הפינה המשפטית של 'מגזין כיכר': שלושה פסקי דין שאתם צריכים להכיר, מהחנייה בתחנת אוטובוס כל השבת, דרך טעות בזיהוי במצלמת מהירות ועד לעונש שנגזר בעקבות תקיפת בחור חרדי בשער שכם. הנה הסיפורים, הכרעות בתי המשפט והמשמעות שלהם עבורכם
חנה בתחנת אוטובוס בשבת, העליון החזיר את הדיון
הפסיקה בקצרה: אופיר סטר קיבל דוח בסך 250 שקלים לאחר שחנה בשבת בתחנת אוטובוס בשדרות רוטשילד בתל אביב. הוא לא הכחיש את החנייה, אך טען כי העירייה הייתה חייבת להציב בתחנה תמרור המתיר לרכב פרטי לחנות ביום המנוחה.
בית המשפט לעניינים מקומיים הרשיע אותו והטיל עליו קנס של 600 שקלים והוצאות בסך 100 שקלים. המחוזי דחה את ערעורו, אך בית המשפט העליון קיבל את הערעור והחזיר את התיק לבירור מחודש. השופט חאלד כבוב קבע כי הטענה נגד אי-הצבת התמרור יכולה להתברר במסגרת ההליך הפלילי, ואין לחייב את הנהג להגיש עתירה מינהלית נפרדת.
עיריית תל אביב טענה כי התחנה נמצאת בנתיב תחבורה ציבורית ומשמשת את קווי "נעים בסופ"ש". סטר טען מנגד כי השירות אינו נחשב "קו שירות" אלא "הסעה מיוחדת". העליון לא הכריע במחלוקת ולא זיכה את סטר, אלא הורה לבית המשפט לעניינים מקומיים לבדוק אותה.
משמעות הפסיקה: פסק הדין אינו מעניק היתר לחנות בתחנות אוטובוס בשבת. עם זאת, נהג שקיבל דוח רשאי לטעון במשפטו שהרשות הייתה חייבת להציב תמרור המתיר חנייה. הנטל להוכיח זאת נשאר על הנהג, אך העירייה תצטרך להסביר באיזה חריג בחוק היא מבקשת להשתמש.
בעט באדם חרדי בשער שכם בשל היותו יהודי - זה העונש המגוכך שקיבל
הפסיקה בקצרה: אליאס חדר הורשע בתקיפה ממניע גזעני, לאחר שהודה כי בעט ברגלו של יהודי בעל חזות חרדית בשער שכם. לפי כתב האישום המתוקן, חדר הבחין במתלונן, החליט לפגוע בו בשל מוצאו היהודי, המתין לו מתחת לשער ובעט בו כשעבר לידו.
השופטת ענת גרינבאום-שמעון קבעה כי לא היה מדובר במעשה ספונטני. המתלונן לא התגרה בחדר, והנאשם בחר בו לאחר שזיהה את לבושו החרדי. בית המשפט ציין כי מעשים מסוג זה עלולים להוביל ל"תגובת שרשרת" ולפגוע בתחושת הביטחון של יהודים בעיר העתיקה.
חדר היה בן 18 ושבועיים בזמן האירוע. שירות המבחן התרשם כי הוא מצמצם את חומרת מעשיו ולא המליץ על הליך שיקומי. התביעה ביקשה להטיל עליו שבעה חודשי מאסר בעבודות שירות, ואילו ההגנה ביקשה להסתפק בענישה צופה פני עתיד או בעבודות לתועלת הציבור.
בית המשפט התחשב בגילו הצעיר, בחלוף הזמן, בהיעדר עבר פלילי ובהודאתו. מנגד, ניתן משקל ללקיחת האחריות המוגבלת ולצורך בהרתעה. חדר נידון לחודשיים מאסר בעבודות שירות, למאסרים על תנאי ולפיצוי של 2,000 שקלים למתלונן.
משמעות הפסיקה: גם תקיפה שאינה גורמת לפגיעה גופנית חמורה עלולה להוביל לעונש מאסר, כאשר היא נעשית ממניע גזעני. המניע משפיע על חומרת העבירה ועל מתחם הענישה, גם אם המעשה עצמו נמצא ברף נמוך יחסית של עבירות האלימות.
הואשם בנהיגה במהירות 211 קמ״ש, ואז נחשפה הטעות
הפסיקה בקצרה: אדם הואשם כי נהג בכביש 44 במהירות של 211 קמ"ש, במקום שבו המהירות המותרת היא 90 קמ"ש. בעקבות טענות ההגנה בדקה המשטרה מחדש את חומר הראיות והגיעה למסקנה כי המהירות נמדדה מאופנוע שנסע בנתיב אחר.
נתונים ממערכת פוינטר הראו כי רכבו של מטטוב נסע באותו הזמן במהירות של 79 עד 89 קמ"ש. ההגנה הציגה גם מפרט טכני שלפיו המהירות המרבית של הרכב היא 190 קמ"ש בלבד. המדינה הסבירה כי המפענח שגה בזיהוי משום שלא ניתן היה להבחין באופנוע בבירור, וחזרה בה מכתב האישום.
הנהג ביקש לקבל החזר על הוצאותיו המשפטיות, אך השופט שי שלהבת דחה את הבקשה. נקבע כי האישום בוטל לפני שניתנה תשובה רשמית לכתב האישום, ולכן מסלול הפיצוי הקבוע בחוק אינו חל. בית המשפט הוסיף כי בזמן הגשת האישום היו בידי התביעה ראיות ראשוניות, ולא הוכחו זדון, רשלנות חמורה או חוסר סבירות קיצוני.
משמעות הפסיקה: גם כאשר מתברר שהנאשם לא ביצע את העבירה וכתב האישום מבוטל, המדינה אינה מחויבת אוטומטית לשלם את הוצאותיו. יש משמעות לשלב שבו בוטל האישום ולראיות שהיו בידי התביעה. כדי לקבל פיצוי נדרשות נסיבות חריגות או הוכחה שלא היה בסיס ממשי לאישום.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
מכירים פסק דין מעניין שאנחנו חייבים להכיר? שלחו לנו למייל: moshec@srugim.co.il
0 תגובות