הביטו לרגע על שולחן העבודה שלכם. האם הוא נקי למשעי ומאורגן להפליא – או שהוא עמוס בערמות נייר, ספלי קפה, כבלים, מטענים וספרים שפזורים בכל עבר? יש אנשים שפשוט לא יכולים לעבוד אם יש דף אחד לא במקום, ולעומתם אחרים שאפילו לא ישימו לב להר של דפים ליד המקלדת. נהוג לחשוב ש"שולחן נקי הוא סימן למחשבה מסודרת", ואכן רבים ממומחי הפרודוקטיביות מטיפים ש"לכל דבר צריך להיות מקום" ושסביבה נקייה משפרת יעילות. אך האם זה בהכרח נכון?...
>> למגזין המלא - לחצו כאן
מתברר שהקשר בין הרגלי סדר ובלגן על השולחן לבין מאפייני אישיות והצלחה הוא מורכב מכפי שחשבנו – ויש אפילו מחקרים מפתיעים בנושא. במאמר זה נסקור מה המדע אומר על שולחנות מבולגנים לעומת מסודרים, נביא דוגמאות היסטוריות (מאלברט איינשטיין ועד מארי קונדו), נבחן מה כתבו על כך בספרים שונים העוסקים בעזרה עצמית וניהול זמן, ולבסוף נצא עם טיפ – איך תוכלו לגלות משהו על עצמכם רק מלהציץ בשולחן העבודה שלכם.
מה אומרים המחקרים על סדר, בלגן ואישיות?
חוקרי פסיכולוגיה בחנו בשנים האחרונות כיצד סביבת העבודה שלנו משקפת ומשפיעה על האישיות. אחד הממצאים הידועים הגיע מניסוי באוניברסיטת מינסוטה: החוקרים הקצו נבדקים אקראית לעבוד בחדר מסודר למופת או בחדר מבולגן, וביקשו מהם להעלות רעיונות לשימושים חדשים בכדור פינג פונג. התוצאה: שתי הקבוצות הגו מספר דומה של רעיונות, אך הרעיונות של מי שעבדו בחדר המבולגן דורגו כיצירתיים ומקוריים יותר באופן מובהק – למעשה, הם היו כ־28% יותר יצירתיים בממוצע, ופי חמישה יותר "חדשניים" ברמתם הגבוהה.
הממצא הזה חיזק את הדעה שבלגן עשוי לעודד שבירת מוסכמות וחשיבה מחוץ לקופסה. וכפי שניסחו זאת החוקרים: סביבה מבולגנת יוצרת תחושה של פריצת גבולות, לעומת סביבה מסודרת שמעודדת להישאר בגבולות המקובל. לא מפתיע, אם כן, לגלות שנבדקים שישבו בסביבה מבולגנת הפגינו יותר חדשנות ופתיחות לרעיונות חדשים לעומת אלה בסביבה מסודרת.
עם זאת, לפני שכל חובבי הניקיון נבהלים ומתחילים לפזר את תכולת שולחנם לכל עבר – יש גם יתרונות לצד השני. באותו מחקר נמצא שלסביבה מסודרת יש יתרונות משלה: היא סייעה לנבדקים להתמקד טוב יותר במשימה ובהשגת היעדים שהוצבו. אנשים שישבו ליד שולחן נקי ומאורגן נטו לקבל החלטות בריאות ונבונות יותר – למשל, הם בחרו חטיפים בריאים יותר והתלבטו פחות בהשוואה לעמיתיהם המבולגנים.
ממצא זה משתלב עם מחקר נוירו-פסיכולוגי מאוניברסיטת פרינסטון, שגילה שסביבה עמוסה מדי יכולה להעמיס על המוח ולהקשות על הריכוז: עומס חזותי "מתחרה" על הקשב שלנו ופוגע ביכולת לעבד מידע. כלומר, בעוד שהבלגן עשוי להצית יצירתיות, הוא גם עלול להסיח את הדעת; וסדר מופתי אולי מקל על הריכוז והשלמת משימות, אך עלול להיות "מרובע" מדי ולבלום קצת את ניצוץ היצירה.
