תמונה אחת שפורסמה היום (ראשון), על ידי שורד השבי רום ברסלבסקי, ובה נראים שלושה אנשים מחייכים מאוזן לאוזן - מצליחה לספר בתוכה את סיפורה המורכב, המטלטל והמרגש של המלחמה. ברסלבסקי, שנחטף ממתחם מסיבת הנובה והוחזק במשך תקופה ארוכה בלב רצועת עזה, שיתף את הציבור בגילוי לב נדיר על התקווה שמצא בתוך החושך, ועל סגירת המעגל הבלתי נתפסת שחווה לאחר שחרורו.
ברסלבסקי פתח את דבריו בהשתאות מול המציאות שהפגישה בין הנפשות הפועלות, וכתב: "סיפור אחד. אביחי אדרעי, סשה טרופנוב, ואני. בעולם מקביל בחיים לא היה ביננו קשר. סשה, רוסי מקיבוץ בדרום, אביחי אדרעי, 'אליטה' עם דרגות על הכתף, ואני, חייל פשוט ומאבטח בנובה".
אלא שהמציאות הישראלית והטרגדיה של השבעה באוקטובר שינו את הכל. "אבל, העולמות שלנו כבר לא מקבילים. ולי יצא להיחטף לעזה", משחזר ברסלבסקי, ומצביע על הדמות שהעניקה לו אור בימים האפלים ביותר בשבי: "והאדם שעשה לי כל-כך טוב (מאמין שגם לסשה) היה האיש הענק אבל קטן במימדים שבתמונה – אביחי אדרעי".
עבור רוב הישראלים, דובר צה"ל לתקשורת הערבית, סגן-אלוף אביחי אדרעי, הוא דמות המוכרת בעיקר מהסרטונים והודעות הפינוי המופנות לאוכלוסייה בעזה וללבנון. ברסלבסקי מסביר את הזווית הייחודית שלו מהשבי: "אביחי אדרעי הוא דובר צה״ל בעולם הערבי. רובכם אולי לא מכירים אותו או שלא שמעתם אותו כי הוא מדבר בערבית. אבל אני שמעתי אותו כל יום. כל התקפה. שמעתי אותו, הרגשתי אותו. אביחי היה האדם שנתן לי תקווה, במקום כל כך שחור".
הוא מתאר בפירוט מצמרר את הדרך שבה קולו של אדרעי הגיע אליו בלב רצועת עזה, בדיוק כשהיה זקוק לזכר של בית ולסימן שצה"ל משיב מלחמה: "הייתי שומע אותו בלי סוף כשהייתי מצוטט לרדיו אל ג׳זירה מבעד לוילון של השותפים לאוהל המחבלים שלי בדיר אל באלח. הייתי מצוטט והייתי מאזין לאיש שבתמונה באדיקות, יום יום, שעה שעה".
הנאומים של אדרעי בתקשורת הערבית לא היו עבורו רק מידע חדשותי, אלא מקור לגאווה ולביטחון. "לשמוע את מילותיו המדויקות ביותר כל נאום שהיה נאום לציבור העזתי והלבנוני היה מסב לי גאווה. הוא היה מסכם תקיפות, מאיים, מציג את המציאות כמו שהיא. הוא היה נואם בערבית מתוך ישראל וזה הגיע לכל עזה. אין מחבל עזתי שלא מכיר וגדל על אביחי אדרעי. (אולי אני לא מחבל עזתי, אבל גם אני גדלתי עליו). הבן אדם היה נוכח מתחילת המלחמה עד סופה. סיקר הכל. ואמר – צבא ההגנה לישראל לא ייכנע עד שכל החטופים יצאו לבחוץ".
לאחר הימים הארוכים והקשים, הגיע רגע השחרור והחזרה לישראל. המפגש המרגש עם אדרעי התרחש כאשר ברסלבסקי שהה לצד שורד שבי נוסף, סשה טרופנוב. "ואחרי שהשתחררנו לחופשי בנס גלוי, יצא לי לשבת עם סשה בכפר המכבייה. כולי פעור ובהלם ונצמד לסשה ומסתכל עליו בהערצה, ואז פגשנו את אביחי. סשה הציע שנלך, ולא היססתי. שתי החטופים ניגשים לדבר עם דובר צה״ל של העולם הערבי".
המפגש הטעון והמרגש בכפר המכביה הפך לשיחה עמוקה ויוצאת דופן בין השלושה. "הייתה שיחה ארוכה שבהם כללה, מן הסתם, הרבה ערבית", כותב ברסלבסקי, ומזכיר את הקשר ההדוק שנרקם בינו לבין טרופנוב עוד בימי הסיוט ברצועה: "אני וסשה חלקנו ביחד חדר קטן ותא מטען של מכונית ברפיח, ליומיים, ומבחינתי, שאנחנו הולכים לדובר צה״ל ואומרים שלום, זוהי הסגירת מעגל הכי טובה שאפשר לקבל".
את הפוסט המרגש חותם ברסלבסקי במילים חמות ומלאות אהבה לחבריו למסע ולמי שהיו שם עבורו: "חברים, אני אוהב אותכם, תודה על מי שהייתם בשבילי בשבי ותודה על מי שאתם בשבילי היום".
0 תגובות