זה קורה תמיד באותה שעה. כשכולם ישנים, והטלפון סוף סוף שותק, עולה פתאום אותה שאלה ישנה: "מה אני באמת עושה עם החיים שלי?" לא כאב דרמטי, אלא מין חמיצות שקטה. כמו מבט על חיים שנשארו על מצב טיוטה. על מצבים כאלה בדיוק מדברת פרשת השבוע, לך־לך - צא. צא מאזור הנוחות שלך. שבור אותו. תתמודד. אל תחכה שהכול יהיה מושלם כדי לזוז.
הקריאה לצאת – לאן בעצם?
"לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך" (בראשית י״ב, א׳) רש"י מסביר: "לטובתך ולהנאתך", והרמב"ן מוסיף: "הניסיון נועד לגלות את סתרי הלב ולחזק את האדם בעצמו." הפסוק הזה אינו רק גאוגרפי — הוא פסיכולוגי. הוא קורא לכל אדם לעזוב את מה שמוכר ובטוח, כדי לפגוש את מי שהוא באמת.
המדרש על אברהם – והמסע שבתוכנו
חז"ל אומרים במדרש רבה (לך־לך): "אמר לו הקב״ה לאברהם – לך לך: להנאתך, לטובתך, כדי שתזכה לשם טוב בעולם הזה ולעולם הבא."
אברהם עוזב לא רק מקום פיזי, אלא גם את האמונות והדפוסים שבתוכו - את הקולות שאומרים "אל תשתנה", "תישאר כמו כולם". כך גם אנחנו: כל אחד נדרש לעזוב את ה"מולדת" הפנימית שלו - את ההרגלים, הפחדים, והקולות החוסמים, כדי לגלות את ה"אני" החדש.
המוח לא מבחין בין נמר למחשבה
פחד הוא תגובה טבעית לסכנה ממשית. חרדה היא תגובה לסכנה שאנחנו רק מדמיינים.
במוח שלנו פועלת האֶמיגְדָלָה – מרכז הרגש והאזעקה. היא מופעלת באותה עוצמה גם אם מדובר בנמר ממשי וגם אם רק דמיינו סיטואציה שמורכבת לנו במחינה נפשית כמו ויכוח בעבודה. הגוף דרוך, הדופק מואץ, הנשימה נתקעת - וכך אנחנו חיים במצב הישרדות מתמשך, בלי להבין למה.
מחקר מאוניברסיטת סטנפורד מצא ש־73% מהאנשים יעדיפו להישאר במצב רע אך מוכר, מאשר לקחת סיכון ולצאת אל הלא נודע.
זו בדיוק ההתנגדות שאברהם שבר - הוא לא חיכה לביטחון, הוא צעד. והצעד הזה שינה את תודעת האנושות.
סיפור מקרה ראשון: חיים - האיש שפחד לאכזב
"אני מרגיש שכל צעד שלי צריך אישור. אני לא סומך על עצמי."
כך אמר לי חיים, בן 34, אברך עם לב ענק וחרדה סמויה. בגרפולוגיה ראיתי כתב יד צפוף, לחץ גבוה, בלי מרווחים. כל אות - כמו מישהו שמבקש רשות לנשום. חיים גדל מתוך צורך לרצות, להיות מושלם, לא לטעות. בקליניקה השתמשנו ב־Timeline Therapy, מסע תודעתי אל רגעי הילדות שבהם נוצרה האמונה שהוא "לא מספיק טוב".
עם הזמן כתב היד שלו השתנה: המרווחים נפתחו, הקווים התרככו, הנשימה שלו השתחררה. הוא התחיל להרצות בפני תלמידים, לדבר בביטחון. "הבנתי שאני לא צריך אישור כדי להיות מי שאני." אמר לאחר תקופה כשנפגשנו. ולמה זה קורה? ברגע שאדם לומד לקרוא את הסיפור הפנימי שכתוב בכתב ידו, הוא יכול להתחיל לכתוב אותו מחדש.
