, האהבה, השליחות והאמונה, איגדה מרים בספר החדש "עברי אהובי" (הוצאת ידיעות ספרים), ספר שלא מדבר על המוות – אלא על החיים העוצמתיים שעברי השאיר אחריו.
0 תגובות