בימים שבהם נראה ששכחנו את הסיסמא של 'יחד וננצח' והכותרות עוסקות רק במאבקים ומלחמות פנימיות. מגיע לאולפן כיכר השבת גרשי קורניצר, חסיד ויז'ניץ משדרות ומספר על המיזם שלו בה בחר בדרך אחרת – להנציח את זכרם של נופלי מלחמת "חרבות ברזל" באמצעות ארגון "נזכור לנצח".
בראיון מרגש, הוא מספר על הרגע שבו החליט לפעול, על הפרויקטים הייחודיים שמקדמים זיכרון אישי ומשמעותי, ועל החיבור שהוא יוצר בין מגזרים שונים בחברה הישראלית.
הכל התחיל בנסיעה שגרתית, כשקורניצר שמע ברדיו אמא שכולה מתארת את חששה שזכר בנה, שנפל בקרב, יישכח עם הזמן. "היא דיברה על איך כולם זוכרים עכשיו, אבל בעוד כמה שנים – מי ידע מי היה הבן שלה?" הוא נזכר. הרגע הזה הדליק בו ניצוץ, והוביל להקמת ארגון שמטרתו להבטיח שכל נופל, לא רק חיילים אלא גם אזרחים שנהרגו בפעולות איבה, ייזכר לעד.
הארגון, שכבר הנציח מעל 100 סיפורים, לא מסתפק בסמלים מסורתיים כמו ספרי תורה, אלא יוצר פרויקטים המותאמים אישית לכל נופל. דוגמה מרגשת היא חדר המוזיקה שהוקם בפתח תקווה לזכרו של יעד בן יעקב, לוחם גולני שנפל בהגנה על נחל עוז. "האמא שלו סיפרה שהוא אהב מוזיקה ולימד ילדים לנגן, אז הקמנו חדר מוזיקה בשכונה סוציו-אקונומית נמוכה, שישמש גם כאולפן הקלטות", מספר קורניצר. פרויקטים נוספים כוללים הוצאה לאור של כתבים של נופלים, שיפוץ בתי כנסת, ואפילו הקמת קרן לסיוע למשפחות שסובלות מפוסט-טראומה, כמו במקרה של איגור פיבנב, שוטר שנפל לאחר קרב הרואי בקרם שלום.
החוקר המומחה: "זה שקר, אין מגפת רעב בעזה" - והקשר למגזר החרדי
קורניצר, שלא מגיע מעולם ההנצחה, גייס חברים שהתנדבו להקים את הארגון מאפס. "לקחתי כמה חברים, כל אחד עם העבודה שלו, ואמרתי – בואו תעזרו לי להרים את זה", הוא מסביר. התוצאה היא יוזמה שחוצה מגזרים ומחברת בין חרדים, חילונים, עיריות ומשפחות שכולות. "אין התנגשות", הוא מדגיש, "הציבור החילוני מברך על היוזמה, ובחסידות תומכים.
הראיון נגמר בתחושת השראה, אבל גם בתזכורת כואבת למחיר הכבד של המלחמה. דווקא יוסי סרגובסקי מציע פתרון פשוט אך עמוק: לזכור. "כל רחוב חדש בישראל צריך להיקרא על שם נופל". האם זה אפשררי? אנחנו תומכים.
0 תגובות