סיפור מקרה שני: אורי - החרד מהשקט
"יש בי המון, אבל הכול תקוע בגרון." כך אמר לי אורי, בן 29, מתכנת חרדי מבריק.
בכתב ידו נראו אותיות סגורות, לחוצות - קול שלא מקבל רשות לצאת. שוחחנו על שינוי השם מאברם לאברהם - הוספת האות "ה", סמל הנשימה והחיים. האות הזו מסמלת את הרגע שבו אדם לומד להכניס נשימה אל זהותו.
אורי תרגל נשימות, למד לדבר את עצמו החוצה. היום הוא מוביל צוות חדשנות ומרצה בביטחון. כששאלתי אותו לאחרונה איך הוא מתמודד עם הלחץ, הוא אמר: "לא הפסקתי לפחד. פשוט הפסקתי לתת לפחד להחליט בשבילי".
מאברם לאברהם – הנשימה של הנשמה
האות "ה" שהתווספה לשמו של אברהם מייצגת אוויר, קול, חיים. בגרפולוגיה זו פתיחה של הלב, ולפי תורת הסוד - הכנסת אלוקות לתוך הזהות. זו הנקודה שבה הנשמה מתחילה לדבר. כשאדם מכניס נשימה אל תוך חייו – הוא משנה מציאות.
הקב"ה לא אמר לאברהם "לך ותצליח", אלא "והיה ברכה". לא עוד מסע הישרדות – אלא שליחות. בפסיכולוגיה זה השלב העליון בפירמידה של מאסלו - מעבר למימוש עצמי, אל נתינה והשפעה.
זהו "לך־לך" של בגרות רוחנית: לא לעזוב מקום – אלא לעזוב פחד. לא לברוח מאנשים – אלא להתחבר לעצמך.
רגע לפני שנמשיך – למה בכלל צריך לשנות?
התשובה לשאלה נהנשאלת מאליה "למה בכלל לשנות משהו שעובד, פחות או יותר"? היא כי השינוי הוא לא בחירה – הוא הכרח. אדם שלא משתנה – קופא. והקיפאון הזה גורם לדיכאון, לחוסר מימוש, לחיים שחוזרים על עצמם. אברהם לא צעד כי היה לו קל, הוא צעד כי הבין שהישארות במקום - זו בריחה מהייעוד.
5 צעדים יצירתיים ומעשיים להשבוע
1. כתוב מכתב לעצמך בעוד 5 שנים
כתיבה יוצרת מרחק בין הרגש למחשבה. היא מאפשרת לראות את עצמך מבחוץ ולזהות את הדפוסים שתקעו אותך.
2. עשה משהו קטן בדרך הפוכה
המוח אוהב הרגלים - אבל צמיחה נוצרת רק כששוברים אותם. נסה לוותר על הרגל מסוים, תאכל פחות דבר מה לא בריא שאתה רגיל לאכול, תלך לישון שעה קודם וקום מוקדם מעט מהרגיל.
3. שבור שתיקה אחת השבוע
הקול שלך הוא חלק מהתיקון שלך. כשאתה מדבר - אתה חוזר להיות נוכח בעולם. נסה לדבר במקום שאתה חושש לעשות זאת. בדרך כלל אתה תופתע מהתוצאה לטובה.
4. תן לעצמך רשות לטעות
אף אחד לא מושלם, אנחנו לומדים דרך תעייה. גם אתה רשאי לטעות בדרך לשינוי אמיתי.
5. צור טקס יציאה אישי
חצי שעה שקטה בשבוע - לשאול את עצמך: "מאיפה אני צריך לצאת השבוע?"
לפני שאתה מסיים לקרוא את הכתבה הזו כתוב שורה אחת ביומן: "ה'לך־לך' שלי השבוע הוא: ______"
לא צריך שיהיה מושלם. צריך שיהיה שלך.
0 תגובות