ומה לגבי תכונות אישיות מובהקות? כאן נכנסה למחקר הפסיכולוגיה של האישיות: חוקרים ביקשו לבדוק האם ניתן לנחש את אופיו של אדם רק מהצצה בחדר או במשרד שלו. במחקר מפורסם מאוניברסיטת טקסס, פסיכולוגים סרקו חדרי שינה ומשרדים של אנשים ודירגו אותם לפי חמישה מדדי אישיות ("החמישייה הגדולה" הידועה בחקר אישיות: פתיחות לחוויות, מצפוניות, מוחצנות, נועם הליכות ויציבות רגשית). התוצאות הראו שלפחות שניים מהמאפיינים – מצפוניות (מוכוונות, סדר ומשימתיות) ופתיחות לחוויות (יצירתיות, סקרנות) – משתקפים היטב בסביבת העבודה.
חדרים מלאים בפריטים ייחודיים, יצירתיים ובשלל ספרים וחפצים מעידים לרוב על אנשים בעלי פתיחות וסקרנות רבה; לעומת זאת, חללים מסודרים ומתוקתקים רמזו על אנשים מצפוניים – כאלה שהם מאורגנים, אחראיים ודבקי מטרה. למעשה, כפי שמתאר הפסיכולוג סם גוסלינג, שולחן עבודה מסודר ושמירה על "הכל במקום" מאפיינים אדם מסודר, שקול ובעל משמעת, בעוד שבלגן יצירתי מעיד לא פעם על אדם פתוח לרעיונות חדשים, ספונטני וסקרן. כמובן, אלו הכללות ולא כל בלגן הוא גאוני ולא כל שולחן נקי שייך לפרפקציוניסט – אבל הסטטיסטיקה בהחלט מרתקת.
שולחנות מבולגנים של גאונים: מאיינשטיין ועד טווין
שולחן עבודה עמוס לעייפה בניירות ובספרים – יש האומרים שזהו מחזה נפוץ במשרדיהם של גאונים. הרבה לפני שהניסוי המדעי הוכיח קשר בין בלגן ליצירתיות, אנשים כבר הבחינו שיוצרים ואנשים מבריקים רבים חיים ועובדים בבלגן לא קטן. אלברט איינשטיין, אחד מסמלי הגאונות המודרנית, היה ידוע בשולחן העבודה המבולגן במיוחד שלו. לאחר מותו ב-1955 צולמה לשכתו במכון ללימודים מתקדמים בפרינסטון – והתצלום האיקוני מגלה הררי דפים, מחברות וספרים מפוזרים לכל עבר, כאילו מוחו הקודח הותיר אחריו שובל של רעיונות בכל פינה. איינשטיין אף ייחס לבלגן משמעות משלו: אליו מיוחסת האמירה המפורסמת, "אם שולחן עמוס הוא סימן למוח עמוס – מהו, אם כך, סימן לשולחן ריק?". במילים אחרות, איינשטיין רמז שסדר מופתי עלול לרמוז דווקא על חוסר מחשבה… כמובן, הוא אמר זאת בהומור, אבל רבים רואים בכך הצדקה נחמדה לחדר המבולגן שלהם.
הוא לא היה היחיד. גם הסופר האמריקאי הדגול מארק טווין נמנה עם חובבי הבלגן המפורסמים. טווין, כך מספרים, נהג לוודא ששולחן הכתיבה שלו יישאר עמוס בניירות ובטבק מקטרתו כאשר צולם לצורך דיוקנאות רשמיים. מבחינתו, שולחן עמוס היה סמל לאדם עסוק ויצירתי שאין לו פנאי לקטנוניות של סידור וניקיון. ואכן, בעידן ויקטוריאני מסוים אף ראו בשולחן נקי סימן לעצלות – הרי מי שפועל ויוצר ללא הפסק, אין לו זמן ליישר עפרונות ולסדר ניירות במגירות.
