בעיר החרדית: הדוד גנב ומכר את הדירה עד לסוף המפתיע

לרחל הייתה דירה בחברת עמידר שנרכשה על שמה. שנים רבות לאחר פטירתה התברר לילדיה כי הדירה נמכרה על ידי אחיה – דודה של תובעת – וכי הכסף השתלשל לכיסו.

הנתבעת גילתה על הדירה מפלטת פה של השכנה שאמרה משהו על כך שהיא זוכרת את האמא שלה מגיעה לדירה שלה. הבת אמרה שלאמא שלה לא היה דירה, אך השכנה התעקשה שהדירה כן הייתה שלה ואכן התגלה שדירת עמידר שבה האמא גרה – אכן הייתה שלה.

הבת ניסתה להחזיר את הדירה אליה, אך מספר אתגרים עמדו לה למכשול.

בית המשפט ביטל פיצוי של 21 אלף ש"ח לנוסעים

דניאל הרץ|15:19

בילדותה היא גדלה במשפחות אומנה ובמסגרות שונות. על רקע מצבה הנפשי של אמה וגם על רקע מצבה שלה עצמה, כמי שהתמודדה לאורך השנים עם קשיים נפשיים משמעותיים, היא לא יכלה לעמוד על שלה ולדרוש את זכויותיה לדירה. כמה שניסתה, אף אחד לא הקשיב לה.

רגע לפני שהיא אמרה נואש נכנסו לתמונה עורכות הדין טלי אלמן ומעיין סולומונס.

כזכור, עו"ד טלי אלמן הינה מומחית לענייני משפחה ופועלת רבות ונצורות על מנת שהלקוח יקבל מהמערכת את המיטב שמגיע לו.

בכתבה שערכנו עמה בעבר סופר כי גדולי מורי ההוראה בבתי דין צדק הכי גדולים בעולם החרדי פונים לאלמן להתייעץ איתה – לעיתים תוך כדי דיון – מה אומר החוק במקרה כזה או אחר. הם פונים אליה בעיקר כי היא 'משלנו', אחת שיודעת את השפה של החברה ואת קוד התנהגותה.

בחזרה לסיפור הדרמטי: אחד האתגרים המשפטיים המרכזיים היה התמודדות עם טענת ההתיישנות. הנתבע טען כי חלפו שנים רבות מאז מכירת הדירה ולכן אין עוד אפשרות לברר את התביעה.

עורכות הדין המסורות לא אמרו נואש. במסגרת ההליך הן הוכיחו כי מדובר במקרה חריג שבו יש להחיל את הוראות חוק ההתיישנות הנוגעות לאדם שלא היה מסוגל לדאוג לענייניו, וכן את כלל הגילוי המאוחר, שכן העובדות המהוות את עילת התביעה לא היו ידועות לתובעת ולא יכלו להיות ידועות לה במשך שנים רבות.

כדי להוכיח זאת, נוהל הליך ראייתי מורכב שכלל איסוף מסמכים היסטוריים, איתור עדים רלוונטיים ובניית תשתית עובדתית מקיפה ביחס למצבן של המנוחה ושל התובעת לאורך השנים.

עד כדי כך ההליך היה רגיש ועדין שבמסגרת התיק מונתה מומחית פסיכיאטרית מטעם בית המשפט, אשר בחנה את מצבה של התובעת וקבעה כי במשך שנים לא הייתה מסוגלת לעמוד על זכויותיה או לנהל את ענייניה המשפטיים ולכן התביעה עומדת וקיימת.

זה לא היה קל בכלל. במהלך ההליך נעשה ניסיון לערער על מסקנות המומחית, אולם החקירה הנגדית חיזקה את הממצאים ובית המשפט אימץ את חוות דעתה במלואה!

בהחלטה צודקת והוגנת מאין כמותה, קיבל בית המשפט את עמדת התובעת וקבע כי הדירה הייתה בבעלות המנוחה וכי מכירתה בוצעה שלא כדין. בנוסף נקבע כי הנתבע לא הצליח להוכיח את טענותיו ביחס לבעלות בדירה וכי הראיות שהוצגו מטעם התובעת עדיפות ומשכנעות יותר ולכן עליו להחזיר את הכסף של הדירה לתובעת. מעניין לציין כי בית המשפט קבע שבנסיבות העניין שימש הנתבע בפועל כאפוטרופוס למעשה של אחותו המנוחה ולכן חלות עליו החובות הנובעות ממעמד זה.

פסק הדין הדגיש את החשיבות שבהגנה על זכויותיהם של אנשים המתמודדים עם מגבלות נפשיות, ואת נכונותם של בתי המשפט לבחון לעומק טענות התיישנות כאשר מוכח כי הנפגע לא היה מסוגל לעמוד על זכויותיו או כאשר העובדות הוסתרו ממנו במשך שנים.

בית המשפט ציין לשבח את החשיבות של עבודת החקירה היסודית שנעשתה על ידי עורכות הדין של הנתבעת וכן שיבח את הניהול הנכון של הליך הוכחות והשימוש בכלים משפטיים וראייתיים המתאימים לצורך חשיפת האמת והשבת זכויות שנשללו.

אלא שכאן לא נגמר הסיפור. הנתבע המיואש הגיש ערעור, אלא שגם שם, בית המשפט המחוזי דחה את הערעור וחיזק את פסק הדין ואף חייב אותו גם בהוצאות בגין הליך הערעור.

ביום שהנתבעת קיבלה לידה את הכסף בשווי הדירה ידעו עורכות הדין טלי אלמן ומעיין סולומונס שהיום הם פעלו – ולו במעט – להשבת הצדק לעולם.

לפניות למשרדה של עו"ד אלמן וסולומונס ניתן לשלוח הודעת וואטספ בלחיצה כאן >>

כתובת: סניף ב"ב – רחוב מצדה 7, מגדלי ב.ס.ר 4 קומה 28. סניף פתח תקווה - דרך בגין מנחם 40 טלפון: 03-6361775 פקס: 03-6361799