סערה במערכת המשפט בעקבות פסק דין תקדימי שניתן אמש בבג”ץ השולל את סמכותם של בתי הדין הרבניים לדון בתביעות ממוניות שמוגשות לאחר סידור הגט - כשמדובר בתביעות הנוגעות להסכם גירושין שקיבל תוקף של פסק דין בבית הדין עצמו.
ההרכב בראשות נשיא בית המשפט העליון יצחק עמית, בהשתתפות השופטת יעל וילנר והשופט עופר גרוסקופף, פסק אמש פה אחד כי לאחר סידור הגט ומתן פסק דין – אין לבית הדין סמכות להמשיך ולדון בסכסוכים ממוניים בין בני הזוג. כל תביעה חדשה – יש להגיש לבית המשפט לענייני משפחה.
הרקע לפסיקה בא בעקבות עתירה שהוגשה על ידי אישה חרדית מירושלים, שהתגרשה מבעלה בשנת 2020. הצדדים ערכו קודם לכן הסכם גירושין, שכלל גם הסדרי רכוש מפורטים, אשר קיבל תוקף של פסק דין בבית הדין הרבני בירושלים.
על פי ההסכם, הבעל התחייב לשלם לאישה סכום של 4.1 מיליון ש”ח עבור העברת הזכויות בארבעה נכסי נדל”ן. במהלך הדיון שנערך לפני סידור הגט, הוסיפו הצדדים תוספת להסכם, בתיווך בית הדין, ויום לאחר מכן התגרשו.
למרות האמור, למעלה משנתיים לאחר מתן הגט, הגיש הבעל לבית הדין הרבני תביעה לאכיפת ההסכם, ובהמשך גם תביעות נוספות, ובהן דרישה לפיצוי כספי, החזר ארנונה, תשלום בגין דמי שימוש ומס רכוש, ואף תביעה למזונות שכנגד.
האישה, באמצעות בא כוחה עו”ד אברהם אטיאס, טענה כי "הסמכות בעניינים אלה אינה נתונה עוד לבית הדין הרבני, וכי יש לדחות את התביעות על הסף".
בית הדין הרבני האזורי דחה את הבקשה, ואף קבע כי ההליך מצוי בגדר סמכותו “מכוח סעיף 7א לחוק כפיית ציות” וכן מכוח “הסמכות הנמשכת”. בית הדין הרבני הגדול אישר חלקית את עמדתו – וקבע כי הסעדים הנוגעים לדירת המגורים מצויים בגדר סמכותו של בית הדין, אך חלק מהתביעות (כמו מזונות או שכר טרחה) – אינן בסמכותו.
בפסק דין נרחב ומעמיק שניתן אמש, יום ראשון, קבע הנשיא עמית כי אין לבית הדין הרבני סמכות להמשיך ולדון בתביעות רכוש לאחר שניתן פסק דין, הגט ניתן, וההליך הסתיים.
בית המשפט העליון קובע כי אישור של הסכם גירושין בבית הדין, גם אם ניתן לו תוקף של פסק דין, אינו מקנה סמכות נמשכת. לכל היותר, מדובר בהסכם שניתן לאכוף אותו בערכאה אזרחית – באמצעות הגשת תביעה חדשה לבית המשפט לענייני משפחה.
הנשיא עמית דחה גם את הטענה לסמכות אכיפה מכוח “פקודת בזיון בית המשפט” או חוק כפיית ציות: “סעדים כמו מינוי כונס נכסים או מתן צווים בדבר דמי שימוש – אינם בגדר סמכויות עזר עצמאיות, אלא תלויות בסמכות שיפוטית לגוף העניין, שאינה מתקיימת כאן".
כמו כן, בג”ץ דחה את הקביעה של בית הדין הגדול שלפיה לא מדובר בפסק דין סופי, וקבע כי הסכסוך הרכושי תם, ומכאן גם תמה הסמכות. פסק הדין מדגיש: “הדרך לאכיפת הסכם הגירושין – היא במסלול אזרחי בלבד".
עו”ד אברהם אטיאס, שייצג את העותרת לאורך כל ההליך, מסר ל”כיכר השבת”: “פסק הדין מבהיר ומשרטט את גבולות הסמכות בין בית הדין הרבני לבית משפט למשפחה - גבולות הנחוצים בכאוס סמכויות. אין מקום לכך שצד יוכל, שנתיים אחרי גירושין, לפנות לערכאה שמתאימה לו בניסיון להחיות הליך טכני שכלל אישור הסכם בלבד. אישור הסכם לא יכול להקנות סמכות שיפוט”.
פסק הדין של בג”ץ מצטרף לשורת החלטות בשנים האחרונות שבהן בית המשפט העליון מציב גבולות לסמכותם של בתי הדין הדתיים.
בעוד במערכת המשפט האזרחית רואים בכך הגנה על סמכות החוק והגבלת ערכאות שחרגו, בציבור החרדי התחושה הפוכה: ניסיון עקבי לעקר את סמכות בתי הדין הרבניים, ולפגוע בלגיטימיות של הכרעות ההלכה גם כאשר הן מגובות בהסכמה.
לדברי גורם רבני בכיר ששוחח עם “כיכר השבת”, “זה לא רק עניין של סמכות. זו מגמה מתמשכת. המדינה מסרבת להכיר בכך שלבית הדין יש יכולת להכריע גם אחרי שניתן פסק דין, גם אם מדובר באכיפת הסכמות שנערכו במעמד של סידור גט".
לטענתו, “אם בג”ץ היה רוצה – הוא היה מוצא דרך. אבל כשזה מגיע לבתי הדין – תמיד הגבול נמתח דווקא כאן".
0 תגובות