נעתקות המילים
נעתקות המחשבות
איך ברגע אחד החיים משתנים לבלי היכר
איך ברגע אחד - האדם שאני חייבת לו את כל חיי - אבד מן העולם.
עלה השמיימה
ללא שסבל,
באמצע צנתור, הסתבך בפתאומיות
והידיעה ההזויה הזאת
איך סלע של כל המשפחה - שעליו המשפחה נתמכת
פתאום לא איתנו יותר?
קיבלתי את ההודעה בחמש בערב
בשבע כבר הייתה ההלוויה
מהרגע להרגע
לא קלטתי מה קורה איתי
הצלחתי תוך רבע שעה מבשורת האיוב - להגיע להיפרד ממנו,
על מיטת תל השומר - הוא שכב,
מכוסה בסדין.
רציתי להיפרד ולומר לו מילים אחרונות
להודות לו
על כל מה שהוא עשה עבורי
כל מה שהוא עשה - היה כל כך לא מובן מאליו.
הסתכלתי על פניו, ובכיתי, בכיתי את נשמתי,
הוא היה חיוור, צהוב, עיניו פתוחות
אבל חיוך מרוח על שפתיו.
כמו תמיד
אבא שלי - תמיד מחייך
ותמיד אומר: ״החיים יפים״.
כמה שהוא עבר, עם כל מה שהוא התמודד
בסוף כל אמרה הוא סיכם:
"ב"ה הכל יהיה בסדר, מורני,
והחיים כ"כ יפים"
תמיד אמרתי לו: "אבא, אתה כזה צדיק! שאני צריכה לשמור מצוות כדי להגיע לקרסוליים שלך, ואילו אתה - כמו שאתה - כבר צדיק, מזוכך".
אבי היה אדם פשוט, בעל עין טובה, מידות תרומיות, לב ענק של חסד, תרם בסתר, תמיד שמח עם חיוך ענק על פניו, ותמיד שמח בחלקו,
ואני לא מאמינה שאני כותבת היה - בעבר!
כל כך הרבה פעמים הלכתי לנחם בבתי אבלים
ופתאום - באים לנחם אותי?
רגע, אני יתומה עכשיו?
התרגלתי לצאת עם הילדים שלי בתפילת יזכור - כל פעם מבית הכנסת, כיוון שבעלי יתום.
וכעת גם אני אתחיל לומר יזכור?
אבי היקר תמיד אמר לי - "אני אזכה לחתן את כל הילדים שלך, לעמוד איתם בחופה".
אבל אבא יקר שלי, אפילו אחד לא הספקת...
אבל אני יודעת שאתה מברך אותנו מלמעלה...
ממשיך לחייך את החיוך הנצחי שלך
ורוצה שגם אנחנו נמשיך את שמחת החיים הכה אופיינית שלך
ואת אחדות המשפחה שהיתה נר לרגליך.
ואוו איזה שינוי לעכל בשעתיים...
אבל מה שכן מחזיק אותי
זה שאני יודעת בוודאות שכמו שהפך החיים קרה בפתאומיות
כך הטוב יפתיע עוד יותר ובגדול!!
וככה ממש בהבזק של שניות - החיים שלנו הולכים להשתנות בלי היכר -
וממש ככה יגיע משיח צדקינו תכף ומיד ממש,
ונזכה כולנו להתאחד שוב.
ואתה, אבא שלי, תעמוד שוב לצידנו –
עם החיוך הענק הזה שלך,
ותגיד שוב:
"אמרתי לך בינתי, איך הכל יהיה בסדר"...
0 תגובות