כשחברת הביטוח שלפה את סרטוני המעקב והציגה עורך דין צעיר שצועד זקוף, עולה במדרגות ונושא שקיות, נראה היה שהתיק בדרך לקריסה מוחלטת. אבל בית המשפט המחוזי בתל אביב הוכיח השבוע שהמציאות המשפטית מורכבת הרבה יותר משורת צילומים פפראצי, והעניק לו פסק דין מטלטל.
על פי דיווח שפורסם ב'מגזין בית המשפט' על ידי הכתב שלמה בן ברוך, פרשה חריגה זו החלה בשורת תאונות דרכים שעבר התובע, יליד 1993, בין השנים 2014 ל־2017. בעוד שהתאונה הראשונה הסתיימה בפשרה קטנה עם פיצוי של אלפי שקלים בודדים, התאונה הרביעית בנובמבר 2017 הוגדרה כתאונת עבודה והותירה אותו לדבריו עם נכות רפואית משוקללת של כ־86% לצמיתות.
התובע תיאר פגיעה אנושה, אשפוז ממושך ושיקום מפרך. מנגד, חברות הביטוח טענו כי הוא האדיר את נזקיו והציגו סרטוני מעקב שהציגו לכאורה תפקוד יוצא מן הכלל, כולל מגורים בקומה רביעית ללא מעלית ורכישת רכב ספורטיבי.
השופטת: נכויותיו אינן פוגעות ביכולותיו הקוגניטיביות
השופטת אירית קלמן־ברום ציינה כי אכן נכויותיו האורתופדיות אינן פוגעות ביכולותיו הקוגניטיביות כעורך דין, אך הבהירה כי אינה מקלה ראש בפציעתו וקבעה נכות תפקודית בגובה 40%. לאחר שהשופטת בחנה את דרכו המקצועית – בה הפך למתמחה ועורך דין מוסמך – היא קבעה את בסיס השכר על פי 1.5 מהשכר הממוצע במשק.
בסופו של דבר, נפסקו לזכותו כ־3 מיליון שקל, שמתוכם ינוכו כ־1.7 מיליון שקל מתגמולי הביטוח הלאומי. הפסיקה מדגימה כי גם כאשר סרטוני מעקב מציגים תפקוד לכאורה תקין, בית המשפט בוחן את התמונה המלאה ואינו מסתפק בראיות חלקיות.
מקרה זה מצטרף לשורה של פסקי דין אחרונים בהם בתי המשפט נדרשים לאזן בין ראיות מעקב לבין המצב הרפואי האמיתי של הנפגעים. בשבועות האחרונים נפסקו פיצויים של 311 אלף שקל לפקח בטיחות שנפצע בירידה מקרון, וכן יותר מ־4 מיליון שקל לרוכב אופנוע שנפצע קשה לאחר שחצה צומת באדום.
מגמה משפטית חדשה
הפסיקה משקפת מגמה משפטית שבה בתי המשפט אינם מסתפקים בראיות חיצוניות בלבד, אלא בוחנים את המצב הרפואי המלא ואת ההשלכות התפקודיות האמיתיות על חיי הנפגע. במקרה זה, למרות שהתובע הצליח להמשיך בקריירה המקצועית שלו כעורך דין, השופטת הכירה בכך שהפגיעה האורתופדית משפיעה על איכות חייו ועל יכולתו להתפרנס באופן מלא.
חברות הביטוח, שמשקיעות משאבים רבים בסרטוני מעקב כדי להוכיח שנפגעים מאדירים את מצבם, מוצאות את עצמן מול אתגר משפטי מורכב. הפסיקה מבהירה כי גם אם נפגע מסוגל לבצע פעולות יומיומיות מסוימות, הדבר אינו שולל בהכרח את זכאותו לפיצוי משמעותי.
0 תגובות