בית משפט השלום בקריית גת דחה במלואה תביעה חריגה של בני זוג, שביקשו לחייב את שכניהם להסיר מתקן לקשירת אופניים, שני זוגות אופניים ומצלמת אבטחה שהוצבו בשטח המשותף בבניין. השופטת ענת חולתא קבעה כי השימוש במתקן הוא סביר וצפוי, ופסקה כי התובעים ישיבו לנתבעים הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 17,000 שקלים.
התובעים, המתגוררים בדירת גן, טענו כי מתקן האופניים יוצר לכלוך, פוגע באסתטיקה, חוסם גישה לתיבות הדואר ואף פוגע בפרטיותם בשל קרבתו לחלון המטבח. לטענתם, המתקן והאופניים הופכים את השטח המשותף לבלתי ראוי ומפריעים לשימוש התקין של כלל הדיירים.
מנגד, הנתבעים מהקומה הראשונה הבהירו כי מדובר במתקן קטן במיוחד, בגודל של כ־30 על 40 ס"מ בלבד, המשמש את ילדיהם מדי יום. הם הדגישו כי בבניין ללא מעלית אין אפשרות מעשית להעלות את האופניים לדירה, והמתקן מאפשר לילדים לשמור על האופניים באופן מסודר ובטוח.
במהלך הדיונים התברר כי הנתבעים ניסו תחילה להציב את האופניים בנישה אחרת ליד תיבות הדואר, אך התובעים הניחו שם עציץ וצעצועים. השופטת קבעה כי דווקא העציץ והצעצועים של התובעים הפריעו יותר לגישה ולמראה השטח המשותף, וכי התובעים לא הוכיחו כי מתקן האופניים הקטן גורם להפרעה ממשית.
באשר למצלמת האבטחה, נקבע כי לא הובאו ראיות לפגיעה בפרטיות. עדות הנתבעת כי המצלמה מכוונת לאופניים בלבד לא נסתרה, והתובעים לא הצליחו להוכיח כי המצלמה צולמת לתוך דירתם או פוגעת בהם באופן כלשהו.
השופטת חולתא הבהירה בפסק הדין כי הצבת אופניים היא שימוש סביר, שכיח וצפוי בבניין מגורים עירוני, במיוחד כאשר מדובר במשפחה עם ילדים בבניין ללא מעלית. היא ציינה כי התובעים לא הוכיחו כי המתקן גורם להפרעה ממשית או פוגע בזכויותיהם, ולכן אין מקום להיעתר לתביעתם.
בסיכום פסק הדין נקבע כי התביעה נדחית במלואה, וכי התובעים ישיבו לנתבעים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 17,000 שקלים. השופטת הדגישה כי על דיירים בבניין משותף לגלות סובלנות והבנה כלפי צרכיהם של שכניהם, במיוחד כאשר מדובר בשימוש סביר ומקובל.