כיכר FM
עולם התורה החרדי, לפחות עבור מי שגדל בתוכו, נתפס הרבה פעמים כ"החיים עצמם" – המרכז שסביבו סובב הכל מבוקר עד ליל. לעומת זאת, במבט מבחוץ, עולם התורה הדתי-לאומי נראה לעיתים כערך אחד מתוך סל של ערכים, לצד שירות צבאי משמעותי, התיישבות ואקדמיה. האם זה אכן כך? והאם הריבוי הערכי הזה גובה מחיר מעולם התורה הציוני?
כדי לעשות סדר ולצלול לעומקם של ההבדלים, התארח באולפן אצל אלי גוטהלף, הרב יצחק נריה, ראש הישיבה הגבוהה וההסדר "תורה בציון", מייסד ארגון השליחים "תורה מציון" ויו"ר קרן "אחד לאחד". בשיחה פתוחה וכנה הוא מספק הצצה נדירה לתפר שבין העולמות, משתף בחוויותיו האישיות מישיבות חרדיות, ומסביר למה החליט לחולל מהפכה שקטה בעולם האברכים של הציונות הדתית.
ההלם התרבותי ב"עטרס": בין סטנדר לעניבות
הרב נריה, למרות היותו בשר מבשרה של הציונות הדתית ודור המשך לאצולת רבנים סרוגה, מחזיק ברזומה אישי מפתיע. כנער, הוא בחר לעזוב את הישיבה התיכונית ולעבור לישיבת "עטרת ישראל" ("עטרס") הליטאית, שהייתה אז בתפארתה בשכונת בית וגן בירושלים.
"זה היה צעד שטלטל את כולם", הוא נזכר. "החברים היו בטוחים שהשתגעתי, ואבא שלי היה סקפטי. השוק הראשון שלי היה כשגיליתי שצריך כובע וחליפה כדי ללמוד תורה. לא הבנתי למה החיצוניות הזו נדרשת. לאט לאט, התחילו ספקות. יש הבדל בין עולם תורה ציוני שבא מאוד מבפנים, לעולם תורה חרדי שיש בו הרבה פעמים מחויבות לחברה ולאיך שאתה נראה".
למרות שעזב וחזר לישיבה התיכונית בנחלים, הרב נריה מוקיר תודה על התקופה: "ראיתי שם דברים מדהימים. ההתקבצות סביב הסטנדר של ר' ברוך מרדכי אזרחי זצ"ל, הפלפול, המאור פנים של המשגיח הרב וולקין זצ"ל. אבל בסוף, הסגנון החיצוני והשיח סביב כסף בחלק מהמעגלים, פחות דיברו אליי כנער דתי-לאומי".
הנוסחה הסרוגה: ליטאיות, חסידות וספרדיות
כשהוא מתבקש להגדיר מהו בעצם "עולם תורה ציוני-דתי", הרב נריה מציג נוסחה מרתקת. לדבריו, בתי המדרש הארץ-ישראלים המובילים משלבים בתוכם שלושה יסודות מהעולם היהודי:
- הראש הליטאי: עמקות, למדנות ורצינות בלימוד, לא פחות מישיבות ליטאיות מובהקות.
- ההערכה הספרדית: כבוד אמיתי לתלמידי חכמים ונטרול הציניות ("ציניות הורסת כל חלקה טובה", הוא מדגיש).
- ההתלהבות החסידית: לימוד מתוך פנימיות וחיבור נפשי עמוק, כשספרי חסידות ממלאים את מדפי בית המדרש.
"יחד עם כל הדברים האלה", מוסיף הרב נריה, "זהו בית מדרש שמבין שהוא מחובר לכלל ישראל. זה הבדל עצום. אנחנו מחונכים שעם ישראל קודם לפרט, ושאנחנו נמצאים בתקופה היסטורית של גאולה ובניין הארץ שדורשת התגייסות".
המחיר של "כלל ישראל" והמהפכה של קרן "אחד לאחד"
אך לאידיאולוגיה של תרומה לכלל יש גם מחיר. הרב נריה מודה ביושר כי ריבוי הערכים גרם לעיתים לעמעום ההתמסרות הטוטאלית לתורה. "בגלל שאנחנו מחנכים חבר'ה לתת בצבא ובהתיישבות, עולם התורה התפספס קצת. לא יכול להיות שאברך מסיים ש"ס או מבחני דיינות והקהילה עוברת לסדר היום, אבל כשמישהו מסיים קורס קצינים עושים לו קידוש".
מתוך ההבנה הזו, הקים הרב נריה לפני כעשור את קרן "אחד לאחד". המטרה: לטפח ולתמוך כלכלית באברכים מצטיינים בציונות הדתית, כדי שיוכלו לשבת וללמוד תורה בשקט נפשי לאורך שנים, מבלי לקרוס תחת הנטל הכלכלי של גידול משפחה תוך כדי שירות מילואים.
"כשיצאתי לדרך כעסו עליי, אמרו שאני 'שתול חרדי'. אבל היום מבינים שזה צורך קיומי. אם לא נצמיח פה תלמידי חכמים וגדולי דור משלנו שינחו את הדרך בעוד 50 שנה, על מה נישען? אנחנו רואים היום יותר ויותר הורים ובנות למגזר שמבינים את הערך של 'בית של תורה' ומוכנים להתמסר לזה, גם כשזה אומר שהבעל הוא גם אברך וגם לוחם במילואים בלבנון".
מסר לציבור החרדי: "תנו כבוד לתורה"
בסיום הריאיון, הרב נריה מבקש לנפץ סטיגמות ולהעביר מסר ישיר למאזין החרדי: "תדעו לכם שהחבר'ה שלנו הם יראי שמיים ברמה שאתם לא מדמיינים. הם לא 'לייטים'. הם עובדים את השם בטהרה, לומדים הלכות שמירת הלשון, ומקפידים על קלה כבחמורה".
"אני יודע להעריך את גדולי הדור החרדים ועד כמה אנחנו רחוקים מהם", הוא מסכם, "אבל צומחים פה חבר'ה צעירים שיהיו גדולים באמת. בבקשה, תנו כבוד לתורה - גם של מישהו שלא בדיוק נראה כמוכם ומתלבש כמוכם. זה יקרב את הלבבות ויקרב את הגאולה".
0 תגובות