תומס אדיסון, מי שהיה ממציא פורה מאין כמותו, היה ידוע אף הוא בערימות הציורים והתוכניות שהצטברו על שולחנו, ולא מעט תמונות היסטוריות מראות יוצרים, סופרים ומדענים בחדרי עבודה שנראים כאילו חלפה שם סערה. במפתיע, אפילו ביל גייטס – מהמייסדים של מיקרוסופט – התגלה כמי ששולחן משרדו הפרטי מבולגן וגדוש מסמכים, עובדה שעשויה לרמוז שגאונות טכנולוגית לא מחייבת סדר מופתי. נראה שהמסר מהדמויות הללו ברור: קצת בלגן עוד לא הרג אף אחד, ואולי אפילו ההיפך – עבור אנשים מבריקים, בלגן הוא לעיתים תוצר לוואי טבעי של מוח שופע רעיונות.
ומה לגבי הצד השני של המטבע? קשה לדבר על סדר מופתי מבלי להזכיר את התופעה התרבותית שכבשה את העולם בשנים האחרונות – מארי קונדו.
קונדו אמנם אינה "מדענית" או יוצרת דגולה כמו איינשטיין וטווין, אך היא דמות מפורסמת שחרטה על דגלה את אידיאל הסדר והארגון. הספר שלה "סוד הקסם היפני" (באנגלית: The Life-Changing Magic of Tidying Up) הפך לרב-מכר עולמי וגרם למיליונים ברחבי העולם לקפל חולצות בגליל ולסדר את המגירות מחדש. קונדו מציגה פילוסופיית סדר לפיה סידור הבית וסביבת העבודה מביאים לסדר גם בנפש. השיטה שלה, KonMari, גורסת שיש להחזיק רק בחפצים ש"מעוררים בכם שמחה" (spark joy) ולשחרר את כל היתר. היא מעודדת אנשים למיין את חפציהם לפי קטגוריות (בגדים, ספרים, ניירת וכו'), ולהיפרד מכל פריט מיותר בטקס כמעט רוחני של הודיה ופרידה.
לדעת קונדו, ברגע שמסיימים תהליך סידור יסודי כזה, לא רק שהבית נראה נהדר – גם מתרחשת טרנספורמציה נפשית: אנשים חווים בהירות מחשבתית, תחושת שלווה ושליטה גדולה יותר בחייהם. "סביבה מסודרת יוצרת סביבה מנטלית רגועה," היא טוענת, ומציגה אין-ספור עדויות של אנשים שטוענים שסידור שולחן העבודה או הארון אפילו סייע להם להשיג יעדים אישיים. במובן מסוים, הגישה של קונדו מייצגת את ההפך הגמור מאיינשטיין: שליטה מלאה בסביבתנו הפיזית כסוד לאושר ובהירות.
סדר ובלגן בספרות הפופולרית
התפיסות המנוגדות הללו – "בלגן מעודד יצירתיות" מול "סדר מוביל להצלחה ורוגע" – משתקפות גם בספרי עזרה עצמית וניהול זמן רבים. כבר הזכרנו את מארי קונדו כסמל לגל הספרים שמקדשים מינימליזם וסביבת עבודה נקייה. מדריכי יעילות שונים ממליצים בחום על שולחן עבודה נקי כדי למנוע הסחות דעת ולחץ מיותר. יש אפילו חברות שמנהיגות "מדיניות שולחן נקי" כתנאי לעובדים, מתוך אמונה שזה משפר משמעת ופרודוקטיביות. ואכן, מומחי ניהול רבים מציינים שסביבה מבולגנת עלולה "לגנוב" קשב יקר ולגרום לנו לבזבז זמן רק בחיפוש אחר דברים שאבדו בערימה.
אך מנגד, צצה בשנים האחרונות ספרות נגטיבית שמבקשת להגן על זכותו של הבלגן. ספר בולט אחד נקרא "A Perfect Mess" ("בלגן מושלם"), ובו טוענים המחברים אריק אברהמסון ודיוויד פרידמן שהעולם מפריז בחשיבות הסדר ומתעלם מהמחיר של שמירת ניקיון מוקפד. הם מסבירים שנסיונות בלתי פוסקים לשמור על סדר עולים לנו בזמן ואנרגיה, בעוד שלעיתים הבלגן דווקא יעיל יותר – הוא מאפשר גמישות, יצירתיות וחיסכון בזמן של "לסדר כל הזמן". לטענתם, אנו נוטים להתעלם מהיתרונות שבאי-סדר כי הורגלנו חברתית לחשוב שסדר הוא תמיד טוב, אבל במציאות קצת כאוס יכול לעבוד טוב יותר מסדר מופתי. גישה זו מצטרפת לקולות של יוצרים ידועים הטוענים שבלגן מבוקר הוא חלק מתהליך היצירה.
