האדריכל הגדול היה צריך להיות הראשון שאורז את חפציו / ש. רוזנצוויג

אין מישהו שלא מהרהר בשאלה הזאת. אם טהרן הייתה מקבלת את המקום הקבוע שלה במהדורה, ולא היה לנו מושג מה זה פורדו ומה זה צנטריפוגות, על מה היינו מדברים? נכון, התשובה היא: פוליטיקה.

גם כעת, כשמטוסינו נוסעים הלוך ושוב בקו האווירי החדש איראן-ישראל, אנחנו לא באמת מתאפקים ומדברים קצת פוליטיקה. אם זה לא היה החדשות, היינו עוסקים בה יותר.

ובכל זאת, יש כמה עסקנים שבחסות הרעש הביטחוני הזה, הצליחו לדרדר את המילה פוליטיקה עוד דיוטה אחת למטה. חשבתם שאי אפשר יותר נמוך? טעיתם.

איראן, היום שאחרי: חגיגות ניצחון של המשטר ומעצרים המוניים של 'סוכני מוסד'

שמאי צוק|08:16

תזכורת למי שהתקיפה המדהימה באיראן מחקה אצלו כמה תאים בזיכרון: משבר קואליציוני בנוגע לאישור חוק המסדיר את מעמד בני הישיבות, מאיים על שלמות הקואליציה. לא פרישה ומעבר לספסלי האופוזיציה ניסו לשווק לנו, אלא פעילות פוליטית אקטיבית שתוביל לפיזור הכנסת והליכה לבחירות.

הפוליטיקה החרדית, החל מש"ס שמייצגת חתך גדול באוכלוסיה החפץ בממשלת ימין על מלא-מלא ("ביבי צריך אריה חזק לידו") ועד לדגל התורה, שמנהיגיה התבטאו לא אחת על כך ש"אין לנו מה לחפש בשדות זרים", נשאבה לתוך המהלך הזה.

"לא צריך לפרוש", הם אמרו לנו יוזמי המהלך, "צריך לפזר". וכך ההצבעה הדרמטית על פיזור הכנסת ערב התקיפה ההיסטורית נגד המעצמה איראן, גררה אליה מדינה שלמה.

במידה מסוימת, האיום הזה קירב את הקצוות בין יו"ר ועדת חוץ וביטחון יולי אדלשטיין לבין הפוליטיקאים החרדים, והושג דד-ליין קשוח להבאת נוסחה להצבעה.

בהצבעה על פיזור הכנסת היו שביקשו להוכיח, שהם לא רק יודעים לאיים - הם גם יודעים לקיים. בעוד חה"כ אייכלר מצביע יחד עם דגל התורה, יחד עם ש"ס ולמעשה יחד עם כל הקואליציה נגד פיזור הכנסת, היום גם תומכים בהצעה לפיזור והליכה לבחירות.

במליאה נשמעה הקריאה: "חה"כ יעקב טסלר בעד, חה"כ משה רוט בעד. 53 חברי כנסת בעד. 61 חברי כנסת נגד. הצעת החוק נפלה והקואליציה שרדה".

מי משלם את המחיר? כולם חוץ ממי שתפר את ההרפתקאה המיותרת הזאת. השר גולדקנופף הודיע על פרישה מהממשלה וחזרה לכנסת במסגרת החוק הנורבגי. חה"כ אליהו ברוכי, האחרון ברשימה ומי שממקד את עשייתו הפרלמנטרית כמעט נטו בעשיה חברתית, נאלץ להיפרד מתפקידו בכנסת.

הסיטואציה הנורבגית הזאת הייתה צריכה להסתדר תוך דקותיים. חבריו לרשימה שהצביעו לפני שעות ספורות בעד פיזור הכנסת, היו צריכים ליישם את ההצבעה שלהם בפועל. נאה מפזר - נאה מקיים. האדריכל הגדול של המהלך הזה, שהדיר שינה מעיניהם של כל גדולי ישראל באמצע מסע עולמי לגיוס כספים עבור לומדי התורה, צריך היה להיות הראשון שאורז את חפציו במשרד השיכון. הרבה לפני השר שמעליו (אני כבר לא יודע מי מעל מי שם).

אבל נפלאות העסקנות גילו לנו השבוע רזי נבזות שלא הכרנו. בחסות רעש המטוסים והאזעקות, כל מי שפעל לפיזור הכנסת ממשיך להיאחז בכל כוחו בכסאו ובלשכתו. השר הליכדוניק חיים כ"ץ קיבל לידיו את תיק השיכון הזמני תוך הבטחה שהוא שומר על תפקידי המפתח במשרד החשוב.

ח"כים שהצביעו בעד פיזור הכנסת, ממשיכים לכהן בתפקידם, כי אם ההצעה נפלה - אז הקואליציה היא דבר טוב.

הנה סיכום ביניים: דגל התורה נאלצה להפסיד אצבע בכנסת, מי שהצביע בעד פיזור הכנסת נשאר, והמילים "פוליטיקה חרדית" הפכו שוב, בשם דאגה ליידישקייט כזכור, למשהו שאפשר לומר עליו הכול חוץ מיושר ומוסר. מגיע לנו יותר!