באמצע שנות ה־70 של המאה ה־20, האינטלקטואל האוסטרי-קרואטי איוואן איליץ' (Ivan Illich) פרסם שורה של ספרים פורצי דרך שבהם ביקר בחריפות מוסדות מודרניים דאז, ובראשם את מערכת החינוך, מערכת הבריאות והתעשייה. אחת מהתובנות המרכזיות שלו הייתה זו שנודעה לימים בשם “חוק איליץ’”: מעבר לרמה מסוימת, כל השקעת יתר במשאבים — גורמת לפגיעה ולא לרווח.
לדבריו, יש נקודת שבר שבה "עודף" של תשתית, מידע, טיפול או הדרכה — אינו רק בזבוז, אלא למעשה גורם לתוצאה הפוכה. לדוגמה, השקעה עודפת במערכת החינוך לא בהכרח מייצרת תלמידים משכילים יותר, אלא עשויה להוביל לשעמום, היעדר חשיבה ביקורתית, והסתמכות יתר על סמכות. באופן דומה, ריבוי בדיקות רפואיות אינו בהכרח משפר את הבריאות — ולעיתים אף מגביר חרדה או יוצר תלות במערכת רפואית יקרה ומנוכרת.
החוק משתלב בגישה הקרויה “תשואה שולית פוחתת” (Diminishing Returns), עיקרון שמוכר בכלכלה, חקלאות ואף בספורט. לפי עיקרון זה, כל יחידת השקעה נוספת (של זמן, מאמץ, כסף או תשומת לב) תורמת פחות מקודמתה, עד שהיא מפסיקה לתרום — ולבסוף גורמת נזק.
כך, למשל, באימון גופני — פעילות גופנית מתונה משפרת את הבריאות, אך מעבר לרף מסוים של עומס, השרירים מתפרקים, הגוף נשחק, וסיכון הפציעות עולה. בעולם העבודה, עובד שמבלה 10 שעות ביום במשרד, עלול להיות פחות פרודוקטיבי ממי שעובד רק 6 שעות — פשוט משום שעייפות, מתח ושחיקה פוגעים בביצוע.
היסטורית, ניתן לראות את חוק איליץ' בפעולה במערכות חינוך מרוכזות יתר על המידה. איליץ' עצמו היה מבקר חריף של מערכות החינוך הציבורי בארצות הברית. בספרו Deschooling Society (1971), טען כי בתי הספר הפכו ממקום של למידה חיה למפעל של השטחת חשיבה. הוא הצביע על כך שכאשר התלמידים לומדים רק לציון ולתעודה, במקום לרכוש סקרנות ויכולת עצמאית — המערכת חוטאת למטרתה. לדבריו, “יותר שיעורים לא מביאים יותר חוכמה – אלא פחות חירות.”
גם בתחום הבריאות, הרעיונות של איליץ' באו לידי ביטוי ביצירת המושג iatrogenesis – תופעה שבה הטיפול הרפואי עצמו יוצר נזק (כלומר: הרפואה גורמת למחלה). בספרו Medical Nemesis - (בתרגום חופשי -'נזקי הרפואה') (1975), הוא טען כי הרפואה המודרנית הפכה את החולים לתלויים, פסיביים וחסרי שליטה בגופם, דווקא כשכוונתה הייתה לרפא. הוא ציין כי טיפול רפואי מוגזם, בדיקות מיותרות ותרופות ללא צורך — גורמים ליותר סבל מתועלת.
חוק איליץ' אינו רק ביקורת — אלא גם הצעה. הוא מציע לשקול מחדש את היחס בין השקעה לתוצאה. האם אנו משקיעים את משאבינו בנקודות שבהן יש עדיין תועלת? או שמא המשכנו “כי כך צריך”, גם כשכבר עברנו את שיא היעילות?
בעידן שבו “יותר” נתפס תמיד כ"טוב יותר" — יותר השכלה, יותר דאטה, יותר פגישות, יותר זמן עבודה — חוק איליץ' קורא תיגר על הנחת היסוד הזו. הוא מחייב אותנו לבחון כל מערכת או מאמץ ולשאול: האם אנחנו עדיין מייצרים ערך — או שכבר התחלנו לשלם את המחיר של עודף?
מקורות עיקריים:
Illich, I. (1971). Deschooling Society. Harper & Row.
Illich, I. (1975). Medical Nemesis: The Expropriation of Health. Pantheon Books.
Roszak, T. (1978). Person/Planet: The Creative Disintegration of Industrial Society.
Ritzer, G. (2010). The McDonaldization of Society.
0 תגובות