ראוי לציין שהדיון הזה על סדר מול בלגן אינו משחק סכום אפס. רבים מוצאים עצמם איפשהו באמצע: שולחן שהוא "סדר מבולגן" – אולי ערמות נייר, אבל כאלה שמאורגנות ב"שיטתיות" שרק בעל השולחן מבין. ייתכן שאדם כזה משלב בין יצירתיות לסדר, בין ספונטניות למשמעת. למעשה, במחקרים מסוימים נמצא שהמעבר מבלגן לסדר במהלך העבודה יכול להיות הדרך האידיאלית: להתחיל בפרץ יצירתי ובלגניסטי כדי לחשוב מחוץ לקופסה, ואז לארגן ולסדר לקראת הסיום כדי לבצע ולחדד את הפרטים. כך נהנים משני העולמות.
אז מה השולחן שלכם אומר עליכם?
בסופו של דבר, אי אפשר שלא לחייך כששואלים "מה אומר שולחן העבודה על האישיות שלי?". כמובן, אישיות האדם מורכבת ועמוקה בהרבה מאשר מצב הניירת על השולחן. אדם יכול להיות יצירתי מאוד ובכל זאת לשמור על סדר, או להיות מבולגן ללא תקנה מבלי שיהיה בכך שמץ של גאונות.
עם זאת, המחקרים והדוגמאות שראינו רומזים שיש לפחות גרעין של אמת בסטריאוטיפים: טיפוסים מצפוניים ומאורגנים באמת ירגישו טוב יותר בסביבה מסודרת, ואילו אנשים פתוחים, אמנותיים וסקרנים עשויים לפרוח בתוך "כאוס מאורגן" משלהם.
אז בפעם הבאה שאתם ניגשים לעמדת העבודה שלכם, התבוננו בה רגע: האם אתם רואים שם את עצמכם? האם הערימות היצירתיות בפינות מעידות על המוח השוקק שלכם, או שהסדר המופתי משקף את המשמעת והחדות שלכם? אפשר שגם וגם. ואולי, כמו רובנו, תלוי ביום ובהקשר – לפעמים השולחן מתפקע מחומרי סיעור מוחין, ולפעמים הוא מצוחצח כהכנה לריכוז מלא.
כך או כך, טוב לזכור שכלים מסודרים או מפוזרים הם רק כלים; האופי, הכישרון והעבודה הקשה – כל אלה עדיין תלויים בנו, לא בשולחן. ואם מישהו יעיר לכם על הבלגן, תמיד תוכלו לשלוף בחיוך את משפטו השנון של איינשטיין על השולחן הריק ולהרגיש לכמה רגעים גאונים בעצמכם.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
מקורות חלקיים:
.Lehrer, J. (2013, September 13). It’s not mess. It’s creativity. The New York Times
Duffy, S., Helzer, E. G., Hoyle, R. H., & Critcher, C. R. (2017). Epistemic emotions and the value of knowledge. Personality and Social Psychology Bulletin, 43(6), 765–779.
Gosling, S. D., Ko, S. J., Mannarelli, T., & Morris, M. E. (2002). A room with a cue: Personality judgments based on offices and bedrooms. Journal of Personality and Social Psychology, 82(3), 379–398.
Vohs, K. D., Redden, J. P., & Rahinel, R. (2013). Physical order produces healthy choices, generosity, and conventionality, whereas disorder produces creativity. Psychological Science, 24(9), 1860–1867.
McMains, S., & Kastner, S. (2011). Interactions of top-down and bottom-up mechanisms in human visual cortex. The Journal of Neuroscience, 31(2), 587–597.
Kondo, M. (2014). The life-changing magic of tidying up: The Japanese art of decluttering and organizing. Ten Speed Press.
Abrahamson, E., & Freedman, D. H. (2007). A perfect mess: The hidden benefits of disorder. Little, Brown.
0 תגובות