אחרי שנאסר על המפלגות לקבל מידע על זהותם של אזרחים שהצביעו, בית המשפט העליון אוסר גם על העברת נתונים מספריים בזמן אמת. ההחלטה מציבה מגבלה נוספת על השימוש באמצעים דיגיטליים לניהול קמפיינים ביום הבחירות.
בג״ץ אסר היום (חמישי) להעביר למפלגות דיווחים דיגיטליים בזמן אמת על מספר המצביעים בקלפיות. ההחלטה עוצרת את האפשרות שנציגי מפלגות ומשקיפים יעבירו למטות הבחירות נתונים שוטפים על היקף ההצבעה, גם כאשר הדיווחים אינם כוללים שמות או פרטים מזהים של הבוחרים.
ההכרעה נוגעת למחלוקת שהתפתחה בעקבות היתר שנתנה ועדת הבחירות המרכזית להעביר נתונים מספריים מהקלפיות למפלגות. המהלך נועד, בין היתר, לאפשר למטות לעקוב אחר שיעורי ההצבעה ולדרבן את תומכיהם לצאת ולהצביע. אלא שההיתר עורר עתירה משפטית, ובדיון שהתקיים ביום רביעי הביעו השופטים ספק אם ניתן לאפשר את העברת המידע ללא הסמכה מפורשת בחוק, היום כאמור נפלה ההחלטה לאסור זאת.
מדוע דיווח מספרי הפך למחלוקת משפטית?
המאבק הנוכחי אינו עוסק רק בשאלה אם מותר למפלגות לדעת כמה אנשים הצביעו. במרכזו עומדת השאלה אם נציגי ועדות הקלפי והמשקיפים, הממלאים תפקיד ציבורי, רשאים להעביר מידע מתוך הקלפיות ישירות למטות מפלגתיים.
הדיון התעורר לאחר שממלא מקום מנכ״ל ועדת הבחירות המרכזית, דין ליבנה, פרסם ב־14 באוקטובר הבהרה בעקבות פנייה של עורך הדין אילן בומבך, היועץ המשפטי של הליכוד. לפי ההבהרה, ניתן לספור את המצביעים בכל קלפי ולהעביר את הנתון למפלגות באמצעות אמצעים דיגיטליים, כל עוד לא נאסף מידע אישי על הבוחרים.
עמדת ועדת הבחירות הייתה כי יש להבחין בין דיווח על מספר המצביעים לבין מידע המאפשר לזהות אדם שהצביע. אולם עמותת משמר הדמוקרטיה הישראלית עתרה נגד ההיתר, בטענה כי גם העברת נתונים אנונימיים מחייבת מקור סמכות חוקי וכי אין די בהבהרה מנהלית כדי לאפשר את הפעילות.
השופטים הזהירו מפני אלפי דיווחים
בדיון בעתירה, שנערך בפני השופטים דוד מינץ, חאלד כבוב ורות רונן, עלתה השאלה מדוע יש לאפשר למפלגות לקבל דיווחים רציפים מכל קלפי, כאשר ועדת הבחירות מפרסמת ממילא נתוני הצבעה מרוכזים במהלך היום.
השופט כבוב הטיל ספק בכך שמדובר בהבהרה טכנית בלבד והצביע על ההבדל בין פרסום נתונים בידי ועדת הבחירות לבין העברת מידע שוטפת באמצעות נציגים בכל רחבי הארץ. הוא הזהיר מפני הצטברות של אלפי דיווחים ואף עשרות אלפים.
השופטת רונן תהתה מדוע המידע צריך להגיע ישירות לסיעות הפוליטיות, ואילו השופט מינץ הצביע על האפשרות שהמפלגות ישתמשו בנתונים כדי להגביר את מאמצי ההצבעה באזורים שבהם יש להן תומכים.
נציגי המדינה והליכוד הגנו על ההיתר. לטענתם, הדיווחים עשויים לסייע לפיקוח על תקינות ההצבעה ולזיהוי תקלות שמונעות מאזרחים להגיע לקלפיות. הם גם טענו כי עידוד בוחרים לממש את זכות ההצבעה הוא מטרה לגיטימית של פעילות מפלגתית.
פרשת האלקטור חוזרת למרכז הבמה
כדי להבין את משמעות ההחלטה, צריך לחזור לפסיקת בג״ץ מ־17 בספטמבר, שעסקה בהעברת מידע על זהותם של מצביעים למפלגות. בית המשפט קבע אז כי עצם העובדה שאדם הצביע היא מידע אישי, וכי חברי ועדות קלפי ומשקיפים אינם רשאים להעביר מידע כזה למטות מפלגתיים ללא הסמכה מתאימה בחוק.
הפסיקה הגיעה לאחר מחלוקת בוועדת הבחירות המרכזית. בתחילת אוגוסט קבע יו״ר הוועדה, השופט נעם סולברג, כי אין להעביר למפלגות מידע על זהותם של אנשים שהצביעו. בהמשך הפכה מליאת ועדת הבחירות את ההחלטה, אך בג״ץ התערב והורה על איסור העברת המידע האישי.
ברקע עמדה פרשת האלקטור, שבה נעשה שימוש במערכות דיגיטליות לניהול מערכי בחירות ולמעקב אחר הצבעה. מערכות מסוג זה אפשרו למטות לזהות תומכים שטרם הצביעו ולפעול לעידוד הגעתם לקלפיות.
לאחר פסיקת ספטמבר ביקש הליכוד להבחין בין מידע על זהותם של מצביעים, שהעברתו נאסרה, לבין ספירה מצטברת של מספר המצביעים, שאינה כוללת פרטים אישיים. ההבהרה של ועדת הבחירות התירה את האפשרות השנייה — וכעת גם היא נאסרה.
מה משמעות ההחלטה למפלגות?
האיסור על העברת נתונים מספריים באמצעים דיגיטליים מצמצם את האפשרויות העומדות לרשות המפלגות לנטר את שיעורי ההצבעה באמצעות נציגיהן בקלפיות בזמן אמת. במקום להסתמך על דיווחים ישירים מכל קלפי, המטות יידרשו לפעול בהתאם לנתונים ולהנחיות שיפורסמו בערוצים הרשמיים של ועדת הבחירות.