אין כאב צורב יותר מאשר לראות את כולם נעים קדימה, בזמן שאתה נשאר מאחור. רק לפני שנים ספורות הם ישבו יחד באותו ספסל בלימוד, שקעו בהוויות אביי ורבא וחלקו חלומות דומים על העתיד. היום, החברים הללו כבר מגיעים לבתי הכנסת כשהם מלווים בילדיהם, עסוקים בדאגות הפרנסה והחינוך היומיומיות, ואילו הוא נותר באותה נקודה.
לכל מאמרי הסדרה 'זיווג עגום' - לחצו כאן
החברותא מהעבר הופכת למבוכה מנומסת. המפגשים אקראיים ברחוב מלווים במבטים מלאי רחמים או בברכות סטנדרטיות של "בקרוב אצלך", שנועדו לכסות על חוסר הנוחות. הבחור המבוגר מוצא את עצמו בודד במערכה, חיוני פחות, שקוף יותר.
בעולם השידוכים, המושג "מעוכב" נושא עמו משקל כבד מנשוא. אך כאשר אל פער השנים מצטרף גם רקע רפואי – ההתמודדות הופכת למשא כבד, כמעט בלתי אפשרי, שאותו הוא נושא על כתפיו לבדו.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
כל מעוכב ומעוכבת בשידוכים המייחלים למציאת זיווגם ההגון, נושאים איתם סל רגשות כבד המלווה אותם יום יום, שעה שעה.
- בדידות: הרגש הכי חזק הוא הבדידות. נורא להרגיש בודד בעולם. בזמן שכולם מתקדמים בחיים אתה עדיין "תקוע" במקום שלך. כביכול נחרץ גורלך לרעה, כמו ענף שנתקע בשולי הנהר, בזמן שכל המים שוצפים.
- אשמה: לעיתים נלווה לבדידות גם תחושת אשמה - "אם הייתי מתאמץ יותר או אם הייתי מוצלח יותר - הייתי כבר מתחתן". כביכול העיכוב בשידוכים בהשוואה לכל הסביבה שכבר התחתנה מוכיח על איזו "בעיה" שיש לך.
- כעס: לצד האשמה מופיע גם כעס. "למה שכחו אותי? למה אף אחד לא מתעניין בי? כולם אגואיסטים שדואגים רק לעצמם", ועוד כהנה מחשבות.
- ייאוש: הרגש הכי נורא הוא הייאוש. ייאוש מעצמך שעוד תתחתן, וייאוש מהסובבים אותך שעוד חושבים עליך ודואגים לך. מחשבות ייאוש כמו "אין לי סיכוי כבר להתחתן" או "אף אחת כבר לא רוצה אותי" עולות וצפות.
מה שיש לי לומר לאחיי המעוכבים
אני פונה לאחיי ואחיותיי המעוכבים והמעוכבות ואומר להם: נכון שזה קשה וכואב כשכולם כביכול מתקדמים בחיים ורק אתה ה"לא יוצלח" תקוע במקום, אבל זו לא ההסתכלות הנכונה והבריאה.
האמת היא, שלך יש מסלול מיוחד שאותו תיכנן עבורך אבא שבשמיים, שאוהב אותך מעבר למה שאפשר לדמיין, והוא קבע בדיוק באיזה דרך תעבור ומה יעבור עליך ומה תרגיש.
ולא רק שהוא תיכנן לפרטי פרטים את המסלול המיוחד עבורך, הוא גם מלווה אותך יד ביד לכל אורך התהליך, גם ברגעים הקשים וגם ברגעים הקשים יותר. ודואג לך בכל רגע ורגע שתצליח לצלוח את המסלול האישי שנקבע עבורך.
לכלל הציבור
בהרבה סיטואציות הייתי מקבל את האיחול האולטימטיבי "בקרוב אצלך", ולמרות שאני די מאמין בכוונות של המברכים שמשתמשים בברכה השחוקה הזו להרגיע את המצפון, הגיע הזמן באמת להפסיק את הפלסטר הזה.
אותי כמעוכב (בינתיים) ממש לא מנחם המשפט הזה, ואם אתם באמת דואגים לי תתפללו עליי שאמצא בקרוב את זיווגי, ואפילו תגדילו ראש ותנסו לחשוב על רעיונות לשידוך לחבר או החברה המתבגרים שלכם. משפט כזה לא תורם כלום, ואם אתם מובכים לפגוש בנו - עדיף לשתוק.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
בקרוב אצל כולם בשמחה ובבריאות!!
0 תגובות