ההסבר הפסיכולוגי

למה הודעת "אוקיי" גורמת לנו לכעוס? המדע מסביר

מאחורי המסך, כל הודעה תמימה עלולה להפוך לשדה קרב רגשי | היעדר שפת גוף, הנטייה האנושית לפרשנות שלילית והריחוק הדיגיטלי יוצרים "קוקטייל" נפיץ של אי-הבנות | מבט פסיכולוגי על הדרך שבה הממשק הדיגיטלי משבש לנו את התקשורת הבין-אישית - ואיך אפשר בכל זאת לגשר על הפער (פסיכולוגיה)

קושי בפירוש המצב. הודעות טקסט (צילום: Shutterstock)

כולנו מכירים את הרגע הזה: הודעת "אוקיי" קצרה בוואטסאפ או תגובה לקונית במייל שגורמת לנו לתהות - האם הצד השני כועס? האם הייתי ציני מדי? האם משהו השתבש? בעידן שבו חלק ניכר מהאינטראקציות החברתיות שלנו עבר למרחב הדיגיטלי, נדמה שאי-ההבנה הפכה לברירת המחדל. מאמר שפורסם לאחרונה ב-"Psychology Today" צולל לעומק הפסיכולוגיה שמאחורי הקצר הדיגיטלי ומסביר מדוע המוח האנושי פשוט לא עוצב לתקשורת מבוססת טקסט בלבד.

החלל הריק של שפת הגוף

הבעיה הראשונה, והמשמעותית ביותר, היא מה שהפסיכולוגים מכנים "היעדר רמזים לא-ורבליים". במפגש פנים אל פנים, המילים הן רק חלק קטן מהסיפור. טון הדיבור, קצב הנשימה, הבעות הפנים ותנועות הידיים מספקים לנו הקשר חיוני שמפרש את המילים.

כשאנחנו קוראים טקסט, המוח מנסה "למלא את החסר". הבעיה היא שהמוח שלנו לא תמיד אופטימי. כאן נכנסת לפעולה הטיית השליליות (Negativity Bias) - מנגנון שגורם לנו לפרש עמימות כסכנה. בהיעדר חיוך או טון רך, המוח נוטה להניח שהטקסט שנשלח הוא תוקפני או ביקורתי יותר מכפי שהתכוון הכותב.

מלכודת האסינכרוניות

בניגוד לשיחה חיה, התקשורת המקוונת היא לרוב אסינכרונית. אנחנו שולחים הודעה וממתינים. זמן ההמתנה הזה הוא "חממה" למחשבות יתר (Overthinking). אם עברו שעתיים והצד השני לא ענה, למרות שהוא "מחובר", אנחנו מתחילים לבנות תסריטים פסיכולוגיים מורכבים. חוסר הסימולטניות קוטע את האמפתיה הטבעית שנוצרת בשיחה רציפה, ויוצר תחושת ניתוק שמעודדת מתח וכעסים.

אפקט הדה-אינהיביציה: כשהמסך הופך למגן

גורם נוסף הוא אפקט הדה-אינהיביציה המקוון (Online Disinhibition Effect). הריחוק הפיזי והתחושה של "חוסר נראות" גורמים לאנשים להשיל מעצמם עכבות חברתיות. אנחנו מרשים לעצמנו לומר דברים בכתב שמעולם לא היינו מעזים לומר לאדם שעומד מולנו. הקלות שבה ניתן לשלוח "תגובה מהבטן" בלי לראות את הכאב או את תגובת הרתיעה של הצד השני, הופכת את המרחב הדיגיטלי למקום שבו אי-הבנות מסלימות במהירות לריבים גלויים.

אז איך שוברים את המעגל?

הפסיכולוגיה מציעה מספר כלים לצמצום הקצר הדיגיטלי:

אימוץ "עיקרון החסד": לפני שנעלבים, כדאי לצאת מנקודת הנחה שהצד השני פשוט היה עסוק, עייף או לא מרוכז כשהוא כתב את ההודעה, ולא בהכרח ניסה לפגוע.

שימוש מושכל באימוג'י: למרות שהם נתפסים לעיתים כילדותיים, אימוג'ים משמשים כ"תחליפי שפת גוף" ומסייעים להבהיר את הטון הרגשי של המסר.

העברת השרביט לשיחה קולית: במידה ונוצר מתח, הפתרון הטוב ביותר הוא לעצור את ההתכתבות ולעבור לשיחה טלפונית או למפגש. המוח שלנו פשוט זקוק לקול האנושי כדי להרגיש שוב בטוח.

בסופו של דבר, הטכנולוגיה אמנם מאפשרת לנו להיות מחוברים לכל העולם, אך עלינו לזכור שהיא כלי מוגבל. כדי לשמור על מערכות יחסים בריאות, עלינו להכיר במגבלות הטקסט ולזכור שמאחורי כל "וי" כחול עומד אדם עם עולם רגשי מורכב בדיוק כמו שלנו.

האם הכתבה עניינה אותך?

כן (100%)

לא (0%)

תוכן שאסור לפספס:

0 תגובות

אין לשלוח תגובות הכוללות דברי הסתה, לשון הרע ותוכן החורג מגבול הטעם הטוב.

1
אגודל הכי מעצבן. או במילה טוב.
משה החרדי

אולי גם יעניין אותך:

עוד בפסיכולוגיה: